מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית ט יח

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית ח טו	בראשית יא א←

[יח] ויהיו בני נח (בראשית ט, יח). [ילמדנו רבינו: מי הוא המצווה על פריה ורביה? האיש או האשה? כך] שנו רבותינו: האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר: "ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו"] (בראשית א, כח), אלא שהאיש מצווה יותר מן האשה. תדע לך שכן הוא, שהרי הרבה חזק אברהם לישא אשה ליצחק בנו, שכן הוא אומר: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו׳ (בראשית כד, ב), "ואשביעך בה׳ אלהי השמים" [וגו׳] "כי (אם) אל ארצי וגו׳ (שם שם, ג), הרי אברהם חיזק על פריה ורביה. וכן יצחק שלח ליעקב, שנאמר: "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל" (בראשית כח, ב), שלחו ליקח אשה ההוגנת לו. לא כשם שהיו אנשי דור המבול שטופים בזמה, ההולכים על מי שאינו הגון להם, ראה מה כתיב: "ויראו בני האלהים" וגו׳ (בראשית ו, ב). אמר הקב״ה: הואיל וכך עושין, יאבדו מן העולם לעצמן. ולמה נאבדה הבהמה עמה? שנאמר: "מאדם עד בהמה" (בראשית ז, כג), שאף הבהמה קלקלה מעשיה, והיתה הולכת על מין שאינו שלה, הסוס על החמור, הארי על השור, הנחש על הצב, שנאמר: "וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה [כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"] (בראשית ז, יב), "כל אדם" אינו אומר, אלא "כל בשר", אפילו הבהמה והחיה והעוף, לפיכך נמחו עמהן. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא: כשם שלא נכנסו לתבה אלא צדיקים, כך הבהמה והחיה והעוף שהיו עמהם היו צדיקים, שנאמר: "למשפחותיהם" (בראשית ח, יט), וכי יש לבהמה משפחה? אלא אותה הבהמה שלא נדבקה במין אחר נכנסה לתבה, לפיכך יחסם הקב״ה. ומה בהמה וחיה ועוף שאינן כלום נתיחסו, נח ובניו אינו דין שיתיחסו? מיד יחסם הקב״ה, (ממה שכתוב) [מנין? ממה שקרינו] בעניין: ויהיו בני נח היוצאים מן התבה וגו׳:

[יט] [דבר אחר: ויהיו בני נח], זהו שאמר הכתוב: "בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאום ה׳ אלהים" (יחזקאל כו, כא). מדבר באומות העולם, מהו בלהות אתנך ואינך? אומות העולם לא היו ולא עתידין להיות, שנאמר: בלהות אתנך ואינך, בלהות – "בל היות", ואינך עכשיו, ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם הבא. אבל ישראל היו וגם עתידין להיות. היו עד שלא נברא העולם, שנאמר: "זכור עדתך קנית קדם" (תהלים עד, ב), והן עכשיו, שנאמר: "אתם נצבים היום כלכם" (דברים כט, ט); ועתידין להיות, שנאמר: "והיו לי (נאום ה׳ אלהים) [אמר ה׳ צבאות] ליום אשר אני עושה סגלה" (מלאכי ג, יז). אבל לאומות העולם בלהות, שלא היו בעולם, ולא היה להם (הזייה) [הוויה] בעולם. אבל בני נח היתה להם (הזייה) [הוויה] בעולם, שנאמר: ויהיו בני נח:

דבר אחר: ויהיו בני נח, אמר ר׳ לוי: בזכות שעשו בתבה יצאו מן התבה, ולמה? כל י״ב חודש שעשו בתבה היו חוגרין מתניהם וזנין הבהמה והחיה, ובזכות כן יצאו מן התבה: (שנאמר)

ויהיו בני נח היוצאים מן התבה [שם וחם ויפת], וכי שם היה גדול שהוא מקדימו? והלא כתיב: "אחי יפת הגדול" (בראשית י, כא). למה הקדים שם ליפת? שהיה כשר (קצה) ומושלם לבוראו:

וחם הוא אבי כנען (בראשית ט, יח). תנא, אמר ר׳ ברכיה: חם הוא אבי כנען, הוא אבי פרוח. (שלשה אלה בני נח):

[כ] ויחל נח איש האדמה (בראשית ט, כ). מהו ויחל? שנעשה חולין. איש האדמה, ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר: גבר בן גבר. דבר אחר: איש האדמה, שבשבילו עמדה הארץ. ויטע כרם, זה אחד מארבעה בני אדם שהתחילו בארבעה דברים. נח התחיל בנטיעה ובשכרות ובארירה ובעבדות. (בעבדות שנאמר עבד עבדים), [בנטיעה שנאמר: ויטע כרם]. בשכרות שנאמר: "וישת מן היין וישכר" (בראשית ט, כא). [ובארירה שנאמר: "ארור כנען"] (בראשית ט, כה). [ובעבדות שנאמר: "עבד עבדים"] (שם). אברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא^[1]. בזקנה, שהיו האב והבן נכנסין לעיר ואין אדם יודע מי מכבד, אמר לו הקב״ה: חייך, ממך אני מתחיל, שנאמר: "ואברהם זקן" (בראשית כד, א). וביסורין מנין? אמר אברהם לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אילולי שנתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין לפניך, ואילו הבאת עליהם יסורין לא היו מורדין בך. אמר לו הקב״ה: ממך אני מתחיל, שנתייסר בבנו, שנאמר: "ויגדל הילד ויגמל" (בראשית כא, ח), (ר׳ יהושע) [ר׳ אושעיא] ור׳ אבין: חד אמר שנגמל מן היסורין, וחד אמר שנגמל מיצר הרע ליצר טוב. ובפונדק, דכתיב: "ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כא, לג), זהו פונדק. ובליגטא (זהו מתנה) מנין? שנאמר: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות" (בראשית כה, ו). משה התחיל בכהונה ובדוכן ובקרבנות ובתורה. [בכהונה, ששימש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים]. בדוכן, שהעמיד אלעזר על הדוכן, שנאמר: "ונשיא נשיאי הלוי אלעזר" וגו׳ (במדבר ג, לב). ובקרבנות מנין? "ויקטר משה את [כל] האיל המזבחה" (ויקרא ח, כא). ובתורה מנין? שנאמר: "עלה אלי ההרה [והיה שם ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"] (שמות כד, יב). בלעם התחיל בקובה, בקוביא, בלודים ובקסמים. הוי נח אחד מארבעה בני אדם שהתחילו ארבעה דברים:

ויטע כרם. מהיכן היה לו? אלא מן החרצנים שהכניס עמו לתבה נטל וזרע, שנאמר: "ויטע כרם" וגו׳, ואחריו מה כתיב: "וישת מן היין" (בראשית ט, כא). אמר ר׳ חייא בר אבא: בו ביום שנטעה, בו ביום הפריחה, בו ביום עשתה פרי, בו ביום קטפה ובצרה ודרכה ושתה, שנאמר: "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (שם). כתיב אהלה. אמר ר׳ יהודה ב״ר סימון בשם ר׳ חנינא בשם ר׳ שמואל בר יצחק: נתן גלות לעשרת השבטים, שנאמר: "שמרון אהלה" (יחזקאל כג, ד):

[כא] וירא חם אבי כנען (בראשית ט, כב). אמר ר׳ יהודה בר שלום בשם ר׳ יעקב בר זבדי שאמר משום ר׳ אבהו: חם ראה בעיניו והגיד בפיו, לפיכך אמר הקב׳׳ה: אם ילקה אחד מן העבדים בעינו או בשינו יצא לחירות, שנאמר: "וכי יכה איש את [עין] עבדו" וגו׳ (שמות כא, כ):

ויקח שם ויפת את השמלה (בראשית ט, כג). אמר ר׳ יוחנן: 'ויקחו' לא נאמר אלא ויקח, שֵם נתחזק תחילה [במצוה] ואחר כך יפת; לפיכך ויקח שם ויפת: וילכו אחורנית (בראשית ט, כג). שהיו מהלכין לאחוריהן, שהיתה ביאתן כדרך הליכתן, וערות אביהם לא ראו (שם שם). נתן להם שכרן, טלית לשם, וליפת פיוולא:

ויאמר ארור כנען (בראשית ט, כה). חם ראה, כנען נתארר? אמר ר׳ יהודה: אין הקללה שוכנת במקום ברכה, לפי שנאמר: "ויברך אלהים [את נח ואת בניו" (בראשית ט, א). ר׳ נחמיה אומר]: כנען ראה והגיד לאביו, חזרה קללה לעיקרה, לפיכך נאמר: ויאמר ארור כנען. אמרו רבותינו: כשהיה נח בתבה, אמר: אילו היו לבני עבדים, כדי שהיו יושבים והם יוצאים לפניהם, אלא כשאצא מן התבה מה שאני מוליד אעשה אותם עבדים להם. אמר לו: אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לאחיו, חייך אני אעשה בנך הרביעי עבד, שנאמר: ויאמר ארור כנען [עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט, כה)]. אמר ריש לקיש: הרי משל חם עבדים לעולם, אבל בניו של שם יוצאים חפשים בעולם, שנאמר: "כי ימכר לך" (דברים טו, יב), "ולקחת את המרצע" (שם שם, יז), מה כתיב שם? "והיה לך עבד (לעולם) [עולם"] (שם שם), אבל כאן עבד עבדים, עבד שאינו נוטל חירות ולא יצא לעולם. מי גרם לו הארירה הזאת? על ידי שביזה את אביו. וכן עתיד הקב״ה לפרוע מבניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר: "כן ינהג מלך אשור" וגו׳ ["ערום ויחף"] (ישעיהו כ, ד), מהו ערום ויחף? שהיה מבזה אותן ומוליכן ערומים. ויפת שכיבד את אביו, מה פרע לו הקב״ה? כשיבא גוג הקב״ה מאפילו ומכסה עליו, שנאמר: "והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר" (יחזקאל לט, יא). ומה פרע לו הקב״ה לשם? אלא בשעה שנכנסו בניו של אהרן להקריב, נשרפו גופיהם, ולא נשרפו בגדיהם, למה? שהם בניו של שם. הרי בצדיקים, ומנין ברשעים? בשעה שעלה סנחריב לירושלים וכל חיילותיו עמו,נשרפו גופיהן ולא נשרפו בגדיהם, למה? שהן מבני בניו של שם, שנאמר: "בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם" (בראשית י, כב): יפת אלהים ליפת (בראשית ט, כז), ואע״פ כן וישכן באהלי שם (שם שם).

וכל הדברים הללו על ידי היין הגיעו, כך בכל מקום שאתה מוצא יין אתה מוצא כשלון, וכן נח על ידי יין. וכן בשבטים, שישבו לאכל לחם, מכרו את יוסף אחיהם. וכן בשטים, "ותקראן לעם לזבחי אלהיהן" (במדבר כה, ב), וכן במעשה העגל על ידי יין, "וישב העם לאכול ושתו" (שמות לב, ו). והשבטים לא גלו אלא מתוך היין, שנאמר: "הוי משכימי בבקר שכר ירדופו" (ישעיהו ה, יא), "השותים במזרקי יין" (עמוס ו, ו), ואף שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא מתוך היין, שנאמר: "וגם אלה ביין שגו" (ישעיהו כח, ז). אמר הקב״ה: בעולם הזה עשוי לתקלה, אבל לעולם הבא אני עושה את היין עסיס, שנאמר: "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס" וגו׳ (יואל ד, יח):

הערות

1. פירוש, מתנת שכיב מרע. ע"פ בובר