מפרשי רש"י על ויקרא ה יט
רש"י
"אשם הוא אשם אשם" - הראשון כולו קמץ שהוא שם דבר והאחרון חציו קמץ וחציו פתח שהוא ל' פעל וא"ת מקרא שלא לצורך הוא כבר נדרש הוא בת"כ
"אשם אשם" - להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל (בן שתי שנים) יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע תלמוד לומר הוא
רש"י מנוקד ומעוצב
אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם – הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ קָמוּץ, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, וְהָאַחֲרוֹן חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח, שֶׁהוּא לְשׁוֹן פָּעַל. וְאִם תֹּאמַר: מִקְרָא שֶׁלֹא לְצֹרֶךְ הוּא, כְּבָר דָּרוּשׁ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שם,ג; ו). "אָשֹׁם אָשַׁם", לְהָבִיא אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, שֶׁיְּהֵא אַיִל בֶּן [שְׁתֵּי שָׁנִים שָׁוֶה] שְׁתֵּי סְלָעִים. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר הוּא (שם, ז).
מפרשי רש"י
[כז] שיהא איל בן שתי שנים. בודאי טעות סופר הוא, דלמה הוצרך קרא לכתוב שיהא אשם של שפחה חרופה של שתי שנים, דהא "איל" כתיב אצל שפחה חרופה (להלן יט, כא) כמו כאן, ומאי אולמא "איל" דהכא מאיל דשפחה חרופה. ועוד, דאמר 'יכול אפילו אשם נזיר ואשם מצורע', והיאך תיסק אדעתין לומר שיהיה אשם נזיר ואשם מצורע איל בן שתי שנים, דהא "כבש" כתיב (להלן יד, יב) בהדיא גבייהו, וכל מקום דכתיב "עגל" ו"כבש" בני שנה הם (פרה פ"א מ"ג), וצריך [לומר] 'שיהיה איל שוה שתי סלעים', דלא כתיב אצל שפחה חרופה "בערכך שקלים", ואשמועינן כאן דבעינן גם כן שוה שתי סלעים:
[כח] תלמוד לומר הוא. ומה ראית לרבות אשם שפחה ולמעט אשם נזיר, אימא איפכא, ומתרץ בתורת כהנים, מרבה אני אשם שפחה חרופה שכן הוא מביא איל (להלן יט, כא), אבל קרבן נזיר וקרבן מצורע - כבש הוא (להלן יד, יב):