ספרא (מלבי"ם)/פרשת ויקרא חובה/פרק כא

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרק כא

[א] "וכפר עליו הכהן..." מה תלמוד לומר?  מנין אתה אומר שאם בא לידו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד - מנין שחייב על כל אחת ואחת?    תלמוד לומר "שגגתו".


בא לפניו [ספק חלב ולא ידע, ספק חלב] ולא ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת?    תלמוד לומר "אשר שגג".

בא לפניו ספק חלב וידע, ספק חלב וידע --
רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
[ב] ר' אלעזר בר' שמעון ור' שמעון בר' יהודה אמרו משום ר' שמעון, אינו חייב אלא אחת שנאמר "על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע".


"והוא לא ידע"-- פרט לשאמרו לו אחרים.   יכול אף על פי שאינו מכחיש?  תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) (שם, כח) "או הודע אליו חטאתו..והביא".


"והוא לא ידע ונסלח לו"-- הא אם ידע אין מתכפר לו. הא למה הדבר דומה? לעגלה ערופה, שאף על פי שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג - הרי זה יהרג.


[ג] "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא אשם תלוי, שחטו וזרקו את דמו, ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא - מנין שמותר באכילה?  תלמוד לומר "אָשָׁם".     יכול אף על פי שלא נזרק הדם?  תלמוד לומר "הוּא".

מה יעשה לו?    הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה.    נזרק הדם -- יאכל הבשר.

ר' יוסי אומר אפילו הדם בכוס -- יזרק והבשר יאכל.


[ד] יכול אף על פי שלא נשחט?  תלמוד לומר "אָשָׁם".

מה יעשה לו?

  • יצא וירעה בעדר, דברי ר' מאיר.
  • וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
  • ר' אליעזר אומר יקרב. שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר.


[ה]

  • "אָשָׁם..ליהו"ה " -- יכול יפול כולו לבדק הבית? תלמוד לומר (ויקרא ה, טו) 'אשם לכהן'.
  • יכול ינתן כולו לכהן?  תלמוד לומר "אָשָׁם...ליהו"ה ".
  • הא כיצד? מותר אשמות נופל לנדבה וילקח בהם עולות -- הבשר לשם והעורות לכהנים.


[ו] אין לי אלא מותר אשמות; ומנין מותר חטאות? מותר עשירית האיפה? מותר קיני זבים, קיני זבות, וקיני יולדות? ומותר קרבנות נזיר ומצורע? ( והמקדיש נכסיו ויש בהם דברים הראוים למזבח --יינות, שמנים וסלתות ועופות--)[1] מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות?   תלמוד לומר "אָשֹׁם אָשַׁם".

זה הכלל: כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה -- ילקח בו עולות; הבשר לשם והעורות לכהנים.

זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול: "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לה'" - נמצאו שני כתובים קיימים - 'אשם לשם' (שם, טו) ו'אשם לכהן' (שם, יח). ואומר (מ"ב ב, יב) "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ".


[ז]

  • מנין לאשם שפחה חרופה לא יביא אלא בכסף שקלים?    תלמוד לומר "אָשָׁם".
  • אי "אשם", יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע?...    תלמוד לומר "הוּא".
  • ומה ראית לרבות אשם שפחה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע?
  • אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני אשם שפחה חרופה שהוא איל, ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל.


  1. ^ מחיקת השורה עפ"פ המלבי"ם. עיי"ש.