מלבי"ם על משלי כד יב
<< | מלבי"ם על משלי • פרק כ"ד • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה
הֲֽלֹא־תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־יָבִ֗ין
וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע
וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפׇעֳלֽוֹ׃
"כי תאמר הן לא ידענו זה", ואם תאמר אמתלא "שלא ידעת" שהם לקוחים למות, או שלא ידעת שיש ביכלתך להציל, גם אם תצטדק בזה לפני אנשים. הלא "ה'" שהוא "תוכן לבות הוא מבין" מחשבות הלב ויותר מזה שמצד שהוא "נוצר נפשך הוא ידע". שהידיעה נופלת על דבר הנראה בחוש, כי מעשיך כתובים ומצויירים על לוח נפשך, והוא "ישיב לאדם כפעלו" מדה כנגד מדה:
ביאור המילות
"יבין. ידע". הידיעה בא על דבר הנראה בחוש. והבינה הוא מן הקודם אל המאוחר כמ"ש בכ"מ:
<< · מלבי"ם על משלי · כד יב · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.