מי השילוח/פרשת לך לך

<< · מי השילוח · פרשת לך לך · >>

חלק ראשון

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו'. כתיב (ישעיהו מד ג) כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה, כאשר התחיל אברהם אבינו ע"ה התחיל לבקש ולחפש אחר שורש החיים שלו אחרי הבינו אשר כל חמדת עוה"ז לא יתכנו להקראות בשם חיים אמיתיים כי כל חמדת עוה"ז הוא רק להסיר טרדות והמניעות ואחרי אשר יתבטלו כל הטרדות מה יהיה גוף החיים אשר עליו נקראת העולם, ע"ז אמר לו הש"י לך לך היינו לעצמך, כי באמת כל דברי עוה"ז לא יקראו בשם חיים ועיקר החיים תמצא בך כמ"ש (ישעיהו מא טז) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל, זאת היא החיים. וע"ז נאמר במדרש (בראשית רבה לט א) מי הוא בעל הבירה הציץ עליו בעל הבירה, וכפי הנראה היה לו לכתוב הציץ אליו ולא עליו, אך בראות אברהם אבינו ע"ה את עסק דור הפלגה זאת יקרא בשם בירה דולקת, כי היה בעיניו לפלא מאוד והרעים בנפשו מי ברא אלה, הציץ עליו בעל הבירה היינו שהשיב לו הקב"ה הלא תראה בעצמך כי לכל העולם לא יקשה ואין אחד מהם שם על לב לאמר מי עשה זאת ואך בעיניך יפלא, ומהרעמות לבך תוכל לשער אשר בוודאי נמצא בורא הסובל כל עלמין וממלא כל עלמין והוא העיר לבך ונפשך לזה, וזה לשון עליו היינו על קושייתו שזה בעצמו הוא תירץ מספיק לפניו.

עוד במדרש ראה בירה דולקת התחיל לשאול תאמר שהבירה הזאת בלי מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה וכו'. העניין בזה כי כאשר התחיל אברהם אבינו להתבונן בהשינוים אשר חליפות עברו על העולם בדור המבול ובדור הפלגה אז בא להרעיש בלבו להבין מי ברא אלה, והשיבו הקב"ה כי לא כאלה חלק יעקב כי דרך אומות העולם כשרואין איזה שינוי בההנהגה אז יתחילו לשוב מדרכם וירצו להבין, אבל כשהעולם מתנהג על פי דרך הטבע אז אין מהם שם על לב להבין, כי זאת אינם מאמינים בהש"י אשר גם דרך הטבע היא בידו בכל רגע ובלעדו אין שום דבר שולט. אבל חלק יעקב לא כאלה כי יוצר הכל הוא היינו שישראל מאמינים שלולא שהש"י סובל העולם לא נתקיימה אף רגע, וזה כשרצה אברהם אבינו ע"ה להשיג את בוראו עפ"י שינוי הטבע אמר לו הקב"ה לך לך היינו לחלק יעקב שתכיר אף בדרך הטבע את גדולות הש"י.

לך לך מארצך. היינו ממקומך. לאשר אברהם אבינו ע"ה היה מדוגל מאד בכל העולם ברוב חכמתו כי לא היה בעולם חכם כמוהו יודע בכל החכמות כמאמר הגמרא (יומא כח:) אצטגנינות גדולה היתה בלבו, והוצרך לזה ביען כי הוא היה הכלי הראשונה שעל ידו גילה הקב"ה שכינתו בעולם, נגד זה נאמר לו לך לך מארצך, וממולדתך היינו מההרגל שלו וזה נתנסה בפסוק ויהי רעב כדאיתא במסכת סופרים (מסכת סופרים פכ"א הלכה ט) שמאכלו היה נגד ע"ה אנשים, והיה הציוי מהש"י לברר לו בברירין האכילה שלו כי תולדותיו של אברהם אבינו ע"ה אכילתם ממקום קדוש כי מיוצאי חלציו יצאו כהנים שאוכלים רק קדשי שמים. ומבית אביך היינו שלא תביט רק לפי ראות עין אך תביט לשורש, וזה נגד פסוק הפרד נא מעלי שאמר ללוט, כי לוט היה חכם ודומה בקלסתר פנים לאברהם היינו בכל הענינים עשה מעשים כמו אברהם, ועל המעשה לא היה ניכר שום חילוק בינו לבין אברהם, אך הש"י בעצמו צפה והריח את מעשיו שאינם טובים ושלח הערה בלב אברהם שיפרד מעליו ולא ישגיח על חכמתו ועל מעשיו, שאינם מעומק לבו וכמו שמבואר בגמ' על פסוק מי חכם ויבין אלה נבון וידעם (הושע יד י), ודרשינן בגמ' (נזיר כג.) על לוט ובנותיו כי ישרים דרכי ה', אף שכפי הנראה היה להם חמדה כמו לוט אביהם והש"י העיד כי אינם כחמדת אביהם, ואף שעלה חינו בעיני אברהם להתחבר עמו והש"י צוה להרחיקו מעליו. אל הארץ אשר אראך זאת היא כנגד פרשת מלכים, כי בשם הראה לו הש"י כל הסודות ואף כי על המעשה לא היה ראוי להציל את לוט כי נולדו ממנו אח"כ האומות המעיקים לישראל ומה גם כי נצטוו שלא יבא עמוני כו' ונראה שלא נמצא בהם שום טוב לקרבם לישראל, והראה לו הקב"ה כי נקבותיהם מותרות מיד ומאתם יצא מלכות דוד ושלמה וכמו שיתבאר שלא הלך להציל בלתי השתי פרידות טובות (בבא קמא לח:), ואעשך לגוי גדול הוא נגד פרשת אנכי מגן לך שנאמר לו שם בשורות הבנים, ואברכך הוא נגד פרשת ישמעאל, ואגדלה שמך הוא נגד הוספות ה' על שמו כי לאברהם נתוסף ה' ראשונה משם הוי"ה, היינו דבקות לחיי העוה"ב וליוסף נתוסף ה' אחרונה היינו חכמות התנהגות עוה"ז כדאיתא במדרש (בראשית רבה פט ו) לכל אומה מעמידין ה' חכמים. והיה ברכה היינו שתהיה כלי קיבול לקבל כל זאת בכל פעם יותר ויותר וזאת היא נגד פרשת וירא אליו.

אל הארץ אשר אראך. כי אברהם אבינו היה גודל תשוקתו לידע מקום דבקות חיותו אל הש"י עד היכן מגיע ואמר לו הש"י אל הארץ אשר אראך היינו דביקתך היה במקום הנקרא אשר אראך כי אין לו סוף בכל פעם יתרבה לך יותר ויותר הארות האין סוף ב"ה וזאת תמצא בארץ ישראל.

ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'. נסיון הראשון של אברהם אבינו היה לך לך, היינו עניות וצימצם, כי בזה צריך האדם להתברר תחילה שלא יתרעם על הש"י ח"ו, אך שיבקש מהש"י שלא יבא ח"ו לדקדוקי עניות שמעבירין את האדם על דעת קונו. ועיקר דקדוקי עניות היינו מי שאינו שמח בחלקו ורוצה במותרות ועל זה צריך לבקש מהש"י שלא יתאוה למותרות. כמ"ש ביעקב (בראשית כה כז) ויעקב איש תם היינו שהיה שלם בנפשו מבלי שום תאוה למותרות רק כפי רצון הבורא ית' כן יקבל באהבה. וכן היה תפלות אברהם אבינו ע"ה בנסיון הראשון שיהיה שמח בחלקו ולא יהיה לו דקדוקי עניות, וזה פירוש ויקרא בשם ה' היינו אחר שהעניות לא יעבירנו ח"ו על דעת קונו, ועל כן כשחזר ממצרים נאמר ואברהם כבד מאוד, היינו אחר שנתברר בעניות בבירר גמור בנסיון הראשון נאמר כבד מאד לשון כבידות שהיה ירא לנפשו מפני העשירות כתפלות שלמה המלך ע"ה (משלי ל ח) רש ועושר אל תן לי, ובלוט לא נאמר לשון כבד רק נאמר וגם ללוט ההולך את אברהם היה כו' ואין והיה אלא לשון שמחה, כי לא היה בו שום יראה כלל משא"כ באברהם כתיב כבד מפני היראה על כן כתיב וילך למסעיו ויקרא שם אברם כו' כי גם עתה היה מתירא מהעשירות כנ"ל וכן בירר בכל ענינים.

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן וכו'. כתיב (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו, והנה כפי הפשט היה לכתוב בי ימלוכו מלכים, אך רמז בזה שאין הקב"ה ממנה למלך רק מי שיוכל למלוך תחילה על עצמו אותו ממנה גם על אחרים כענין שנאמר (אבות ד א) איזהו גבור הכובש את יצרו, וזהו בי מלכים ימלוכו היינו מי שמולך על עצמו ושכלו מושל על תאותו אז ימלוכו היינו יהיה מלך על כל ואין צריך להשגיח על המתנגד לו, אחרי שכל כוונתו לשם שמיים. וזה שכתוב ומלכי צדק מלך שלם, היינו שהיה בתחלה מלך צדק שמלך על עצמו בצדקו ואח"כ מלך שלם היא ירושלים, וזה הטעם שחודש ניסן הוא ר"ה למלכים (ר"ה ב.) ומהראוי להיות בר"ח סיון כי בו נתנה תורה לישראל שכתיב בה בי מלכים כו' אך לאשר שנאמר תחילה בי מלכים ואח"כ ימלוכו היינו שיהיה מלך על עצמו וזהו בחודש ניסן שישראל מצומצמין באכילת לחם עוני ומקבל עליו עול הבורא ית' ולאכול מידו פת יבש בלי טעם ולא מעדנים תחת עול בשר ודם, כי באמת במצרים היה לחם רב טוב כמ"ש (שמות טז ג) בשבתינו כו', עי"ז ימלוכו היינו על כל העולם וזהו בחודש סיוון ע"י שנתנה בו תורה. וזה שנאמר כאן ומלכי צדק מלך שלם, וע"ז יקרא מלך שלם כי שם בן נח היה דורש וחפץ מאד בטובת ירושלים, ולכן כאשר ראה שאברהם תלמידו הלך להציל את לוט אשר כפי משפט דעתו והבנתו לא נודע לו מה זאת, הלא אדרבה מהראוי היה שלא לעזרו כי יצמח מאתו עמון ומואב אשר המה שיבבי בישא דירושלים (סנהדרין צו:) וגם ה' שונא אותם כי הזהיר עליהם שלא יבאו בקהל ואיך מסר אברהם אבינו את נפשו עליו להצילו. אך לפי שידע את אברהם תלמידו והכיר אותו לצדיק גמור ומסתמא לא יאונה לו שום מכשול, התפלל להש"י שיאור עיניו בזה להודיע לו סיבת מעשה אברהם אבינו ע"ה, ולזאת נאמר והוא כהן לאל עליון היינו בשעת הוצאות הלחם והיין אז היה כהן עובד להש"י ומתפלל אליו שיאיר עיניו למען ידע הדברים על מכונם אשר המה למעלה משכלו והשגתו, ואחרי זה האיר הש"י את עיניו להראות לו כי ח"ו לא נעשה על ידי אברהם אבינו ע"ה שום דבר לבטלה, כי אף אמנם שמלוט יצאו עמון ומואב שנאמר עליהם (איכה א י) לא יבואו כו', רק זאת הוא הזכרים אבל נקבותיהם מותרות מיד, ואדרבה מזה נצמח מלכות בית דוד ושלמה אשר הם עיקר קיום מלוכת א"י וירושלים, ולזאת אמר ברוך אברם לאל עליון. והקדים ברכות אברהם, כי גם אברהם עשה פעולה למעלה מהשגתו רק הש"י העיר לבו לזה והוא מסר את נפשו, ולפי שעל ידו נודע לו זאת לפיכך הקדים ברכתו, ועל ידי זה נטלה ממנו הכהונה וניתנה לאברהם (נדרים לב:), כי הודה שאברהם גדול ממנו, וכמ"ש אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק היינו שאני הארתי עיניו של מלכי צדק שיראה שאברהם גדול ממנו והודה מעצמו.

הרימתי ידי אל ה' וכו'. הענין שלא רצה אברהם אבינו להנות ממלך סדום אף שמצינו שקבל מפרעה ומאבימלך, יען כי הליכתו להציל את לוט היה צריך בירר, כי בלוט היה נמצא כח טוב לפי שנולדו ממנו נעמי העמונית ורות המואביה, והיתר היה רע כי נולדו ממנו עמון ומואב כמו שנתבאר, והוצרך לברר את עצמו שכל כוונתו לא היתה בעומק רק להציל השתי פרידות טובות ובכל מקום שהאדם צריך לבירורין אז העצה היעוצה לו לסלק ולהסיר תחילה את כל נגיעותיו להנאתו, ואז יברר הש"י שאף מה שעשה נגד המשפט גם זה היה טוב כי עת לעשות לה' הפרו תורתך, וזה נרמז בגמ' (כתובות סו.) מציאת האשה לבעלה, כי אשה רומזת לעזר לאדם במקום שיצרך לשמוע לדבריה אז עת לעשות, כמו שנתבאר באדם וחוה שניתנה לו לעזר לשמוע לדבריה ושם לא חטא שהחשק לא היה מצדה רק מצד הסתת הנחש, וזה פירוש מציאת אשה לבעלה היינו במקום שהאדם מתנהג את עצמו נגד משפט התורה על-פי עת לעשות לה' אז אסור לו להנות, ור"ע אמר לעצמה היינו שמותר להנות גם במקום הזה, ולפי שהיה נעלם מאברהם אבינו ע"ה בשעת מעשה עומק הכוונה לפיכך לא רצה להנות, וכן הוא הענין בדוד המלך ע"ה שהלך עם אכיש מלך גת, שלא רצה להנות מהשלל כי גם זאת היה נגד המשפט כי אף שלא הלך בכוונתם כי כוונתו היה לשם שמיים, אך נאמר (משלי א טו) אל תלך בדרך אתם, היינו אף שאין אתה הולך עמם מ"מ תמנע מהם באופן שלא יוכלו לטעות עליך שאתה הולך אתם, ולכן בא עליו עמלק כי עמלק הוא שונא ישראל בעומק, וכל שונא בעומק מרגיש תיכף בחסרון חבירו כמבואר בפרשת בראשית. ולכן שלח את השלל ולא רצה להנות ממנו, ועל כן כאשר נצח מלחמות העמלקים נאמר (שמואל א ל יט) ולא נעדר דבר כי היה ישועות ה' בזה ולא יכלו העמלקים לקטרג עליו כי עמלק מקטרג בכל מקום שישראל טועין כמ"ש (במדבר כא א) וישמע הכנעני כי בא ישראל דרך האתרים, כי אתרים היינו טעות כי אז נצטוו בני ישראל שלא לילך עוד לארץ ישראל והם באו דרך האתרים כאדם טועה בדרך עד אשר הלכו למקום שלא הורשו מפי הש"י, ולכן תיכף בא עמלק כי הכנענים האלו היו עמלק כמו שפירש"י ז"ל, ובאמת היה לבם לשמים ולכן כאשר נצחו אותם נדרו להחרים את עריהם, היינו שלא רצו להנות מפני שהיה נגד המשפט והיה נידון לעת לעשות.

ויאמר אברם וכו' מה תתן לי וכו' ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע וכו'. להבין כפילות הלשון כי מה שאמר אברהם אבינו ע"ה והנה בן ביתי יורש אותי לא היה כוונתו על הונו ורכושו של עוה"ז, רק בקש על עיקר עבודתו ותשוקתו שהיתה תמיד שיתגלה על ידו גם בעולם העשיה שהש"י שולט ומושל בכל, ויקרא גם אלקי הארץ, וזה שאמר ואנוכי הולך ערירי היינו שאין מי שירש את מקומי שיתפרסם ע"י מלכותך בעולם כמו על ידי, ובקש מהש"י כי הירושה הלזו לא הוכשר בעיניו שיהיה על ידי אליעזר עבדו, כי אף שהיה נראה כדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים (יומא כח:) אעפ"כ היה אברהם אבינו מסופק בו אם כוונתו לש"ש ואם אינו רק כמ"ש (משלי יח ב) לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, ועל כן אמר תחילה ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ואחרי זה התישב בדעתו אולי בעיני הש"י יכשר אליעזר שיתפרסם אחדותו על ידו רק שאין לו טובות עין עליו ולכן אמר מיד והנה בן ביתי יורש אותי, היינו שהתפלל להש"י באם יכשר אליעזר לפניו יתן לו טובת עין ושמחה ע"ז, על-כן נאמר אליו תיכף והנה דבר ה' כו לא ירשך זה ג"כ בלשון שמחה אשר חפציך לא יגמרו על ידי זה כי אין זה שייך רק לזרעך.

ויאמר במה אדע כי אירשנה. כי אברהם בקש מהש"י אחר כל הבירורין שנתגלה שכינה על ידו בעולם אך במה אדע היינו שיקבע בלבי מבלי שום הפסק, וע"ז השיב לו קחה לי עגלה משולשת היינו לזה תצטרך לספר תורת כהנים (בראשית רבה מד יד) היינו על ידי עבודה יקבע בלבך בכל פעם יותר עד שיהיה נקבע לעולם וזה יקרא לשון ירושה.

חלק שני

ואברם כבד מאד. לשון כבידות, כי היה לו לטרחא כמו שאומר למה לי רוב עושר כזה, (וזה שאמר לו השי"ת אחרי הפרד לוט מעמו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, שיתן לו מקום בקדושה להתפשט להראות שמכל קניניו יהיה כבוד שמים).

אל תירא אברם. איתא במדרש (בראשית רבה עו א) אינו אומר אל תירא אלא למי שנתיירא, כי כאשר הרג אברהם את המלכים פחד מאוד, כי מה שאדם מצליח יותר מחבירו הוא מחמת שיש בקרבו יותר עבודה ומעשים טובים, אבל אם חיי חבירו יבוטלו עבורו מזה יש לאדם פחד עצום שהרי השי"ת ברא גם אותו ונתן לו הויה וכל זמן שהוא קיים ודאי יש לו להש"י איזה צורך בו, ומזה פחד מאוד עד שאמר לו השי"ת אל תירא, כי באמת חייהם אין ואפס נגד חיי ישראל כי מחצבם ממקור עליון, וזה נקרא כריתת ברית עמו שהראה לו מחצבו.

ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. הענין שלא קיים אברהם מצות מילה קודם שנצטוה כמו שמצינו בגמ' (יומא כח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, אכן כל המצות המה שמירה לאדם שילך כפי אשר עשה אלהים את האדם ישר, ולא יטה לצד אחד רק ילך בדרך הממוצע, כי באם יהיה משוקע בדבר אחד אזי ישנה את דרך הישר ויסור ממנו, לכן קיים אברהם אבינו כל המצות קודם שנצטוה עליהם, אבל מצות מילה הוא שהאדם יתקן בריאת השי"ת שנברא בחסרון, לכן קודם שנצטוה לא היה יכול מצדו לשנות ולתקן בריאת השי"ת כי היה דומה חלילה כאומר כמה מכוער כלי זה שעשית, לכן הראה לו השי"ת לידת ישמעאל כי גם בלידתו קיים רצון השי"ת, כי אצל אברהם אבינו לא היה שום דבר רשות רק כל פעולותיו עשה כרצון השי"ת, ואח"כ ראה שמעשי ישמעאל אינם טובים ומזה הבין שבמכוון הציב השי"ת חסרון שהאדם יתקנו ויהיה נקרא על שם האדם, ומזה הבין שנמצא מקום למצות מילה, וזה לא ראה עד שישמעאל היה גדול בן י"ג שנה, ותיכף כשהבין שיש מקום למצות מילה האיר לו השי"ת ונתן לו המצוה תכף במאמר מפורש שכן רצונו שיתראה פעולות אדם ויגיע כפיו תאכל.