מפרשי רש"י על ויקרא יא מד
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"א • פסוק מ"ד |
• א • ג • ח • יא • יב • יג • כג • כד • כה • כו • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מג • מד • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֣י אֲנִ֣י יְהֹוָה֮ אֱלֹֽהֵיכֶם֒ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי וְלֹ֤א תְטַמְּאוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
רש"י
"כי אני ה' אלהיכם" - כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם כך והתקדשתם קדשו את עצמכם למטה
"והייתם קדושים" - לפי שאני אקדש אתכם למעלה ולעולם הבא
"ולא תטמאו וגו'" - לעבור עליהם בלאוין הרבה וכל לאו מלקות וזהו שאמרו בגמ' אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ, שֶׁאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, כָּךְ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, קַדְּשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם לְמַטָּה (ספרא שמיני, פרק יב,ג).
וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים – לְפִי שֶׁאֲנִי אֲקַדֵּשׁ אֶתְכֶם לְמַעְלָה וּבָעוֹלָם הַבָּא (יומא ל"ט ע"א).
וְלֹא תְטַמְּאוּ וְגוֹמֵר – לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּלָאוִין הַרְבֵּה, וְכָל לָאו – מַלְקוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא: אָכַל פּוּטִיתָא – לוֹקֶה אַרְבַּע, נְמָלָה – לוֹקֶה חָמֵשׁ, צִרְעָה – לוֹקֶה שֵׁשׁ (מכות ט"ז ע"ב; פסחים כ"ד ע"א).
מפרשי רש"י
[מב] כשם שאני קדוש שאני ה' אלקיכם. פירוש, למה הוצרך למכתב בקרא "אני ה' אלקיכם", אלא שהוא נתינת טעם למה שאמר הכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני", ומה ענין זה שיהיו ישראל בשביל זה קדושים, אלא "כי אני ה' אלקיכם", לפיכך תהיו קדושים כשם שאני קדוש:
[מג] קדשו עצמכם למטה והייתם קדושים לפני. כי "והייתם קדושים" קרא יתירא, לדרשא, לומר שתהיו קדושים לפני:
[מד] לעבור בלאוין הרבה. כדאיתא בפרק כל שעה בפסחים (דף כד.); אכל פוטיתא - שרץ המים (רש"י שם) - לוקה ד'; חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים (פסוק י), וחד במשנה תורה (דברים י"ד, י'), וב' לאוין כתובים בתורת כהנים בשרצים סתם, "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם" (פסוק מג), ולא כתיב 'על הארץ', ומשמע כל שרצים, בין שרץ המים ובין שרץ הארץ:
[מה] נמלה לוקה ה'. הוא שרץ הארץ (רש"י פסחים כד.); הנך ב' לאוין הכתובים סתם (פסוק מג) "ולא תשקצו ולא תטמאו", וחד "כל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל" (פסוק מא), וחד "כל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום" (ר' פסוק מב), וחד "לא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ" (פסוק מד). צרעה, שרץ העוף הוא, וגם הוא שורץ על הארץ, ויש בה חמש לאוין אלו, מוסיף עליו לאו דשרץ עוף במשנה תורה, דכתיב (דברים י"ד, י"ט) "וכל שרץ העוף [טמא הוא לכם לא יאכלו] וגו':