מ"ג ויקרא ה יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשם הוא אשם אשם ליהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם אָשַׁ֖ם לַיהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲשָׁמָא הוּא עַל חוֹבְתֵיהּ דְּחָב אֲשָׁמָא יְקָרֵיב קֳדָם יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
קוּרְבַּן אַשְׁמָא הוּא כָּל דְאִתְחַיֵיב לְקָרְבַּן אַשְׁמָא יַיְתֵי קוּרְבַּן לְאַשְׁמָא לִשְׁמֵיהּ דַיְיָ עַל חוֹבְתֵיהּ דְחָב:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשם הוא אשם אשם" - הראשון כולו קמץ שהוא שם דבר והאחרון חציו קמץ וחציו פתח שהוא ל' פעל וא"ת מקרא שלא לצורך הוא כבר נדרש הוא בת"כ

"אשם אשם" - להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל (בן שתי שנים) יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע תלמוד לומר הוא

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם – הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ קָמוּץ, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, וְהָאַחֲרוֹן חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח, שֶׁהוּא לְשׁוֹן פָּעַל. וְאִם תֹּאמַר: מִקְרָא שֶׁלֹא לְצֹרֶךְ הוּא, כְּבָר דָּרוּשׁ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שם,ג; ו). "אָשֹׁם אָשַׁם", לְהָבִיא אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, שֶׁיְּהֵא אַיִל בֶּן [שְׁתֵּי שָׁנִים שָׁוֶה] שְׁתֵּי סְלָעִים. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע? תַּלְמוּד לוֹמַר הוּא (שם, ז).

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשם הוא" אף על פי שלפעמים יובא זה הקרבן והוא לא נכשל באותו החטא, לא יחשוב החושב שמכניס בזה חולין לעזרה, כי אמנם הוא קרבן אשם על כל פנים, אף על פי שלא נכשל באותו החטא שנפל בו הספק, והטעם הוא כי אשום אשם לה', כשלא נזהר בדבר עד שנפל בספק:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)



[ג] "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא אשם תלוי, שחטו וזרקו את דמו, ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא - מנין שמותר באכילה?  תלמוד לומר "אָשָׁם".     יכול אף על פי שלא נזרק הדם?  תלמוד לומר "הוּא".

מה יעשה לו?    הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה.    נזרק הדם -- יאכל הבשר.

ר' יוסי אומר אפילו הדם בכוס -- יזרק והבשר יאכל.


[ד] יכול אף על פי שלא נשחט?  תלמוד לומר "אָשָׁם".

מה יעשה לו?

  • יצא וירעה בעדר, דברי ר' מאיר.
  • וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
  • ר' אליעזר אומר יקרב. שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר.


[ה]

  • "אָשָׁם..ליהו"ה " -- יכול יפול כולו לבדק הבית? תלמוד לומר (ויקרא ה, טו) 'אשם לכהן'.
  • יכול ינתן כולו לכהן?  תלמוד לומר "אָשָׁם...ליהו"ה ".
  • הא כיצד? מותר אשמות נופל לנדבה וילקח בהם עולות -- הבשר לשם והעורות לכהנים.


[ו] אין לי אלא מותר אשמות; ומנין מותר חטאות? מותר עשירית האיפה? מותר קיני זבים, קיני זבות, וקיני יולדות? ומותר קרבנות נזיר ומצורע? ( והמקדיש נכסיו ויש בהם דברים הראוים למזבח --יינות, שמנים וסלתות ועופות--)[1] מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות?   תלמוד לומר "אָשֹׁם אָשַׁם".

זה הכלל: כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה -- ילקח בו עולות; הבשר לשם והעורות לכהנים.

זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול: "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לה'" - נמצאו שני כתובים קיימים - 'אשם לשם' (שם, טו) ו'אשם לכהן' (שם, יח). ואומר (מ"ב ב, יב) "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ".


[ז]

  • מנין לאשם שפחה חרופה לא יביא אלא בכסף שקלים?    תלמוד לומר "אָשָׁם".
  • אי "אשם", יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע?...    תלמוד לומר "הוּא".
  • ומה ראית לרבות אשם שפחה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע?
  • אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני אשם שפחה חרופה שהוא איל, ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל.

<< · מ"ג ויקרא · ה · יט · >>


  1. ^ מחיקת השורה עפ"פ המלבי"ם. עיי"ש.