פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תאמר הן לא ידענו זה ה‍לא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲ‍לֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה
  הֲֽלֹא־תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־יָבִ֗ין
    וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע
  וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפׇעֳלֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי תאמר" - שמא תאמר וזהו כי משמש בלשון דלמא

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תאמר". הן לא נוכל לדעת אלו המחשבות אשר קבוצם מביא לקנין המחשבה הלא הש"י שהוא תוכן הלבבות ומשלים אותם והוא שומר נפשך הוא יודע אם השתדלת בזה הקנין כאשר תמצא ידך והוא ישיב לאדם גמול כפעלו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תאמר הן לא ידענו זה", ואם תאמר אמתלא "שלא ידעת" שהם לקוחים למות, או שלא ידעת שיש ביכלתך להציל, גם אם תצטדק בזה לפני אנשים. הלא "ה'" שהוא "תוכן לבות הוא מבין" מחשבות הלב ויותר מזה שמצד שהוא "נוצר נפשך הוא ידע". שהידיעה נופלת על דבר הנראה בחוש, כי מעשיך כתובים ומצויירים על לוח נפשך, והוא "ישיב לאדם כפעלו" מדה כנגד מדה:


ביאור המילות

"יבין. ידע". הידיעה בא על דבר הנראה בחוש. והבינה הוא מן הקודם אל המאוחר כמ"ש בכ"מ:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי תאמר" - כי תכחש לומר: הן לא ידענו אם לקוחים המה למות.

"הלא" - ר"ל הלא לא יועילו דברך, כי הלא ה', שהוא בתוך לבות בני אדם, הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת.

"ונוצר וגו'" - כפל הדבר במ"ש.

"והשיב" - הוא ישיב גמול האדם כמפעלו, ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה.

מצודת ציון

"תוכן" - מלשון תוך.

<< · מ"ג משלי · כד · יב · >>