מפרשי רש"י על ויקרא יא לח


<< | מפרשי רש"י על ויקראפרק י"א • פסוק ל"ח |
א • ג • ח • יא • יב • יג • כג • כד • כה • כו • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מג • מד • מז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא י"א, ל"ח:

וְכִ֤י יֻתַּן־מַ֙יִם֙ עַל־זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃


רש"י

"וכי יותן מים על זרע" - בין מים בין שאר משקין בין הם על הזרע בין הזרע נפל לתוכן הכל נדרש בתורת כהנים

"ונפל מנבלתם עליו" - אף משנגב מן המים שלא הקפידה תורה אלא להיות עליו שם אוכל ומשירד עליו הכשר קבלת טומאה פעם אחת שוב אינו נעקר הימנו


רש"י מנוקד ומעוצב

וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע – לְאַחַר שֶׁנִּתְלַשׁ (חולין קי"ח ע"ב); שֶׁאִם תֹּאמַר: יֵשׁ הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר, אֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹא הֻכְשַׁר.
מַיִם עַל זֶרַע – בֵּין מַיִם בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִין, בֵּין הֵם עַל הַזֶּרַע, בֵּין הַזֶּרַע נָפַל לְתוֹכָן, הַכֹּל נִדְרָשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שמיני, פרק יא,ו;ט).
וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו – אַף מִשֶּׁנֻּגַּב מִן הַמַּיִם (ב"מ כ"ב ע"א-ב), שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת עָלָיו שֵׁם אֹכֶל; וּמִשֶּׁיָּרַד לוֹ הֶכְשֵׁר קַבָּלַת טֻמְאָה פַּעַם אַחַת, שׁוּב אֵינוֹ נֶעֱקָר הֵימֶנּוּ.

מפרשי רש"י

[לב] בין מים בין שאר משקין כו'. דילפינן מדלעיל (פסוק לד), מה גבי כלי עשאו הכתוב לשאר משקין כמו מים (רש"י שם), הכי נמי גבי שרץ עשה הכתוב שאר משקין כמו מים, והכי דיינינן; נאמר "מים" למטה (כאן), ונאמר "מים" למעלה (פסוק לד), מה "מים" האמור למעלה - עשאו לשאר משקין כמו מים, הכי נמי "מים" האמור למטה עשה הכתוב לשאר משקין כמו מים, כך דרשו בתורת כהנים. ואין לומר דנילף מקל וחומר, דמה כלי שנטמא מן שרץ - עשה הכתוב כל משקה כמו מים, גבי שרץ לא כל שכן, דהא בפרק שני דחולין (ריש לו ע"ב) מפרש דקרא דלעיל (פסוק לד) איירי במת, ולא נוכל למילף שרץ ממת, דהא מת יש בו צד חמור, דמטמא טומאת שבעה (אהלות פ"א מ"א):

[לג] בין הם על הזרע וכו'. בתורת כהנים יליף ליה, מדכתיב "ונפל מנבלתם עליו טמא". ויראה פירושו, דהוי ליה למכתב 'ונפל מנבלתם עליו יטמא', כדכתיב (פסוק לו) "ונוגע בנבלתם יטמא", "וכל אשר יפול עליו במותו יטמא" (ר' פסוק לב), והוי למכתב כאן גם כן 'ונפל מנבלתם יטמא', אלא כתב "טמא" לומר דלא קאי "טמא" על הכתוב של מעלה, וענין בפני עצמו הוא, כלומר הוא טמא בכל מקום, אפילו נפל הזרע לתוך המים. וכן משמע "טמא הוא" בכל מקום:

[לד] אף משנגב. דהא לא כתיב 'ואם יש מים על זרע', דהוי משמע בעודו עליו, אבל "כי יותן מים על זרע" כתיב, אף על גב דהשתא אינו עליו: