מלבי"ם על עזרא ט ז


(ז) "מימי", הוסיף לאמר שחיוב העונש אינו מעתה רק "מימי אבותינו "נתמלא הסאה ונתחייבנו "בעונש עד היום הזה", ומה "שנתננו ביד מלכי הארצות" היה "בעונותינו", בענין שלפי מדת עונותינו ולפי חיוב העונש לא הגיע עדיין קץ הישועה, וכמו שגלה זאת המלאך לדניאל כמ"ש [דניאל ט' כ"ד] שבועים שבעים נחתך על עמך, ששיבת ישראל בבית שני היה רק חנינה לפי שעה והם צריכים עדיין למרק עונותיהם, וז"ש.