מפרשי רש"י על במדבר טז יט
רש"י
"ויקהל עליהם קרח" - (תנחומא) בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד איני מקפיד אלא בשביל כלכם אלו באין ונוטלין כל הגדולות לו המלכות ולאחיו הכהונה עד שנתפתו כלם
"וירא כבוד ה'" - בא בעמוד ענן
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח – בְּדִבְרֵי לֵצָנוּת. כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הָלַךְ אֵצֶל הַשְּׁבָטִים וּפִתָּה אוֹתָם: כִּסְבוּרִין אַתֶּם שֶׁעָלַי לְבַדִּי אֲנִי מַקְפִּיד? אֵינִי מַקְפִּיד אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֻּלְּכֶם! אֵלּוּ בָּאִין וְנוֹטְלִין כָּל הַגְּדֻלּוֹת, לוֹ הַמַּלְכוּת וּלְאָחִיו הַכְּהֻנָּה! עַד שֶׁנִּתְפַּתּוּ כֻּלָּם (תנחומא ז).
וַיֵּרָא כְבוֹד ה' – בָּא בְּעַמּוּד עָנָן.
מפרשי רש"י
[לג] בדברי ליצנות. דאם לא כן, למה היה מקהיל עליהם קרח כל העדה, דסתם הכתוב בזה וכתב "ויקהל", ולא כתב למה היו נקהלים, אלא שפירושו 'ויקהל בדברי ליצנות'. והשתא לא הוצרך הכתוב לפרש, דסתם מעשיהם היו בדברי ליצנות, שכן היו כל מחלוקת שלהם; בטלית שכולה תכלת (רש"י פסוק א), ובית מלא ספרים (תנחומא כאן אות ב), כדי להלעיג על משה ואהרן, ולא הוצרך לפרש:
[לד] בא בעמוד ענן. דכמשמעו לא יתכן לפרש, שהרי כבר כתיב (שמות ל"ג, כ') "לא יראני האדם וחי", אלא שראו עמוד הענן, ושם היה כבודו: