מהר"ם על הש"ס/חולין/פרק יא

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: מהר"ם | ראשונים | אחרונים


קלה. עריכה

במתני' וב"ה אומרים חמש שנאמר חמש צאן וגו' כצ"ל:

בגמ' אלא צאנך למאי אתא. י"ל מאי פריך הא אצטריך צאנך ולא של עובד כוכבים כגון הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים דאצאן דידיה קפיד רחמנא ולא אגיזי דידיה ועיין בדף זה ע"ב בתוס' ד"ה ואי בעית אימא וכו':

ברש"י ד"ה א"ה דבחוץ מגיזתה וכו' אפי' קדשי מזבח נמי והוא סה"ד ומה שכתב אח"כ ובדיעבד וגזז נ"ל דט"ס הוא וצריך למוחקו:

בתוס' ד"ה והא בעי העמדה והערכה וכו' וי"ל דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה. ועדיין יש לדקדק ולוקמא כגון שהעמיד והעריך ופדה ואח"כ גזז ואעפ"י כן פטור דגוף הצאן לא פדה ונשארה קדושה ויש ליישב קצת דכשהגיזה מחוברת ונעשה בהם העמדה והערכה אין פודין אח"כ הגיזה לבדה ותשאר הצאן קדושה ולא מצי לאוקמא כשפדה גם הצאן ואח"כ גזזה דא"כ מקרי שפיר צאנך:

קלה: עריכה

ד"ה ורבנן לא לכתוב וכו' וי"ל דרבנן לדברי ר' אילעי קאמרי וכו'. ר"ל אבל רבנן גופייהו לא ילפי מידי מרישא דקרא:

ד"ה ואי בעית אימא וכו' תימה דא"כ מאי אצטריך לרבנן וכו'. ר"ל משום דהא השתא לפי האיבעית אימא רבנן נמי ילפי ראשית הגז מרישא דקרא דהיינו תרומה אלא שמשותפים א"א למילף משום דבתרומה גופה חיובי מחייבי שותפים:

בא"ד אך לפירוש קמא שבקונטרס וכו' צ"ל האי סברא וכו'. ר"ל דבראשית הגז אין סברא לחלק בין של נכרי לגמרי ובין שותפות ולא קריא בחד מינייהו צאנך:

ד"ה אמר רבא וכו' דללישנא קמא כו' לא היה צריך וכו'. פי' משום דהא אצטריך כל המקראות דמשמען לשון יחיד למעט שותפות נכרי ומהיכי תיתי למעט גם שותפות של ישראל ולכך לא הוה צריך לרבויי שותפות ישראל:

קלו. עריכה

בגמ' בכורים אע"ג דכתיכ ארצך וכו' כתב רחמנא בכורי כל אשר בארצם וכו' כצ"ל:

[שם] אי מה תרומה וכו'. מפרש"י נראה דגריס הכי אי מה תרומה וכו' אף ראשית הגז בארץ אין בח"ל לא א"ר יוסי וכו' אין והתניא ר' אילעי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ ולא גריס מתנות כלל לא בדברי המקשה ולא בדברי ר' אילעי וכן משמע לקמן מפרש"י ריש פ' שלוח הקן גבי הא דקאמר כל היכי דקתני בארץ ובח"ל שלא לצורך לבד מראשית הגז וכו' וצ"ל דהא דקאמר מ"ט דר' אילעי אמר רבא יליף נתינה נתינה לאו היינו מקשה דלעיל דפריך אי מה תרומה וכו' וגם רבא לא קאמר זה אקושיא דהמקשה דלעיל (ברשום) דהא קושיא של המקשה לא קאי אלא אהא ראמר לעיל אדברי ר' אילעי שותפות דנכרי יליף ליה מרישא דקרא ורבא ע"כ ס"ל כלישנא בתרא דלעיל דתרוייהו לר' אילעי מצאנך נפקי כמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה אמר רבא וכו' אלא רבא קאמר מ"ט דר' אילעי שם אמלתיה דר' אילעי דברייתא דקתני דראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ:

ברש"י ד"ה אין לך בו אלא מראשיתו וכו' אבל מעיקרא אין לו אלא א'. הלשון אינו מתיישב ואי לא מסתפינא הייתי אומר שכך צ"ל אבל מעיקרא אין לו שם אחר ר"ל שאין לו שם טבל ודו"ק:

ד"ה אין לך אלא ראשיתו וכו' מדלא כתיב ומגז צאנך וכו'. צ"ע מה ר"ל בזה דאי ר"ל דלא לכתוב ראשית כלל אלא ומגז צאנך הא כבר אמרינן דאצטריך למילף מינה דאין לך בו אלא מראשיתו ואילך ואינה טוכלת ואי הוה כתיב ומגז לא אישתמע מלשון זה שאינה טובלת ונראה שיש לגרוס כאן מדלא כתיב מגז צאנך ור"ל דה"ל למכתב וראשית מגז צאנך ודו"ק:

קלו: עריכה

ד"ה בפני וכו' כדמפרש בגמ' דבכורות בפרק בתרא גזירה משום לקוח וכו'. ע"ש דף ל"ג דלא קאי האי טעמא אלא עיקר הטעם הוא משום דחיישינן לתקלה כדאיתא התם:

בתוס' ד"ה שכן יתום וכו' ה"מ למימר נמי וכו'. בספר ח"ש כתוב שכאן מתחיל דבור חדש אבל לי נראה שיש להגיה וה"מ וכו':

ד"ה לפני וכו' ופי' שמעשר מקודש לפניו ולאחריו. צ"ע מה ר"ל בזה שאין לומר שר"ל שמעשר מקודש קודם הפרשה זה אינו דהא דקאמר בתר הכי מקודש ר"ל שבכור מקודש מרחם משא"כ במעשר אלא נראה שר"ל שמעשר דכל עשירי עשירי הוא קודש א"כ יש קדושה לפניו ולאחריו שגבי עשירי הראשון יש קדושה לאחריו שהעשירי שאחריו ג"כ קודש והעשירי האחרון יש קדושה לפניו וק"ל:

קלז. עריכה

ברש"י ד"ה ומכירה וכו' דתנן במסכת בכורות במעשר נאמר לא יגאל כצ"ל:

קלז: עריכה

בגמ' כי אתא רב דימי אמר ראשית הגז רב אמר בששים ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר בשש וכו'. כך הגירסא בספרים שלפנינו אבל בפרש"י משמע בהדיא דגרס רב ור"י אמרי בששים ולא גריס כאן משום רבי ינאי אלא לעיל גבי רבה בב"ח אר"י בשש גריס משום רבי ינאי משום דע"כ צ"ל דהא דקאמר הא דידיה הא דרבי' הא דקאמר בששים היינו דידיה משום דהא לעיל מזה בסמוך איתא א"ל איסי ראשית הגז בכמה א"ל ר' יוחנן בס' וק"ל אבל יותר נ"ל גירסת הספרים שלנו דלפי גי' רש"י ופירושו יש להקשות דמאי קאמר ואקשה לן חדא דהיינו דלעיל קאמר ר"י בשש רב דימי קאמר בששים הא בלא רב דימי איתא לעיל דא"ל ר"י לאיסי בששים ודוחק לומר דאביי לא ידע מזה דבר וגם לישנא דאנחת לא יתיישב לפרש"י ודחיק לפרש אנחת יכולה להתקיים אבל לפי גירסת הספרים שלנו יתיישב שפיר והכי פי' אנחת לן חדא ר"ל דבדבריך תירצת לנו קושיא אחת שהיתה קשה לנו וקושיא אחת ניתוספה לנו ע"י דבריך ור"ל שהיה קשה לנו מתחלה דר"י אדר"י דלעיל אמר שש והכא א"ל לאיסי בששים אבל השתא ע"י דבריך שאמרת ר"י משום ר' ינאי אמר בשש נתיישבה לנו מה שהיה קשה לנו דבשלמא דר"י אדר"י ל"ק דהא דידיה הא דרביה אלא דרב אדרב קשיא ודו"ק אלא שלפי פי' זה לישנא דבשלמא לא יתיישב קצת וק"ל:

קלח. עריכה

רש"י ד"ה מכר לו שחופות וכו' דבור זה שייך במתני':

קלח: עריכה

בתוס' ד"ה אלמא מתנה דכהן וכו' כמו לא זבני וכו' טעמם של התוס' דמפרשי הכי משום דהא גמרא אהא דקתני מתני' דכי שייר המוכר חייב והלוקח פטור אתא לפרש ולומר דמשום הכי הלוקח פטיר משום דאמר לא לקחתי מתנותיו של הכהן על זה צריך להביא מההיא מתני' דמכור לי בני מעיה וכו' דהלוקח אינה קונה מתנותיו של כהן וכדאמר ה"נ כו' הלכך שייר המוכר חייב דאמר ליה לוקח כו' אלא הא דמסיים בסוף דאמר ליה מוכר מתנה דכהן לא זבני לך לא א"ש משום דאינו דבר והפוכו של מעלה דאדברי דלוקח קאי וגם לישנא דזבני לא יתיישב אמוכר וק"ל: