מלאכת שלמה על זבחים ה
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כתוב בספר הרוקח: סימן ש"ך שמונה פסוקים בפרשת תמיד שמונה במשנת איזהו מקומן [היא סתמא לכפר] ע"כ:
איזהו מקומן של זבחים וכו': רפ"ה דהלכות מעשה הקרבנות וסימן י"ב:
קדשי קדשים: עולות חטאות ואשמות עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ושלמי צבור ומיהו משום דחלוקים במתן דמים או בהקטרת אימוריהן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפ' הלכותיהן:
שחיטתן בצפון: תוס' פ"ק דחולין דף ג':
קדשי קדשים שחיטתן בצפון: ה"ר אפרים ז"ל היה מדקדק מכאן דלא בעינן סכין כלי שרת בשחיטה מדלא קתני שחיטתן בכלי שרת בצפון כדקתני גבי קבלה וקבול דמן בכלי שרת בצפון ואי אפשר לומר כן דבסוף התודה ובסוף דם חטאת דריש מדכתיב ויקח את המאכלת דעולה טעונה כלי וילפינן כולהו מעולה והא דלא תנן הכא שחיטתן בכלי שרת בצפון כדתנן בקבלה ל"ד דבקבלה נמי לא הזכיר אלא משום דבעי שיהא גם הכלי בצפון לאפוקי אם הבהמה בצפון והכלי בדרום והדם מקלח בתוכו תדע דבכל הנהו דבעי צפון קתני וקבול דמן בכלי שרת בצפון וגבי קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום בעזרה לא קתני וקבול דמן בכלי שרת (בצפון) אע"ג דבעי קבלה בכלי שרת. תוס' ז"ל:
פר ושעיר של יום הכפורים: אע"ג דצפון וכו' לשון ר"ע ז"ל עד אלא זה בנה אב לכל החטאות שיהו טעונות בצפון. אמר המלקט וקבול דמן נמי דבעי צפון ילפינן מקרא דכתיב בתר ושחט את החטאת ולקח הכהן מדם החטאת דמשמע דאבמקום עולה נמי קאי ולקיחה קבלה היא כדכתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. ומדכתב רחמנא גבי שעירה במקום אשר ישחטו וגו' והדר כתביה בכשבה אע"ג דמצינן למילף כשבה משעירה לעיכובא כתביה פירש ליתן אותו ענין לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא וכן נמי עולה דבעיא צפון לעכובא בין בשחיטה בין בקבלה יליף לה בגמרא מדכתיב במקום העולה חזר ושנה לומר מקום שקבעתי לעולה לעולם הוא מקומה ואשם דשחיטתו בצפון בהדיא כתיב ביה במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם וקבלה נמי דבעיא צפון מדכתיב ישחטו את האשם ואת דמו וי"ו מוסב לעיל דבמקום שחיטתו תהא קבלת דמו ואפילו מקבל עצמו צריך לעמוד כשמקבל בצפון מקרא דכתיב ואת דמו את רבוייא הוא ולחטאות נמי ילפינן מקרא דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ודרשינן ולקח לו קח כלומר שיקרב הוא אצל הפר לצפון ויקבל ומדהדר קרא וכתב באשם מצורע ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה שנה הכתוב עליו לעכב:
שיירי הדם וכו': דכתיב גבי פר כהן משיח שדמו ג"כ נכנס לפני לפנים ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה. ואיתה בתוס' פ' ר' ישמעאל דמנחות דף ס"ד:
פרים הנשרפין וכו': פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"א י"ג י"ז. בסוף פירוש ר"ע ז"ל ובפרים הנשרפין כתיב אל שפך הדשן ישרף. אמר המלקט ושל יום הכפורים הוקשו לפר העלם כדאמרן בפ' ב"ש לפר זה פר יום הכפורים רש"י ז"ל:
חטאות הצבור והיחיד וכו': פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סי' ז' י'. ובפ' עשירי סי' ג' ז'. ודין בכל מאכל דבכוליה פירקין שם פ' עשירי סי' י':
עלה בכבש: השין גרסינן בשבלת וכן צריך להיות ג"כ בספר דברי הימים ב' בסימן ט'. ועיין במ"ש בפ' בתרא דמדות סימן ב':
בא לו לקרן דרומית מזרחית: שבה הוא פוגע ראשון וכו' לשון ר"ע ז"ל עד בכל זויות וזויות שבה קרוי קרן. אמר המלקט ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי או לספר אחר ר' יוחנן ור' אלעזר דחד אמר דהכי עביד נותן אמה אילך ואמה אילך וחד אמר מחטא ויורד כנגד חודו של קרן ואליבא דרבי דמכשר מחוט הסיקרא ולמעלה ואע"ג דלאו בקרן ממש הוא דפליגי הני אמוראי אבל לר"ש בן אלעזר דפליג ארבי בברייתא כדכתבינן בריש מסכת קנים דכ"ע לא בעו חודא משום דקרן כתיב וכל אותה אמה קרויה קרן. ואיתה להאי בבא בזוהר פרשת במדבר דף ק"ך [קי"ח ע"ב] ולפי הסוד אשר מפרש שם דקדקו המקובלים דגרסינן בא לו לקרן הלמד בפתח ואע"פ שהוא סמוך. למלת דרומית:
על יסוד דרומית: גמ' תניא ר' ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי ר"ש בן יוחי אומר זה וזה יסוד דרומי ובתוספתא תנא [בל"ס חסר כאן איזה תיבות ופ' בגמרא ובתוס'.]67 משכו דבי פירש תלמידי ר' ישמעאל המרובים משכו את ר"ש לומר כדברי רבן כן פירש רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל וכן בערוך פירשו משכו גברי דהיינו ר"ש בן יוחי שנזכר שמו ושם אביו משכו לגברא יחידאה שהוא ר' ישמעאל שלא נזכר שם אביו ע"כ. והאריכו יותר בפ' הוציאו לו (יומא דף נ"ט) ע"ש:
לִזְכָרֵי כהונה: ראיתי קצת מדקדקים לשנות לִזְכָרֵי בנקודת שבא בזין ובקמץ בכף. ולא נהירא לע"ד דהא מן אֲמָרִים תאמר בסמיכות אִמְרֵי ומן דְבָרִים תאמר בסמיכות דִבְרֵי ומן נְדָרִים תאמר בסמיכות נִדְרֵי ומן פְתָחִים תאמר בסמיכות פִתְחֵי ומן כְתָבִים תאמר בסמיכות כִתְבֵי ומן יָשָֹר תאמר יִשְרֵי הכא נמי מן זְכָרים תאמר בסמיכות זִכְרֵי ולא דמי לגמלים דבסמיכות גְמַלֵי כדכתיב מִגְמַלֵי אדוניו וכן שְׁפַנֵי מן שְפַנִים וכן קְטַנֵי מן קטנים דהנהו דגושי הלמד או הנונים. וגם נראה דליכא למיגרס זַכְרֵי הזין בפתח והכף בחטף כמו דַרְכֵי מן דְרָכִים וכמו מַלְכֵי מן מְלָכִים דהנהו משקל אחר הם דֶרֶךְ מֶלֶךְ אבל זֶכֶר הוא על משקל דָבָר שהוא קמוץ ושפיר גרסינן זִכְרֵי כמו דִבְרֵי וליכא למיחש דְזִכְרֵי משתמע לשון זכרון כמו ֵכֶר עשה לנפלאותיו או לשון אזכרה כמו זִכרוֹ כיין לבנון ואפילו את"ל דמשתמע הא אשכחן כמה מלות במקרא ובמשנה שהענין לבד הוא שמבדיל ביניהם. ומ"מ גם אני נהגתי לשנות כדבריהם. בפי' ר"ע ז"ל למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד ובקדשי' לילה הולך אפר היום דכתיב לא יניח ממנו עד בקר רש"י ז"ל:
העולה קדש קדשים: דין הנקראין קדשי קדשים או קדשים קלים כתבו הרמב"ם ז"ל בפ"א והלכות מעשה הקרבנות סי' י"ז ורפ"ה סימן ג'. ודין הטעונים שתי מתנות שהן ד' ביד שם פ"ה סימן ו'. בפירש ר"ע ז"ל ומשום דלא כתיב בה בקרא קדש קדשים וכו'. אמר המלקט והקשו תוס' ה"ר פרץ ז"ל תימא דמהאי טעמא הל"ל גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב קדש קדשים וילפינן להו בגמרא מדאתקש לעולה על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדש קדשים וכו' ותרצו כיון דמ"מ יליף ליה מקרא דהוא קדש קדשים לא הוצרך למתנייה אבל עולה דליכא שום פסוק הוצרך לשנותו ע"כ. ועיין בתוס' דלקמן פ' דם חטאת (זבחים דף צ"ז ע"ב) ופי' רש"י ז"ל העולה קדש קדשים שהרי כולה עולה לגבוה ואין לך קדשי קדשים גדול מזה ובקדשי' קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן פ' כל התדיר מעשר בהמה קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דהיינו דמו ואמוריו ע"כ:
ודמה טעון שתי מתנות שהן ד': כתב הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת תמיד בר"פ לא היו כופתין וז"ל שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית יש מקשין בפרק איזהו מקומן אמאי לא קתני בעולה דשיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי כדקתני בחטאות הצבור והיחיד ובשעירים הנשרפים שמגיד לנו היכן היה שופך שיירי הדם ה"נ ה"ל לאשמועינן גבי עולה היכן היה שופך שיירי הדם וכדאשמעינן בעולת התמיד בר"פ לא היו כופתין שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית דלא מסתבר לחלק בין עולת התמיד לשאר עולות ויש לתרץ שאלמלא פרים ושעירים משונים בשפיכתם מחטאות הצבור והיחיד לא היה צריך לפ' בחטאות הצבור והיחיד היכן היה שופך שיירי הדם משום דהוה אמרינן כיון דתנא בחדא ה"ה בכולהו מפני שכל הקדשים טעונין שפיכה בשיירי דמיהן חוץ מבכור ומעשר ופסח שהיה שופך שפיכה אחת אבל בשביל שפרים ושעירים הנשרפים שיירי דמיהם נשפכין על יסוד מערבי הוצרך לפ' בחטאות הצבור והיחיד דשיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותנא חטאות הצבור והיחיד וה"ה לכולהו אלא שיש להקשות על זה דאמאי קתני בכולהו מעולה ואילך ודמן טעון שתי מתנות דה"נ ה"ל למיתני בעולה וה"ה לכולהו אלא י"ל דהיינו טעמא דלא נקט שיירי הדם וכו' אלא גבי פרים ושעירים הנשרפים וחטאות משום דכתיב בהו קרא שטעונין שפיכת שירים ליסוד ואחריני דמרבוייא קאתו איכא למימר דלא קתני מיהו מורי ה"ר אפרים היה אומר דודאי דעולה וכל הקדשים חוץ מפרים וחטאות ושעירים הנשרפים אין נשפכין ליסוד השירים שלהם מדלא קתני להו בסדר המשנה הכא בפ' איזהו מקומן עכ"ל בתוספת קצת ביאור לשונו ז"ל והאריך ליישב הסוגיות אשר יקשה מהם לרבו ז"ל. ותוס' ז"ל תרצו בשם ה"ר יעקב מאורלינאש ז"ל דכיון דאשמעינן תנא דפנימיים ביסוד מערבי וחיצונים דרומי לא חש תו למיתני דכל כי רוכלא ליחשוב בכל החיצונים כיון דאשמעינן לאפוקי ממ"ד כולהו ביסוד מערבי ומ"ד כולהו ביסוד דרומי ואע"ג דחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצוניים ואין רוצה להפסיק ע"כ:
שתי מתנות שהן ד': בקרן מזרחית צפונית וכו' לשון ר"ע ז"ל עד ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד. אמר המלקט דא"ר עקיבא ק"ו ומה שירים שאין מכפרין ואין באין לכפרה טעונין יסוד תחלת דם עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד: בסוף פירש ר"ע ז"ל הא כיצד נותן שתי מתנות שהן ארבע. אמר המלקט כמין גמא דהיינו כמין כף פשוטה שלנו שזורק כנגד הפנה והדם מתפשט לשתי רוחות הפנה והרי הוא כמין גאם אות יונית וזו היא סברת ת"ק דבברייתא ושמואל נמי ס"ל כותיה ור' ישמעאל סבר דפיסוק בעינן אע"פ שבשתי קרנות הוא נותן ויליף לה מג"ש דנאמר כאן סביב פי' בעולה ואשם ונאמר בחטאת סביב מה להלן פיסוק ד' מתנות פירש ד' מתנות נפסקות זו מזו דהא על ד' קרנות הוא נותן אף כאן אע"ג שבשתי קרנות הוא נותן בעינן פסוק ד' מתנות דאותה מתנה שנותן לקרן שהוא כשתים צריך לפסוק דהיינו נותן וחוזר ונותן לצפונה של קרן ולמזרחה של קרן לדרומה של קרן ולמערבה של קרן אי מה להלן ד' מתנות על ד' קרנות אף כאן ד' מתנות על ד' קרנות אמרת עולה טעונה יסוד פי' תחלת מתנותיה צריכה נגד היסוד שהוא יסוד למזבח תחת מקום המתנה ובק"ו אייתיניה בברייתא בגמ' לעיל בפירקין וכדכתיבנא וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד הלכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל. ורב נמי הכי ס"ל דנותן וחוזר ונותן כר' ישמעאל:
וכליל לאשים: כתוב באבודרהם והמון העם קורין לאִשִים השין רפויה וטעות הוא כי לקריאתם יהיה משמעו מענין אליכם אִשִׁים אקרא והנכון לקרות השין דגושה שהוא מענין ואִשָׁים לא תכבה ולכן אין לכתוב בו יוד בין האלף והשין ע"כ:
זבחי שלמי צבור וכו': בגמרא בעי זבחי שלמי צבור דשחיטתן בצפון וכו' מנלן ומסיק אמר קרא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם ללמד דמה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים ומה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון. ורש"י בפירש החומש כתב בפ' אמור קדש יהיו לפי ששלמי יחיד קדשים קלים הוצרך לומר בשלמי צבור שהם קדשי קדשים ע"כ. ולע"ד קשה קצת למצוא טעם נכון למה נקראו השלמים בתואר כנוי זבח טפי מכל הקרבנות כדאשכחן הכא גבי שלמי צבור שהם קדשי קדשים וגם בקדשים קלים שהן שלמי יחיד נקראין זבחי שלמים כדתנן במשנה ג' דבפ"ז דשקלים ובדוכתי אחריני דנהי דגם בקרא קראם זבחים כדאשכחן הכא וכתיב נמי ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים וגם בשלמי יחיד כתיב ולמלואים ולזבח השלמים ואם זבח שלמים קרבנו מכל מקום אקרא גופיה צריך טעם למה דמאי שנא משאר זבחים שנקראו השלמים ביחוד בשם זה טפי מכל שאר הקרבנות ולפעמים בשם זבח לבד בלא שותפות שם שלמים ואפשר מפני שרוב הקרבנות של נדר ונדבה הם לשלמים מפני שיש מהן חלק לגבוה ולכהנים ולבעלים דמש"ה הוא דאיקרו שלמים לשון כלים: בפירוש ר"ע ז"ל וזבחי שלמי צבור סמך אותן הכתוב לחטאת וכו'. אמר המלקט ותוס' ז"ל הקשו וא"ת כיון דאיתקש לחטאת א"כ יפסלו שלא לשמה כחטאת ולרבנן דדרשי פ"ק אותה ניחא אבל לר' אליעזר קשה ע"כ:
אשם שפחה חרופה: כתוב באבודרהם דגם נקרא אשם ודאי וקשה לע"ד דכולהו חמשה הראשונים נקראים אשם ודאי. גם כתוב שם דחמשה אשמות הראשונים סמוכים ולכך נקודה האלף בשב"א פת"ח אבל הששי שהוא אשם תלוי האלף נקודה בקמץ מפני שהוא שם דבר ע"כ. והשנים הראשונים דהיינו אשם גזילות אשם מעילות הם הנקראים אשם סתם בכל דוכתא. וכתב הרמב"ן ז"ל בסוף פ' ויקרא ולא נתברר מה טעם יהיה שם הקרבן הא' חטאת ושם האחד אשם וכולן יבואו על חטא ולא נוכל לומר בעבור שהחטאת נקבה כי יש חטאת זכר שעירים ופרים ואין לומר שיהא מפני חומר החטא כי הנה המצורע מביא שני קרבנות שם האחד חטאת והשני אשם. והנראה בעיני כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר העונש יתחייב להיות שמם נאבד בו מלשון האשימם אלהים ויאשמו נאות מדבר וכן תאשם שומרון כי מרתה באלהיה וכן אשמים נענשים וחטאת מורה על דבר נטה בו מן הדרך מל' אל השערה ולא יחטיא והנה אשם גזלות ואשם שפחה חרופה בעבור שהם באים אף על המזיד יקרא קרבנם אשם וכן אשם הנזיר אבל אשם מעילות אע"פ שהוא בשוגג בעבור שהוא בקדשי ה' יקרא הקרבן אשם כי החטא הגדול יתחייב להיותו אשם בו כאשר יקרא מעילה וענין המצורע בעבור שהמצורע חשוב כמת והנה הוא כבר שמם בה ויקרא קרבנו הראשון אשם שיגן עליו מן האשמה אשר הוא שמם בה והשני חטאת שהוא מכפר שגגותיו וטעם אשם תלוי מפני שבעליו סבור שאין עליו עונש כי לא נודע שחטא ומפני זה החמיר עליו הכתוב בספקו יותר מודאו והצריכו איל בכסף שקלים ואילו נודע היה מביא חטאת בת דנקא וקראו אשם לאמר שהוא בשני סלעים כאשמות החמורים לרמוז לו שאם יהיה נקל בעיניו ולא יביא כפרתו יהיה שמם בעונו עכ"ל ז"ל. וביד רפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות וסי' ג' ד' ובפ' עשירי סי' ג' ז' ובפ"ט דהלכות שגגות:
התודה וְאֵיל נזיר: בנקודת צירי האל"ף מפני שהוא סמוך. וביד פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ובפ' עשירי סימן ד' ז':
שתי מתנות שהן ארבע: מפני שכתוב בשלמים סביב כמו בעולה:
שחיטתן בכל מקום בעזרה: שלש פרשיות נאמרו וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ודלא כר' אליעזר דאמר לא בא א' מן הכתובים הללו אלא להכשיר שחיטת שלמים בצפון ובגמרא מפרש במאי פליגי. ועיין באבודרהם ז"ל:
לשני ימים ולילה אחד: דתניא בברייתא יכול יהו נאכלין לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני ימים מה זבחים הנאכלין ליום אחד לילה אחריהם אף כאן לילה אחריהם ת"ל עד יום ביום אתה אוכל ואי אתה אוכל בלילה. וביד שם פ' עשירי סימן ד' ז'. ומצאתי כתוב בספר חן טוב פ' קדושים דף ר"א דהיינו צ"ח עמוד ד' ז"ש וכי תזבחו זבח וכו' תדע וכו' כמו אני חפץ בזבח שלמים לא בחטאת ואשם יען לרצונכם תזבחוהו לא על חטא ולכן נאכלין לב' ימים ולילה אחד להורות שחפץ הקב"ה באכילתה ולא יקרא נותר מיד ע"כ:
ולילה אחד: ה"ג ועיין מ"ש במשנה ה' פ' שני דברכות:
הבכור והמעשר והפסח וכו': פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"ז ובפ"י סימן ו' ובפ"א דהלכות בכורות סימן ב' ובפ' ששי סימן ד':
ודמן טעון מתנה אחת: דלא כתיב בהו וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ור' יוסי הגלילי היא אבל לר' ישמעאל פסח בשפיכה דמפיק ליה מודם זבחיך ישפך. ופשוט הוא כי כל מה שאימר בזה הפרק ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות ושתי מתנות שהן ארבע זהו למצוה מן המובחר אבל אם נתן מתנה אתת בלבד לכל קרבן מהם נתכפר שנאמר ודם זבחיך ישפך בשפיכה אחת נתכפר וכבית הלל דריש פירקין דלעיל:
הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם: פירוש שאין לכהנים חלק במעשר בהמה אפילו חזה ושוק:
ונאכלין בכל העיר: הילפותא שהביא ר"ע ז"ל הם דברי רש"י ז"ל אבל התוס' ז"ל העלו דנפקא לן מדמקשינן בגמ' לחזה ושוק של שלמים לענין דנאכלין לשני ימים הה"נ לענין דנאכלין בכל העיר ותודה ואיל נזיר ושלמים נפקא לן מקרא דחזה ושוק של מלואים ע"כ:
אינו נאכל אלא עד חצות: מתני' ר"א בן עזריה היא דיליף ליה מג"ש כתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברת בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות ודלא כר' עקיבא דיליף מקרא דכתיב ואכלתם אותו בחפזון עד שעת חפזון דהיינו עד אור הבקר כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ופריך בגמרא ודילמא ר' עקיבא היא ולהרחיק אדם מן העבירה כדתנן בכולהו עד חצות בפ"ק דברכות ומשני א"כ מאי אלא עד חצות ליתני ונאכל עד חצות כדתנן בכולהו בפירקין מאי אלא אלא ודאי ש"מ דהוי דאורייתא כמו לילה ומנוייו וצלי. ובמכילתא ואכלו את הבשר ולא גידים ועצמות ולא קרנים ולא טלפים בלילה הזה שומע אני כל הלילה ת"ל לא תותירו ממנו עד בקר אני אקרא הנותר ממנו באש תשרופו עד בקר למה נאמר לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר ואיזה זה עמוד השחר מכאן אמרו חכמים אכילת פסחים ואכילת זבחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק האדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים ג' דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה ע"כ. וביד ספ"ט דהלכות מעשה הקרבנות ובפ' עשירי סימן ה' ובספ"ח דהלכות קרבן פסח. וכוליה פירקין מפורש יפה באבודרהם ז"ל וכתב שתקנו לאמרו בכל יום יותר ממשניות אחרות מפני שבכולו אין נזכר בו מחלוקת תנאים: