מפרשי רש"י על דברים כה ו
רש"י
"והיה הבכור" - גדול האחים הוא מייבם אותה
"אשר תלד" - פרט לאילונית שאינה יולדת
"יקום על שם אחיו" - זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו
"ולא ימחה שמו" - (שם כד) פרט לאשת סריס ששמו מחוי
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהָיָה הַבְּכוֹר – גְּדוֹל הָאַחִים הוּא מְיַבֵּם אוֹתָהּ (ספרי רפט; יבמות כ"ד ע"א).
אֲשֶׁר תֵּלֵד – פְּרָט לְאַיְלוֹנִית שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת (שם ושם).
יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו – זֶה שֶׁיִּבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, יִטֹּל נַחֲלַת הַמֵּת בְּנִכְסֵי אָבִיו (שם ושם).
וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ – פְּרָט לְאֵשֶׁת סָרִיס, שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי (יבמות שם).
מפרשי רש"י
[יב] מצוה בגדול ליבם. וכך פירושו, "ולקחה לו לאשה", ומי יהיה מיבם - הבכור יקח אותה לאשה:
[יג] אשר תלד פרט לאילונית. וכך פירושו, ואיזה אשה ייבם - אותה שהיא ראויה שתלד, לאפוקי אינה ראויה שתלד, פטורה מן החליצה ומן הייבום (יבמות דף עט:):
[יד] יקום על שם אחיו זה שייבם יטול נחלת המת בנכסי אביו. אבל לא לקרוא לו שם כשם המת, שאם היה שמו יוחנן קורין לו יוחנן, זה אינו, דכן ילפינן מגזרה שוה, דכתיב כאן "יקום על שם אחיו המת", ונאמר להלן (ר' בראשית מח, ו) "על שם אחיהם יקראו בנחלתן", מה להלן לנחלה קאמר, אף כאן לנחלה קאמר. ואם תאמר, השתא נמי דדרשינן לנחלה, שמא הכי פירושו, והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחי אביו, דהרי הכתוב בא לומר שיטול הבן נכסי אחי אביו, ומאי "יקום על שם אחיו". ואם תאמר, אם כן בלא גזרה שוה נמי, האיך סלקא דעתך דקרא אתא שאם שמו יוחנן קורא לו שמו יוחנן, אם כן הוי למכתב 'יקום על שם אחי אביו'. ואי ליבם מזהיר רחמנא, הוי למכתב 'יקום על שם אחיך'. כבר תרצו זה בגמרא (יבמות דף כד.) דהוה אמינא דלבית דין אזהר רחמנא שהם יאמרו ליבם שהבכור אשר תלד יקום על שם אחיו. אבל השתא דקרא אתא לנחלה, ליכא למימר דרחמנא לבית דין אזהר שהם יאמרו ליבם דיקום הבכור אשר תלד לנחלה, דיבם אינו מנחיל, רק בית דין מנחילין. ובגמרא (שם) פריך, כיון דהאי "והיה הבכור" רוצה לומר שמצוה בגדול ליבם, אימא היכא דאיכא בכור תתקיים מצות יבום, היכא דליכא בכור לא תתקיים מצות יבום כלל. ומתרץ, אם כן אשת אחיו דלא היה בעולמו דאסר רחמנא למה לי, הא לאו בכור הוא, כיון שלא היה בעולמו כשמת אחיו: