מפרשי רש"י על בראשית יח כא
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק י"ח • פסוק כ"א | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כט • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֵֽרְﬞדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃
רש"י
"ארדה נא" - למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה הכל כמו שפירשתי בפ' הפלגה ד"א ארדה נא לסוף מעשיהם
"הכצעקתה" - של מדינה
"הבאה אלי עשו" - וכן עומדים במרדם כלה אני עושה בהם ואם לא יעמדו במרדן אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין ולא אכלה אותן וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג) ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה כדי להפריד תיבה מחברתה ורבותינו דרשו הכצעקתה צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני כמפורש בחלק
רש"י מנוקד ומעוצב
אֵרְדָה נָּא – לִמֵּד לַדַּיָּנִים שֶׁלֹּא יִפְסְקוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא בִרְאִיָּה, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת הַפַּלָּגָה (לעיל יא,ה). דָּבָר אַחֵר: "אֵרְדָה נָּא" – לְסוֹף מַעֲשֵׂיהֶם.
הַכְּצַעֲקָתָה – שֶׁל מְדִינָה.
הַבָּאָה אֵלָי עָשׂוּ – וְכֵן עוֹמְדִים בְּמִרְדָם, "כָּלָה" אֲנִי עוֹשֶׂה בָּהֶם. "וְאִם לֹא" יַעַמְדוּ בְמִרְדָּם "אֵדְעָה" מָה אֶעֱשֶׂה לְהִפָּרַע מֵהֶן בְּיִסּוּרִין, וְלֹא אֲכַלֶּה אוֹתָן (בראשית רבה מט,ו). וְכַיּוֹצֵא בוֹ מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר: "וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ" (שמות לג,ה). וּלְפִיכָךְ יֵשׁ הֶפְסֵק נְקוּדַּת פְּסִיק בֵּין "עָשׂוּ" לְ"כָּלָה", כְּדֵי לְהַפְרִיד תֵּיבָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. וְרַבּוֹתֵנוּ דָּרְשׁוּ: "הַכְּצַעֲקָתָהּ" – צַעֲקַת רִיבָה אַחַת שֶׁהֲרָגוּהָ בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה עַל שֶׁנָּתְנָה מָזוֹן לְעָנִי, כִּמְפוֹרָשׁ בְּ"חֵלֶק" (סנהדרין ק"ט ע"ב).
מפרשי רש"י
[מט] שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה. כלומר אף כי הוא יתברך יודע הכל בלא ראיה - כתב "ארדה ואראה" - לימד לדיינים שלא יפסקו דבר אלא בראיה גמורה, כמו שנתפרש למעלה (יא, ה) אצל "וירד ה' לראות", והשתא לפירוש זה כתוב לשון "ארדה" גם כן ללמוד לדיינים:
[נ] ד"א וכו'. והשתא הירידה פירושו לסוף מעשיהם, ארדה לדקדק עליהם ואראה במעשיהם, כי כל מי שהוא יורד לסוף הדבר - נקרא זה 'ירידה', והשתא שיהיה הירידה שכלית - מתפרש גם כן הראיה שכלית, כמו "ולבי ראה הרבה חכמה" (קהלת א', ט"ז). ומה שאמר 'ד"א ארדה לסוף מעשיהם' ולא פירש מידי על הראייה, אף על גב דפירוש הראשון דפירש 'לימד לדיינים שלא יפסקו אלא בראייה' על לשון "ואראה" היה ולא על "ארדה", היינו דמתחלה לא הוכרחנו לפרש דהראייה היא ראייה גמורה אלא מפני הירידה שכתב אצלו, דלשון ירידה משמע על הירידה גמורה, ואי לאו לשון ירידה - פשוט הוא דהוי מצינו לפרש הראייה כמו "ולבי ראה הרבה חכמה", רק כי לשון ירידה הוא מוכח שהוא ראייה גמורה, דעל ידי הירידה הדבר נראה לפני היורד. והשתא דפירשנו הירידה שכלית 'ארדה לבסוף מעשיהם', ממילא הראייה גם כן שכלית. ועוד מה שפירש 'למד לדיינים' לא פירש על "אראה", רק על "ארדה" שצריך לרדת ולראות:
[נא] הכצעקתה של מדינה. כלומר שהוא לשון יחידה, וקאי על כל המדינה שבה חמשה כרכים:
[נב] וכן עומדין במרדן. פירוש שכבר כתיב (פסוק כ) "זעקת סדום ועמורה כי רבה", ומאי "הכצעקתה הבאה אלי עשו", אם כן בודאי עשו, אלא פירושו דעשה שלהם עשיה גמורה הוא, שאינם עושים תשובה, וזהו "עשו":
[נג] ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק. כלומר שפירוש "כלה" רוצה לומר כלה אני עושה בהם, ואין פירושו כמו "כשלחו כלה" (שמות י"א, א') דפירושו כולם, דאם כן לא הוי הפסק בין "עשו" ל"כלה":
[נד] צעקת ריבה אחת. והשתא לפי זה כתיב לשון יחידה "הכצעקתה" מפני שהוא נאמר על הריבה:
בד"ה ד"א ארדה נ"ב משום דלפי' הראשון קשה הלא אינו דומה כלל לנרד' ונבלה שפתם דהתם הוא פסק הדין והכא ארדה ואראה ולא פסק שום דבר ולא שייך לימד לדייני' אלא בע"כ צ"ל ארדה לבסוף מעשיהם וזו לבד אינו מספיק דא"כ לכתו' אראה וארדה כו' ודוק מהרש"ל:
בד"ה הכצעקת' כו' כבדה מאד נ"ב מה שפירש ריבה אחת כו' ס"ס הדרי' קושי' לדוכת' ומי איכא ספיקא קמיה שמיא שצריך לירד ולראות ואת"ל שזהו דרך דרש ס"ס קשיא וכי שייך לדרוש מה שהוא חירוף וגידוף כלפי מעלה ועוד היה לו לכתוב ורבותינו דרשו לעיל על הכצעקת' וק"ל ועוד איך מיושב כל המקר' ואם לא אדעה ולכן נ"ל דה"ק צעקת ריבה כלומר וכך אמר המקום אם כך הוא כצעקתה שבעבו' שנתנה לחם הרגו' אעשה כלה ואם לא הרגוה בעבור זה מכל מקום אדעה ולמדה תורה גדול עונש של הריגה וק"ל מהרש"ל: