מדריך רחובות תל אביב יפו/ר
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: הדף שימושי, ומתאים למקור. אך דרושה עריכה רבה נוספת. נא ראו בשיחה:מדריך רחובות תל אביב יפו.
 
|
טקסט זה מוגש בכפוף לרשיון CC by, המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר. מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו. |
ראב"ד עריכה
ראשי תיבות שמו של רבי אברהם בן דוד (המאה ה־,(12 מפוסקי ההלכה הגדולים .נולד בנרבון וחי בפרובנס בדרום צרפת .היה רב בפושקיירה והקים בה ישיבה .התפרסם בעיקר בהשגותיו על ספר ההלכות של רבי יצחק אלפסי* ,על ספר המאור של רבי זרחיה הלוי ועל משנה תורה של הרמב"ם*. היה לו כסף רב ,וכדי לקחת אותו ממנו הטילו מושל העיר פושקיירה לכלא; אבל רוז'ר מקרקסון, האדון הפיאודלי, ציווה לשחררו והרב עבר לזמן מה לקרקסון .לפניו היו ראב"ד ראשי תיבות שמם של חכמים אחרים ,ובהם רבי אברהם בן דוד הלוי, אבן דאוד (המאה ה־ ,(12שחיבר ספרי היסטוריה לניגוח הקראים והנוצרים ומת על קידוש השם בטולדו.
ראב"ד [סמטה] עריכה
ראה לעיל.
ראם (קרי :רוֹם) עריכה
משפחה מחלוצי הדפוס העברי ברוסיה .ברוך ראם הקים את בית הדפוס ב־ 1789בגרודנו והעבירו לוילנא (ליטא) ב־.1799 משמת, ניהלה אותו אלמנתו, ובניו הדפיסו בו את התנ"ך ב־ 1830ואת התלמוד ב־ ;1835גם אחרי מות ראובן רום ובנו דוד ,שניהלו את הדפוס ב־ ,1862–1841ניהלה אותו אלמנה – דבורה ,אלמנתו של דוד (ושני גיסיה) ,עד שנפטרה ב־ ,1903ואז התפרסם המפעל בשם בית הדפוס של האלמנה והאחים ראם .משהודפס התלמוד הבבלי בשנים אלה ,עם יותר ממאה מפרשים, היתה זו מהדורה מבוקשת ביותר. בשנים הבאות לא היו בני המשפחה מעורבים בעסק, ושלטונות ברית־המועצות החרימו אותו ב־.1940 בימי מרד הגטו התיכו את העופרת שבה השתמשו בבית הדפוס כדי להתקין ממנה קליעים: "לוחות להתיך – כדורים לעם […] הומסו מחשבות ,גזו אות אחר אות […] בעופרת עדיין קולן לא נדם" ,כתב המשורר אברהם סוצקובר (נולד ב־,(1913 שהפך לפרטיזן אחרי חיסול גטו וילנא ושרד את השואה, בשירו "לוחות העופרת מבית הדפוס ראם".
ראסין ,ז'אן בטיסט ((1699–1639 עריכה
מחזאי צרפתי .שאב את נושאי מחזותיו מהמיתולוגיה היוונית – פדרה, איפיגניה, אנדרומכי; או מהתנ"ך והברית החדשה :עתליה, אסתר ,ברוניקה.
ראש פינה עריכה
המושבה הראשונה בגליל העליון ,ליד צפת. היום – יישוב כפרי. ייתכן שראשית ההתיישבות היהודית במקום ב־ :1875רבי אלעזר רוקח מצפת וכמה מתלמידיו רכשו אדמות מן הכפר ג'עוני והקימו יישוב בשם גיא אוני. התושבים נטשו וחזרו לצפת, וב־ 1882רכשו את השטח חלוצים מרומניה ומרוסיה שהקימו את ראש פינה בסיועו של הברון רוטשילד* .השם נגזר מביטוי תנ"כי: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהלים ,קיח).
ראשון לציון עריכה
מהמושבות הראשונות, הוקמה לא הרחק מיפו והפכה לאחת הערים הגדולות בישראל הנמצאת מדרום מזרח לתל־אביב. ב־ 1882הקימו את המושבה עשרה מייסדים שהתארגנו ביפו .שמה נגזר מביטוי תנ"כי: "ראשון לציון הנה הנם" (ישעיהו ,מא). בעזרתו של הברון רוטשילד* התבססה המושבה על גידול כרמים ועל יקב. היו בה חיי תרבות תוססים גם בשנותיה כמושבה :שם הותאמה מנגינה להימנון התקוה*, שם הונף לראשונה הדגל הציוני הכחול־לבן ,ושם הוקמו בית העם הראשון והתזמורת העברית הראשונה .ב־ 1950קיבלה המושבה מעמד של עיר, ומאז צמחה בשטח ומספר תושביה יותר מ־200,000 נפש.
ראשונים עריכה
שם סמלי :רחוב שנועד להנציח את ראשוני בוניה של תל־אביב. מקובל למנות 66 ראשונים, אבל יש המונים 70 יחידים ומשפחות שהיו באגודה אחוזת בית* והיו זכאים לבנות את ביתם בשכונה החדשה – ולכן נמנים עם ראשוני תל־אביב; ויש הממעיטים את מניינם ל־58 מפני שלא כולם בנו בתים על החלקות שלהם; אחדים מכרו את נחלתם לאחרים. תחילה נקרא בשם זה גן סמוך לבתי אחוזת בית וששת הרחובות הראשונים של תל־אביב, ולאחר מכן הועבר לרחוב באזור נוה צדק*.
ראשית חכמה עריכה
שמו של ספר מוסר מאת רבי אליהו די וידאש (,(1588–1550 מתלמידיו של קורדובירו* שהיה לאחד מחכמי צפת ומקובליה .שם הספר נגזר מביטוי תנ"כי, "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים, קיא) ובו חמש מידות שראוי לטפח :יראה, אהבת ה' ,תשובה, היטהרות וענווה .בסופו מצטט המחבר מספר מדרשי אגדה שמגמתו מוסרית ,מנורת המאור*.
ראשית חכמה [סמטה] עריכה
ראו לעיל.
רב אׁשֵי (המאה ה־(5 עריכה
מן האמוראים ,ראש ישיבת סורא כ־ 60שנה ,שיחד עם תלמידו רבינא* (בסמוך) ערך את התלמוד הבבלי. נפטר כנראה בשנת 472 לספירה.
רב האי גאון ((1038–939 עריכה
ממנהיגי יהדות בבל, והאחרון שנשא את השם גאון. היה בן למשפחת ראשי גולה – אביו היה רב שרירא* גאון – ועמד כ־ 40שנה בראש ישיבת פומבדיתא .פעל יחד עם אביו והותיר אחריו קביעות רבות בענייני הלכה.
רב החובל עריכה
הקברניט ,מפקדו של כלי שיט .בסמוך רחובות נוספים מתחום זה, וכולם בקרבת נמל יפו.
רב צעיר עריכה
כינויו הספרותי של ד"ר חיים טשרנוביץ (1870–1949), רב וחוקר התלמוד והספרות הרבנית. נולד בּבלרּוס ,הוסמך לרבנות בידי יצחק אלחנן* ספקטור מקובנה ומ־ 1897היה רב באודסה וייסד בה ישיבה מודרנית שהפכה כעבור שנתיים לבית מדרש לרבנים בניהולו. ב־1911 יצא להשתלם באוניברסיטאות של מערב אירופה ,ואילו בני משפחתו עלו לארץ־ישראל .ב־ 1914הוענק לו תואר דוקטור באוניברסיטת וירצבורג .ב־ 1923היגר לאמריקה והיה פרופסור לתלמוד במכון למדעי היהדות בניו יורק .ב־ 1940ייסד ירחון בשם ביצרון וערך אותו .שני ספריו העיקריים נכתבו באמריקה :תולדות ההלכה ותולדות הפוסקים .בת אחיו היא הסופרת ימימה טשרנוביץ־אבידר.
רבדים עריכה
מיישובי גוש עציון שנפלו ביום הקמת המדינה, הא באייר*, ותושביהם הלכו בשבי הלגיון הירדני. היום – קיבוץ בשפלה, דרומית־מזרחית לגדרה. הוקם עוד באותה שנה, 1948, משחזרו אנשי היישוב הראשון מהשבי והקימו קיבוץ שינציח בשמו את היישוב שנפל.
רבי אדא (המאה ה־(3 עריכה
מהאמוראים* שפעלו בבבל .היה תלמידו של רב ולימד תורה בפומבדיתא* .נחשב לבעל נס .בתלמוד הבבלי* מובאת בשמו ההשוואה בין מי שעבר עבירה והכיר בכך אבל לא חזר בו – למי שתפס ׁשֶרץ בידו ,ואינו מניחו :הרי כל הטבילות לא יועילו לטהר אותו (תענית ,טז) .מכאן מקור הביטוי "טובל וׁשרץ בידו".
רבי אחא (המאה ה־(4 עריכה
מהאמוראים* שפעלו בארץ־ישראל .נולד בלוד ,היה תלמידו של רבי יוסי בר חנינא ונמנה עם חכמי יפו הנזכרים במשנה. מרבים לצטט מדבריו בתלמוד הירושלמי .גם רבי אחא בר חנינא היה מאמוראי ארץ־ישראל ,עוד במאה ה־ ,3אבל דבריו מצוטטים רק בתלמוד הבבלי .חכמים נוספים בשם זה חיו בבבל.
רבי חנינא (נולד במאה ה־,3 נפטר במאה ה־4) עריכה
תנא בן הדור השלישי ,שעוד בנעוריו ניבא לו רבן גמליאל* כי יהיה מורה הוראה בישראל .כן היה זה שמו של אמורא ארצישראלי מציפורי ,אביו של רב אחא* ועוד .בין התנאים* והאמוראים* נשאו עשרות את השם חנינא – ועל שם שניים לפחות יש רחובות בתל־אביב :חנינא בן דוסא וחנינא בן תרדיון.
רבי יהודה חסיד (המאה ה־(17 עריכה
מקובל וסגפן ממזרח אירופה שעלה לארץ־ישראל בראש חבורה מתומכיו בשנת 1700. בני החבורה התיישבו בחצר שקנו בירושלים. ימים אחדים לאחר בואו לארץ מת רבי יהודה ,ותלמידיו גורשו מהחצר מפני שלא היה להם כסף להחזיר למלווים הערבים .מאז ועד שנות ה־ 30של המאה ה־ 19לא הורשו יהודים אשכנזים להתיישב בירושלים. (באותו שם נקרא אחד מבעלי המוסר הגדולים ,בן רבי שמואל ,מן המאה ה־ ;12חוג תלמידיו נמנה עם "חסידות אשכנז" :יהודים אלה בני המאה ה־ 13–12ראו בהקפדה על אורח חיים נאות את חזות הכול(.
רבי יהודה נשיא (המאה ה־ 2ותחילת ה־3) עריכה
נשיא היישוב היהודי בארץ־ישראל ומנהיגו, ועורך המשנה*. היה בנו של רבן שמעון* בן גמליאל ונקרא גם "רבי" סתם. הנהיג את הסנהדרין, שישבה באושא*, נדדה עמו לשפרעם, לבית שערים, ובשנותיו האחרונות – לציפורי. שיקם את המרכז היהודי בגליל, שנפגע קשות במרד בר כוכבא* .את המלצתו, "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה" (מסכת אבות, ב) ,הסביר בכך שאין לדעת מהי מצווה "קלה". היה בעל סמכות רבה ונודע בתכונות תרומיות רבות, ובעיקר – כמי שהעלה את המשנה ,התורה שבעל־פה, על הכתב .לפי המסורת פירש את הפסוק "עת לעשות לה' ,הֵפ ֵרו תורתך" (תהלים ,קיט) בכך שקרא 'הֲפ ֵרו' בציווי – ובכך הצדיק את המעשה .בתוקף סמכותו הניע את חכמי דורו, בלט בהם רבי מאיר*, לכתוב את התורה שבעל־פה כפי שקיבלו מרבותיהם, בבתי המדרש השונים ,ואילו הוא עצמו גיבש את הנוסחאות השונות וכן קבע אילו משניות יהיו בששת סדרי המשנה – האחרות הפכו למשניות חיצוניות ,הברייתא. זכה בשבחים מפליגים: "אלו שבע מידות שמנו חכמים לצדיקים, כולם נתקיימו ברבי ובבניו" (מסכת אבות ,ו) .על חייו, על ידידותו עם הקיסר הרומי אנטונינוס (אנטונינוס פיוס, ואולי הכוונה למרקוס אאורליוס) ועל מותו מסופרות אגדות רבות. לקברו בבית שערים מייחסים חשיבות רבה.
רבי יוחנן (המאה ה־(3 עריכה
גדול האמוראים* מארץ־ישראל בדור השני, הנחשב כמי שגיבש את התלמוד הירושלמי וגם חכמי בבל ראו בו סמכות עליונה. יסד ישיבה גדולה בטבריה ועמד בראשה 80 שנה. סיפרו שהיה לו הכוח להחיות מתים. תלמידו הגדול ,רבי שמעון בן לקיש, או ריש לקיש, היה בנעוריו שודד דרכים; רבי יוחנן הביאו לישיבה, השיא לו את אחותו ועם השנים נעשה חבר־תלמיד, כלומר כמעט שווה לו. בסוף ימיהם התקוטטו. (בשם זה נקראו עשרות חכמים, בהם חכם בן העיר יפו הנזכר פעם אחת במדרש.)
רבי מאיר (המאה ה־2) עריכה
מגדולי התנאים* ומנסחן של רבות מההלכות הכלולות בשישה סדרי המשנה*. שמו, מוצאו ושם אביו אינם ידועים, ויש אגדה שלפיה היה מבני בניו של הקיסר נירון, והתגייר .ייתכן שנקרא רבי נהוראי ורבי מישע ,וכי "רבי מאיר" היה כינויו – מכיוון שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה .נראה שהיה גדול תלמידיו של רבי עקיבא* וסייע לו לקיים את מסורת התורה שבעל פה ,הוסמך בידי רבי יהודה בן בבא והיה חתנו של חנניה בן תרדיון* – שלושתם נמנו עם הרוגי מלכות* ,ואילו הוא עצמו ברח. ידוע כבעלה של ברוריה* ,וכיחיד מהחכמים שלא התנכר למורו אלישע בן אבויה כשנעשה "אחר", כלומר ,כפר בעיקר .שמו נזכר במשנה יותר מ־300 פעמים ,וגם במקום שכתוב "אחרים אומרים" הכוונה אליו ,וכן הלכות שהובאו ללא שם אומרן: "סתם מתני' ר' מאיר סתם תוספתא ר' נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע" (מסכת סנהדרין, פו). ייתכן שהשמטת שמו היתה עונש על כך שעירער על סמכותו של נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל השני .אבל ברור שעורך המשנה רבי יהודה נשיא* הסתמך בעיקר על דבריו .היה גדול גם באגדה ,ונחשב כמי שאמר 300 משלי שועלים ,בין היתר כדי לעורר את שומעי דרשותיו אל כוונות דבריו .אמר, "הווי שפל רוח בפני כל אדם" (מסכת אבות ,ד). יש המזהים אותו עם מאיר בעל הנס*, אך אין זה זיהוי יחיד או מכריע.
רבי מאיר בעל הנס – ראו מאיר בעל הנס עריכה
רבי נחמן (המאה ה־3) עריכה
מהחכמים בני העיר יפו. (בשם זה נקראו גם רב נחמן בן יעקב [המאה ה־4], מהאמוראים* בבבל, ממנהיגי תקופתו – התחתן במשפחת ראש הגולה, היה דיין ולימד בישיבת נהרדעא, נזכר הן בתלמוד הבבלי והן בירושלמי; ונחמן בן יצחק [המאה ה־4] מהאמוראים* בבבל ,איש סורא שעבר אחרי מות רבא לפומבדיתא ונזכר בתלמוד הבבלי(.
רבי עקיבא [בן יוסף] (המאה ה־(2 עריכה
מגדולי התנאים* ,שהצטרף למרד בר כוכבא* והיה המפורסם בעשרת הרוגי מלכות* .היה רועה צאן ובן למשפחת גרים שלא ידע קרוא וכתוב ,ומשנשא לאשה את רחל ,בתו של כלבא שבוע העשיר – שהדיר אותה מנכסיו – הלך בעידודה ללמוד תורה והוא בן 40. עד מהרה נעשה לאחד מגדולי החכמים בארץ־ישראל. ישב בבני ברק, והנהיג סדר שיטתי בלימוד התורה שבעל פה; נראה כי היה ראשון שסידר את ההלכות; רבי מאיר* תלמידו היה למנסחן של ההלכות, שהופיעו בדור הבא במשנה בסדר שהיה עיקר בשיטתו. סיפרו על רבי עקיבא שהיה היחיד שנכנס לפרד"ס – תורת הסוד ,הקבלה – ויצא בשלום .וכן סיפרו שהיו לו עשרות אלפי תלמידים ,וכולם מתו במגיפה שהתחוללה מפסח עד ל"ג בעומר – ואז נעצרה; מאז חוגגים יום זה מדי שנה (בימינו – בהדלקת מדורות).
רבי פנחס [בן יאיר] (המאה ה־(2 עריכה
מן התנאים* בדור החמישי .התגורר בלוד והיה חתנו של רבי שמעון בר יוחאי* ,ובשמו נקשרו אגדות רבות – למשל ,איך הלך פעם לקיים מצוות פדיון שבויים ,ומי הנהר נבקעו לפניו (מסכת חולין ,ז) .נמסר מפיו כי "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות […] טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה […] חסידות מביאה לידי רוח הקודש ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים" (עבודה זרה, כ) – ועל פסוק זה מיוסד ספרו של רמח"ל* ,מסילת ישרים*.
רבי תנחום בר חייא (ה־3־4) עריכה
מהאמוראים* בארץ־ישראל .היה תלמידו של רבי סימון בן פזי. התגורר בטבריה* .מביא דברים בתלמוד בשם רבי יוחנן* ,בשם רבי יהושע בן לוי* ,בשם רבי שמלאי ועוד; ואילו רבי יונה מסר דברים בשמו.
רביבים עריכה
אחד משלושת המצפים הראשונים שהוקמו בנגב ב־.1943 שמות רחובות ניתנו גם על שם שני האחרים ,גבולות ובית אשל .רביבים הוקם דרומית לבאר שבע ונקרא בתחילה תל צופים; באותה עת היה היישוב העברי הדרומי ביותר. במלחמת העצמאות היה נתון במצור; ב־ 1950הועבר הקיבוץ למקום סמוך ,ובאתר המקורי נמצא מוזיאון לתולדות ההתיישבות בנגב .שם היישוב נגזר מביטוי תנ"כי, "גדודיה ברביבים תמגגנה" (תהלים ,סה).
רבין, יצחק (1922–1995) [כיכר] עריכה
הרמטכ"ל השביעי של צה"ל* וראש ממשלת ישראל החמישי .נולד בירושלים ,למד בבית־הספר החקלאי כדורי, היה מראשוני הפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות פיקד על חטיבת הראל* והיה ראש מטה חזית הדרום. מילא תפקידי אלוף אחדים ,בהם אלוף פיקוד הצפון וראש אג"ם, וכרמטכ"ל ב־1964–1968 הכין את צה"ל למלחמת ששת הימים* .היה שגריר ישראל בארצות־הברית ,כיהן זמן קצר כשר העבודה ב־ 1974 ועם התפטרות גולדה מאיר* כיהן כראש הממשלה (.(1977–1974 בממשלת האחדות היה שר הביטחון ((1990–1984, וב־ 1995–1992כיהן שוב כראש הממשלה (וכן כשר הביטחון). ב־1993 אימץ יזמה של משא־ומתן לשלום עם אש"ף ("הסכמי אוסלו"), זכה להוקרה רבה בעולם ואף לשליש פרס נובל לשלום ולא מעט בזכות אלה חתם על הסכם שלום עם ירדן (1994); ועם זאת עמד מול ביקורת ציבורית רחבה ונוקבת משתכפו פעולות טרור ופיגועים קשים – עד שנרצח בידי יהודי אור ל־יב בחשון תשנ"ו (4 בנובמבר (1995 בסיומה של עצרת תמיכה בו שנערכה בכיכר הנקראת היום על שמו.
רבינא (נפטר ב־422) עריכה
לפי מחקרים חדשים היה זה שמם של אישים שונים בבבל. לפי מה שהיה מקובל ,ועדיין נכון ,היה מהאמוראים* בבבל, תלמידו של רבא ובן זמנו של רב אשי* (בסמוך) ,ונראה שחתם את התלמוד .כן היה זה שמו של אמורא שנפטר ב־ ,499יורשו של רבא תוספא כראש ישיבת סורא ,ועמו תמו ימי האמוראים והחלו ימי הסבוראים* ,ועוד.
רבינוביץ ,יהושע – ראו גני יהושע עריכה
רבינוביץ, שאול פנחס – ראו שפ"ר עריכה
רבן גמליאל (המאה ה־1 לספירה) עריכה
נשיא הסנהדרין ,נכדו של הלל* והנשיא אחריו, לפני החורבן; לשניהם הוצמד הכינוי "הזקן". מדבריו: "עשה לך רב ,והסתלק מן הספק ,ואל תרבה לעשר אומדות" (אבות ,א) – החלק הראשון חוזר על משנתו של רבי יהושע* בן פרחיה (אבות, א, ו) בהקשר שונה :לא כדי שיהיה על מי להסתמך אלא כדי להמעיט בספקות; בהמשך אזהרה לכוהנים שלא להפריז בדרישותיהם (ולפי מקורות אחרים ידוע שהיו כוהנים שנטלו בכוח מה שהגיע להם לדעתם) .נכדו נקרא רבן גמליאל דיבנה.
רבנו חננאל [בן חושיאל גאון] ((1053–990 עריכה
מראשוני המפרשים של התנ"ך והתלמוד .נולד בקירואן, מרוקו .כאביו חושיאל לפניו כונה ריש ביי רבנן ,כלומר: ראש וראשון לרבנים ,והיה ראש הישיבה יחד עם רבי נסים בן יעקב .כתב פירוש לכמחצית התלמוד הבבלי ,והסתמך על גאוני בבל ועל חכמי איטליה .הפירוש קדם לרש"י* – אך רש"י לא הכירו .הרבה להשתמש בביטוי "וכן הלכה" מכיוון שזה היה היעד שהציב לפניו – להגיע מדיוני התלמוד אל ההלכה המחייבת .מפירושו לתורה נותרו רק אזכורים מעטים אצל מפרשים מאוחרים יותר .נחשב למגשר בין חכמי בבל וצפון אפריקה ובין חכמי אירופה וארץ־ישראל.
רבנו ירוחם בר' משולם ((המאה ה־14 עריכה
פוסק וגדול בהלכה .נולד בפרובנס ,וכשגורשו היהודים מצרפת ב־1306 גלה לטולדו בספרד .היה תלמידו של הרא"ש* .כתב את הספרים מישרים – הלכות בענייני כספים שליקט מהתלמוד, מהרמב"ם* ועוד; ותולדות אדם וחוה – הלכות הנוגעות לאורח חייו של אדם יהודי מלידה עד נישואים ומנישואים עד מוות .הפוסקים שבאו אחריו ,ובהם רבי יוסף קארו* ורבי משה איסרליש* ,ייחסו משקל רב לפסקי ההלכה שלו.
רבנו תם עריכה
כינויו של רבי יעקב בן מאיר ( ,(1171–1100בן בתו של רש"י*, מהגדולים בבעלי התוספות* וראש חכמי דורו .כתב את ספר הישר שבו בדק גרסאות שונות בתלמוד. הציע סדר אחר לפרשיות בתפילין. כתב שירה בחרוזים.
רבניצקי ,יהושע חנא ((1944–1859 עריכה
סופר ועורך .נולד באודסה ,רוסיה ,שבה היה פעיל בקרב חובבי ציון* ובה ערך את כתב העת הפרדס שבו פירסם ביאליק* את שירו המודפס הראשון, "אל הציפור" .רבניצקי הקים עם ביאליק* ובן ציון* את הוצאת הספרים מוריה ב־1901. עם ביאליק ערך את שירת ימי הביניים (אבן גבירול* ואבן עזרא*) ואת סיפורי המקרא וכינס את אגדות חז"ל בספר האגדה .עלה לארץ־ישראל ב־ ,1921וגר בתל־אביב (ברחוב אחד העם) .ב־ 1922היה ממייסדי הוצאת הספרים דביר עם ביאליק ושמריהו לוין* .כתב סיפורים לילדים. מאמריו כונסו בספרים אחדים.
רדינג, רופוס דניאל אייזיקס, מרקיז ((1935–1860 עריכה
משפטן ומדינאי אנגלי יהודי .נחשב לאחד מגדולי המשפטנים האנגלים .ייצג בפרלמנט את מחוז רדינג ב־ ,1913–1904והיה יועץ משפטי במעמד שר וב־1914 הוענק לו תואר לורד והוא מונה לראש מערכת השיפוט בבריטניה. מ־ 1918היה שגריר ארצו בארצות־הברית ,וב־1926–1921 היה משנה למלך בהודו; עם סיום תפקידו זה הועלה למרקיז .המשיך להיות מעורב בפוליטיקה ואף מונה לשר החוץ. מ־1926 היה יושב ראש חברת החשמל לארץ־ישראל. בביקורו בארץ שיבח את המפעל הציוני והוענקה לו אזרחות כבוד של תל–אביב ( .(1931עם עלות הנאצים לשלטון הרבה להוקיע את רדיפת היהודים .על שמו נקראת תחנת הכוח מצפון לירקון על שפת ימה של תל–אביב.
רובין, ראובן ((1974–1893 עריכה
מגדולי הציירים בישראל; התפרסם הן בציור נופי הארץ והן בדיוקנאות אנשיה .נולד ברומניה. ציוריו הוצגו בקונגרס הציוני בוינה ב־1911 ופרופסור ש"ץ* הזמינו ללמוד בבצלאל; עלה לארץ־ישראל ב־ ,1912השתלם בארץ ובחוץ־לארץ וכשחזר ארצה ב 1923־– התיישב בתל־אביב; ערך תערוכת יחיד בגימנסיה הרצליה בתל־אביב ובמגדל דוד בירושלים .את פתיחת מוזיאון תל־אביב ב־1932 ציינה תערוכת יחיד שלו .נחשב ,עם גוטמן*, למייסד אסכולת נוף ארצישראלית .הציג תערוכות באמריקה בשנות ה־ 40וה־ .50היה יו"ר אגודת הציירים והפסלים כ־ 25שנים. מלבד ציור אמנותי עסק גם בתכנון וציור תפאורות לתיאטרון הבימה, כיהן כציר ישראל ברומניה ב־1950–1948. היה חתן פרס ישראל לציור לשנת תשל"ג־.1973 ביתו ברחוב ביאליק* משמש כמוזיאון שבו תצוגה מתמדת של חלק מיצירותיו.
רובין, שלמה ([שביל] (1823–1910 עריכה
סופר בן תקופת ההשכלה* שכתב ספרים בענייני מדע ומאמרים מדעיים .נולד בגליציה .מ־ 1856היה למנהלו הראשון של בית־ספר יהודי בבולחוב, ומאז נדד בין ערים שונות מפולין ואוקראינה עד אוסטריה ואיטליה .כתב מאמרים לכתבי עת שונים, ובהם כוכבי יצחק* ,המגיד*, המליץ* ,הנשר, השחר* והמבשר .היה נשיא קרן אמריקה־ישראל בארצות־הברית.
רובינא, חנה ((1889–1980 עריכה
שחקנית תיאטרון ,ממייסדות הבימה* .נולדה בּב ֶל ָרּוס, ובמלחמת העולם הראשונה עבדה כגננת בגן ילדים עברי ואחר כך ניהלה מוסד לילדי פליטים .שיחקה עוד לפני מלחמה זו בהצגת היהודי הנצחי לארנשטיין ,ואחריה היתה מקבוצת מייסדי הבימה ובלטה בתפקיד לאה בהצגת הדיבוק לאנ־סקי שנקרא תחילה בין שני עולמות. הגיעה לביקור ראשון בארץ־ישראל עם חבריה ב־1928, ומ־1931 הופיעה בתיאטרון בארץ ,גילמה דמויות בעצמה רבה – במחזו קלאסיים ומקוריים, בהם מחזות של נסים אלוני שנכתבו במיוחד בשביל "הגברת הראשונה" של התיאטרון. מקשריה הרומנטיים עם המשורר אלכסנדר פן* נולדה בתה היחידה ,אילנה רובינא .כלת פרס ישראל לאמנות התיאטרון בתשטז־.1956
רובינשטיין, יצחק ((1945–1880 עריכה
הרב הראשי של קהילת וילנה* .היה מראשי תנועת המזרי בליטא ובפולין. נולד בדאטנובה ,פלך קובנה, למד בישיבות קובנה, סלוצק ּוֹולוז'ין, וכן באוניברסיטה של מוסקבה. ובשנת 1907 היה לרב של גניצסק ,פלך ַטאב ְריה .בימי מלחמת העולם הראשונה היה חבר הסנאט הפולני ,ועסק הרבה בפדיון שבויים. בשלהי מלחמת העולם השנייה יצא בדרכו לעלות לארץ־ישראל אך נפטר לפני שהגיע אליה.
רודין, אלישע – ראו חיים ואלישע עריכה
רודנסקי, שמואל (1907–1989) עריכה
שחקן תיאטרון בעברית וביידיש .נולד בפולין, עלה לארץ־ישראל ב־1924 ועבד כפועל־בייבוש ביצות ,בקטיף ובבניין .שיחק בתא"י (תיאטרון בניהולו של גנסין*) וב"הקומקום", והיה מגדולי השחקנים בתיאטרון "המטאטא" שבו הופיע עד ) 1947חוץ משנת 1938 שבה היה שחקן אורח בתיאטרון של מוריס שוורץ בניו יורק). מ־1948 שיחק בתיאטרון הבימה*, וגילם כ־ 50תפקידים בהצגותיו. התאפיין בהגייה ברורה של תפקידו למרות מבטא רוסי כבד שליווה אותו בכל שנותיו בארץ .השתתף בתסכיתי רדיו כ"משפחת שמחון" .כן הופיע בזוג – עם שמואל סגל* ,ובשלישייה – עם סגל וגולדנברג ועם סגל ועצמון .ב־ 1965הושאל לתיאטרון של גיורא גודיק וגילם את טוביה במחזמר כנר על הגג לפי סיפוריו של שלום עליכם* .בעקבות הופעתו במחזמר בעברית וביידיש הוזמן להשתתף בהפקת המחזמר בגרמניה ובשווייצריה ובסרט טוביה ושבע בנותיו .יקיר תל־אביב לשנת תשמ"ב־1982 וחתן פרס ישראל לתיאטרון בתשמ"ד־1984. אשתו היא שחקנית הבימה ,ניורה שיין.
רוויגו, אברהם (1650–1713) עריכה
מקובל ושבתאי. נולד במודנה, איטליה, והיה מתלמידיו של רבי משה זכות* בוונציה. בצעירותו נסחף בגל המשיחי שחולל שבתי צבי, ונראה שהוסיף להאמין בשליחותו של משיח השקר עד מותו; אסף מסמכים הנוגעים בחזיונות, וכתביו מהווים מקור חשוב ללימוד תולדות השבתאות. עלה עם משפחתו לארץ־ישראל ב־ 1702ויסד ישיבה בירושלים שרוב התלמידים בה נמשכו לרעיונות השבתאות. נפטר באיטליה, שאליה נשלח כדי לאסוף תרומות לאחזקת תלמידי החכמים בירושלים.
רוזאניס ,שלמה — ראו רוזנס ,שלמה עריכה
רוזוב, ישראל בנימין (1869–1948) עריכה
יושב ראש ברית הצה"ר בארץ־ישראל .נולד בּב ֶל ָרּוס, למד באוניברסיטת מוסקבה, היה פקיד בנק ובעל תפקיד בכיר בחברת נפט רוסית .מראשוני הציונים ברוסיה, פעיל בארגון ההגנה העצמית של יהודי רוסיה וזמן מה שימש כיו"ר המרכז של ציוני רוסיה. עלה לארץ ב־ 1919והשתלב בהנהלת בנק הפועלים מהקמתו (הבנק נוסד עם ההסתדרות ב־ .(1920הצטרף למפלגה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי.
רוזן, פנחס (1887–1978) עריכה
חבר כנסת ושר המשפטים בממשלת ישראל .נולד בגרמניה, למד משפטים והיה פעיל בתנועה הציונית. ב־1923–1920 היה יו"ר ההסתדרות הציונית בגרמניה. עלה לארץ־ישראל ב־ ,1924נשלח ללונדון כחבר ההנהלה הציונית וכשחזר ב־1931 פתח משרד לעריכת דין .כיהן כחבר במועצת עיריית תל־אביב ב־.1948–1935 עם קום המדינה היה מחותמי מגילת העצמאות ,כיהן כח"כ וכשר המשפטים הראשון בשנים ) 1961–1948כמעט ברציפות) ,ונחשב למי שהניח את היסודות למערכת המשפט של ישראל ולחקיקה בכנסת. הוסיף לכהן כח"כ עד 1968.
רוזנבוים, שמשון (1860–1934) עריכה
ממנהיגי הציונות ,שר בממשלת ליטא. נולד בפינסק, למד בישיבת וולוז'ין ומשפטים באוניברסיטאות אודסה ּווינה. היה עורך דין בעיר הולדתו ובמינסק,ּ ב ֶל ָרּוס .השתתף בקונגרסים הציוניים והיה מ"ציוני ציון" שהתנגדו בתקיפות לתכנית אוגנדה .היה ציר לבית הנבחרים ברוסיה, ה"דּומה", מ־ 1906ונאסר עם פיזורו. במלחמת העולם הראשונה עבר לוילנה, ועם הקמת ליטא העצמאית היה סגן שר החוץ, השתתף במשלחתה לשיחות ורסאי ובניסוח החוקה. ב־1923 מונה לשר לענייני היהודים .עלה לארץ־ישראל ב־ ,1924ובין פעולותיו בתחום הציבורי היה ממייסדי בית־הספר העליון למשפט ולכלכלה בתל–אביב .ב– 1932נדפס ספרו על מושג הריבונות (בגרמנית).
רוזנבלום (ורדי), הרצל נפתלי, ד"ר (1903–1991) עריכה
עיתונאי ועורך .נולד בליטא .למד משפטים בוינה, וקיבל תואר דוקטור בתחום זה .הצטרף לתנועה הציונית והיה חבר בתנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי* מראשית דרכה – לימים חתם על מגילת העצמאות כחבר במפלגת ברית הצה"ר בשמו העברי, הרצל ורדי .עלה לארץ־ישראל ב־ 1935ועבד בעיתון הבוקר. הוזמן לשמש כעורך הראשי של ידיעות אחרונות עם עזיבת קרליבך* ואנשיו, והחזיק בתפקידו עד 1986 – רוב השנים התבטא בטור העורך בדפי החדשות של העיתון. בנו, משה ורדי ,התמנה לעורך הראשי של העיתון ב־.1989
רוזנבלום, יאיר (1944–1996) עריכה
מלחין שהרבה לכתוב ללהקות הצבאיות .נולד בתל־אביב, שבה היה חניך תנועת נוער .אחרי שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל הפך למנהלּה המוסיקלי. בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים היה מזוהה עם הלהקות הצבאיות, ורבות מ־ (!) 1,600ויותר הנעימות שכתב מושרות מאז ועד היום: "ישנן בנות", "ארבע אחרי הצהריים", "בשמלה אדומה", "מה אברך", "קרנבל בנח"ל", "הייתי נער", "מסביב למדורה", "שיר לשלום"; לא פעם הלחין מילים שלא נכתבו כשיר: "גבעת התחמושת", "מוכרחים להמשיך לנגן". את פרס אקו"ם על מפעל חיים קיבל בחודש שבו נפטר.
רוזנבלט, צבי (1911–1984) עריכה
מאנשי בית"ר שזוכו מרצח ארלוזורוב .נולד ברומניה ,עלה לארץ־ישראל בתחילת 1933, ובקיץ אותה שנה נעצר עם אבא אחימאיר* ועם אברהם סטבסקי והואשם ברצח ארלוזורוב* .בבית המשפט זוכה פה אחד .ב־ 1937נשא אשה ,שימש כמנהל חשבונות בעיריית תל־אביב והיה חבר הנהלת ההתאחדות הארצישראלית לכדורגל .לימים שינה את שמו לבן יעקב ,על שם אביו.
רוזנס, שלמה (1862–1938) עריכה
היסטוריון ודמות בולטת בין יהודי בולגריה .בן למשפחה שמוצאה ממגורשי ספרד שהתיישבו בתורכיה, בהם אברהם בן מאיר רוזנס מאיסטנבול ( ,(1720–1635שהיה רב באדריאנופול וראשון החותמים על החרם שהוטל על שבתי צבי; יהודה בן שמואל רוזנס מאיסטנבול (,(1727–1657 מגדולי החכמים בתורכיה ומראשי הלוחמים בשבתאות. שלמה רוזנס היה מהענף הבולגרי של המשפחה ,נולד ברוסה ,ופירסם מחקרים ומאמרים בעברית, בולגרית, צרפתית ועוד. החשוב בספריו היה דברי ימי ישראל בתוגרמה ב־ 6כרכים שראו אור החל מ־;1908 כן כתב ספר מקיף על השפה העברית.
רוזנשטיין־ברוך, אברהם, ד"ר (1881–1950) עריכה
מורה למתמטיקה בגימנסיה הרצליה ומנהל, ומטאורולוג. נולד בפולין, היה חבר במערכות עיתונים יהודיים בווארשה, למד באוניברסיטה בעיר זו ובוינה – שבה הוענק לו תואר דוקטור .עלה לארץ־ישראל ב־1909 והיה מראשוני המורים בגימנסיה הרצליה במעונה התל־אביבי. בשנות מלחמת העולם הראשונה ניהל את הגימנסיה. כתב ספרי לימוד במתמטיקה ובפיסיקה .בשנות ה־ 20היה חבר מועצת העירייה בתל־אביב .הקים את אגודת המתמטיקאים והפיסיקאים בארץ־ישראל והיה נשיאה .מעיסוק במטאורולוגיה כתחביב – נעשה חוקר ומפקח מטעם הממשלה.
רוחמה עריכה
מהרחובות ששמם קשור בתקומת ישראל ובמלחמת העצמאות .יישוב עברי שעם הקמתו היה הדרומי ביותר, בשער הנגב .ראשיתו בחווה שהקימה קבוצת פועלים ב־ .1912הותקף בידי ערבים סמוך להקמתו ונהרס כליל במלחמת העולם הראשונה .יושב מחדש ב־1920 וניטש שנית ב־1929, ובפעם השלישית עלה ב־ 1932וניטש במאורעות 1936–1939. ב־ 1944הוקם קיבוץ הקיים מאז. שמו נגזר מדברי הנביא, "אמרו לאחיכם עמי ,ולאחותיכם רחמה" (הושע ,ב). במלחמת העצמאות היה הקיבוץ בסיס הצטיידות ויציאה לחטיבת הנגב של הפלמ"ח.
רוטנשטרייך ,אפרים פישל ((1938–1882 עריכה
מראשי יהדות גליציה המזרחית ,ציר לסיים ולסנאט הפולני. חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית בירושלים. עם הקמת אוקראינה אחרי מלחמת העולם הראשונה היה לראש המועצה הלאומית היהודית. ב־ 1927–1922היה חבר הסנאט בפולין וב־1930-1927 היה חבר הסיים בית־הנבחרים הפולני. כן השתתף בקונגרסים הציוניים ,נבחר להנהלה הציונית ועלה לארץ־ישראל ב־.1935 היה מנהל המחלקה למסחר ותעשייה בסוכנות וכתב מאמרים רבים בנושאים כלכליים. פרופסור נתן רוטנשטרייך מהאוניברסיטה העברית ועו"ד יהושע רוטנשטרייך הם בניו.
רוטשילד ,אדמונד ג'ימס ([שדרות] (1845–1934 עריכה
אבי ההתיישבות בארץ־ישראל, "הנדיב הידוע" ,מוכר גם בתוארו :הברון רוטשילד .בן למשפחת בנקאים שענפיה התפשטו מגרמניה לצרפת ולבריטניה ,והידועה הן בעושרה והן בתמיכתה באמנות ,במדע ,בעם היהודי ובישראל .אדמונד, בנימין בשמו העברי, נולד בפריס .מ־ 1881תרם לשיקום קורבנות הפרעות ברוסיה, וב־1882 נענה לפניית המושבות הראשונות שנקלעו למשבר והזרים להן כסף רב .הסיוע והתמיכה הפכו לניהול של פקידות הברון ברבות מהמושבות, שלא מעטות מהן נושאות שמות של בני משפחתו. ב־1900 העביר הברון רוטשילד את ניהול המושבות לחברת יק"א של הברון הירש* .ההערכה כלפיו היתה רבה ,ואחד מששת הרחובות הראשונים של תל־אביב נקרא על שמו ,שדרות רוטשילד .ביקר בארץ פעמים אחדות, וחלק ניכר מהשקעותיו – ברכישת קרקעות ובתמיכה במקומות יישוב ,חלקם נידחים – לא ירדו לטמיון: האדמות והיישובים נכללו בגבולות המדינה היהודית שקמה ארבע־עשרה שנים אחרי מותו .עם זאת ,ובהמרצתו הוקמו מושבות גם בגולן ובחורן. ב־1924 הוענקה לו אזרחות כבוד של תל־אביב. ב־1929 התמנה לנשיא כבוד של הסוכנות עם הקמתה. ארונו הובא ארצה ב־1954, ונטמן באחוזת קבר ליד זכרון יעקב* הנקראת רמת הנדיב.[1]
רולן, רומן, ד"ר ((1944–1866 עריכה
סופר ומחזאי צרפתי .נולד במרכז צרפת ,למד בסורבון והגיש עבודת דוקטורט ,מחקר בתולדות המוסיקה .שימש מרצה בתחום זה בסורבון, היה מתומכיו של זולא* בפרשת דרייפוס* ,ובתקופה זו של חייו (1895–1914) כתב את רוב ספריו ומחזותיו, בהם ז'אן כריסטוף ב־ 10כרכים והביוגרפיה בטהובן שאישיותו העניקה ,כנראה ,את ההשראה לכתיבת הרומן; כתב ביוגרפיות נוספות של אמנים. ממלחמת העולם הראשונה חי בשווייץ ,כתב רומנים ובהם קולא ברוניון והנפש הקסומה ,היה מפעילי הצלב האדום ונודע בהטפתו לפציפיזם; ב־1923 כתב ביוגרפיה של מהטמה גנדי .ב־1915 הוענק לו פרס נובל לספרות .בשנותיו האחרונות חזר לצרפת ,נסוג מדעותיו ותמך במאבק בנאציזם.
רוממה עריכה
שכונה הצופה על הדרך מהרצליה לרמת גן – היום דרך משה סנה – ועל צהלה ,שהוקמה בראש גבעה מוארכת ומכאן שמה .התיישבו בה משפחות עולים מצ'כיה ,ועם השנים נבנתה בצמוד אליה שכונת נאות אפקה.
רומנו ,מרדכי מרקו ,ד"ר ((1942–1870 עריכה
ממייסדי התנועה הציונית בבולגריה .למד משפטים והיה תעשיין, סופר ועיתונאי .פעל לארגון העלייה מבולגריה ,עלה לארץ־ישראל והיה בקבוצה המאורגנת "הקוצר" שחבריה ייסדו את כפר חִטים כמושב השיתופי הראשון בארץ ב־1936 (שלושה ניסיונות קודמים ליישב את המקום נכשלו). אחר כך השתקע בתל־אביב והיה שותף בחברת "בז'רנו".
רומֶנלי ,שמואל ((1817–1757 עריכה
משורר עברי ,מחזאי ומתרגם .נולד באיטליה ,זכה להשכלה מסורתית וכללית רחבה ושלט בעשר שפות. שהה ארבע שנים ברחבי מרוקו, התיישב בברלין ב־1790 וממנה עבר לוינה .מכתביו :משא בערב (על חוויותיו במרוקו) ,הקולות יחדלון (מחזה).
רוני עריכה
מלת ציווי במשמעות "שִמחי!" מנבואות הנחמה: "רני עקרה לא ילדה ,פצחי רנה וצהלי" (ישעיהו, נד) – אך אותה לשון נקט הנביא גם באומרו "צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל" (ישעיהו, יב).
רוסי, סלומונה (שלמה) די – ראו די רוסי, שלמה עריכה
רוסלאן עריכה
האנייה שחידשה את העלייה לארץ־ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה (שבמהלכה נעצרה העלייה). הפליגה מרוסיה בסוף 1919 לאחר מאמץ רב להשגת רשיונות יציאה ולאחר שהבריטים – שליטיה החדשים של הארץ – נתנו את הסכמתם .האנייה הביאה ארצה 671 נוסעים ,מקצתם חוזרים ורובם ראשוני העלייה השלישית ובהם סופרים ,רופאים ומורים .באישים שבאו עם גל עלייה זה היו מאיר יערי* ,גולדה מאיר* ,יוסף קלוזנר* ואליעזר קפלן*.
רופא המחתרות עריכה
כינויו של פרופסור מקס מרקוס (,(1983–1893 מחלוצי הרפואה בישראל .נולד בגרמניה ,שבה למד רפואה ושבה היה מנתח בבתי־חולים ומרצה לכירורגיה באוניברסיטת ברלין. היה ציוני מנעוריו, ובתחילת שנות ה־ 30פנה אליו דיזנגוף בהצעה שיעתיק את פעילותו לארץ־ישראל. ב־1934 עלה ארצה והתמנה למנתח ראשי בבית־החולים הדסה בתל־אביב וכן למרצה בהשתלמויות ברפואה מטעם האוניברסיטה העברית שנערכו על הר הצופים בירושלים .היה ידוע שאפשר להזעיקו גם באישון לילה לטפל בפצועי האצ"ל* והלח"י*, ומכאן כינויו. היה ממייסדי בית–החולים אסותא בתל־אביב.
רופין ,ארתור שמעון ,ד"ר ((1943–1876 עריכה
כלכלן וסוציולוג ומי שהוציא אל הפועל את התכניות של הציונות בתחום ההתיישבות .נולד בפרוסיה ,עבד בבית־מסחר לתבואות ובמקביל למד משפטים וכלכלה .ב־1902 הוענק לו תואר דוקטור. ערך כתבי עת כלכליים ,וב־1907 נשלח לארץ־ישראל לבדוק אפשרויות פיתוח בתחום החקלאות והתעשייה. ב־ 1908עלה ארצה ומונה לראש המשרד הארצישראלי ביפו ,ייסד את חברת הכשרת היישוב וסייע בהשגת כספים לגאולת הקרקעות; בין היתר שיכנע את הקרן הקיימת לישראל* להלוות כסף לאחוזת בית* ,ראשיתה של תל־אביב; פועלים מכנרת* פנו אליו ,ועל האדמה שהחכיר להם קמה דגניה* .סייע ליישוב בארץ ממקום גלותו באיסטנבול במלחמת העולם הראשונה, ובשובו היה לראש המחלקה להתיישבות בהנהלה הציונית. היה מאנשי "ברית שלום" אך פרש ממנה ב־1929 בעקבות הפרעות והטבח בחברון, במוצא ועוד .היה יו"ר הסוכנות ב־.1935–1933 נקבר בדגניה* .על שמו נקראים כפר רופין בעמק בית שאן ומדרשת רופין בעמק חפר.
רוקח ,ישראל () (1959–1896שדרות) עריכה
ראש העירייה השלישי של תל־אביב ,חבר כנסת ושר בממשלה .נולד ביפו ולמד הנדסת חשמל בשווייץ. היה חבר הוועד של תל־אביב ב־,1922 וממועצת העירייה הראשונה עד החמישית; כן כיהן כראש מחלקה וסגן ראש העירייה (מ־ .(1929במקביל לפעילותו הציבורית עסק במסחר ,והיה ממייסדי עיתון הבוקר .עם מותו של דיזנגוף* התמנה לראש העירייה בהוראת שלטונות המנדט ,ולאחר מכן נבחר לתפקיד וכיהן בו עד סוף .1952 בימיו הפכה תל־אביב לעיר הגדולה בארץ. בקיץ 1947 עצרו אותו הבריטים עם אישי ציבור אחרים באשמה כי הגיש סיוע למחתרות שנאבקו לסיים את שלטונם בארץ. ב־ 1949נבחר לכנסת ,היה שר הפנים ב־1953–1955, וסגן יו"ר הכנסת מ־ 1957עד מותו. אביו הוא שמעון רוקח.
רוקח ,שמעון ((1922–1863 עריכה
ממייסדי נוה צדק* .נולד בירושלים ועבר ליפו ב־:1884 היה המפקח על גביית תשלום מס הדרך מיפו לירושלים מטעם השלטון התורכי וסגן קונסול אוסטריה .כונה הש"ר :ראשי תיבות שמו אך גם רמז למעמדו הרם .יחד עם אחיו אלעזר* רוקח ייסד את האגודה "עזרת ישראל" שרכשה חלק מהמגרשים שעליהם הוקמה שכונת נוה צדק. פעל להגיש עזרה לעולים ולאיחוד העדות (אשכנזים וספרדים) ביפו, בדרכו של שמרלינג*. שנים רבות היה נשיא הקהילה המאוחדת ביפו. רכש פרדסים, וניהל חברת שיווק משותפת לפרדסנים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה סיפק לצבא התורכי עצים שבהם הסיקו את הרכבות .בנו הוא ישראל רוקח.
רות עריכה
גיבורת מגילה תנ"כית הנקראת בשמה .לפי הסיפור היתה מואבייה שהתגיירה עם נישואיה לבן שבט יהודה מבית לחם שהיגר לשדה מואב עם הוריו, נעמי ואלימלך ,ועם אחיו. במות בעלה בחרה רות לשוב עם נעמי: "אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות ,א). נאמנות כזאת נחשבת עד היום לנוסחת גיור מוסכמת. לימים נשא אותה בועז* בן שלמון בן נחשון*, ובן נכדּה ישי היה דוד* המלך .המגילה על שמה נקראת בחג השבועות. בסמוך רחובות אחרים על שם נשים מהתנ"ך :אסתר, שולמית ויעל.
רזי עריכה
רז הוא סוד: "וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי" (ישעיהו, כד); רש"י* מפרש: "אוי לי, שנגלו לי שני רזים, רז פורענות ורז ישועה – והרי תרחק הישועה עד שיבואו אויבים בוזזים…" מקבוצת השמות והביטויים מן התנ"ך שהפכו לשמות רחובות ובהם, למשל, רוני ורצון.[2]
רזיאל, דוד ((1941–1910 עריכה
מפקד האצ"ל* .נולד בליטא, כבן 3 עלה עם משפחתו לארץ־ישראל וחזר עמה לרוסיה כעבור שנתיים .בשובם, ב־1923, התיישבו בני המשפחה בתל־אביב .למד בישיבה בירושלים, ובמקביל גם באוניברסיטה העברית. הצטרף להגנה והיה מראשוני הגרעין של הגנה ב' שממנו צמח האצ"ל*. ב־ 1938מינה אותו ז'בוטינסקי למפקד האצ"ל. בפעולת הגמול הראשונה על הטרור הערבי נתפסו שלושת הלוחמים, מפלוגת ראש פינה, ואחד מהם – בן יוסף* – נתלה .תחת פיקודו של רזיאל הוגברה העלייה הבלתי חוקית, נוכח החרדה שעוררו המשטר הנאצי והתפשטותו, וגדל גם היקף רכישת הנשק. הבריטים עצרו את רזיאל ב־1939, ומששוחרר השתכנע להפסיק את פעולות האצ"ל ולתמוך במלחמה בנאצים; כתוצאה מהחלטתו זו פרשו רבים ממפקדי האצ"ל ובראשם יאיר* והקימו את הלח"י*. רזיאל יצא מטעם הבריטים לסייע בדיכוי מרד פרו נאצי בעיראק, ונהרג בהפצצה על שדה התעופה של חבניה. עשרים שנה אחרי מותו הובאו עצמותיו לירושלים. על שמו נקרא מושב רמת רזיאל בהרי יהודה.
רחל עריכה
בשם זה ,של אחת האמהות בתנ"ך ,אשתו האהובה של יעקב ואמם של יוסף ובנימין ,נודעה משוררת גדולה וטרגית ,רחל בלובשטיין (1890–1931). נולדה ברוסיה ,למדה ציור וכתבה שירים ברוסית מאז שהיתה בת .15 עלתה לארץ־ישראל ב־1909 והתיישבה ברחובות ,אחר כך עבדה בסג'רה (אילניה) ובחוות כנרת* .מ־1913 למדה חקלאות וציור בצרפת ,וחלק משנות מלחמת העולם הראשונה עשתה ברוסיה .משחזרה ארצה באנייה רוסלאן הצטרפה לדגניה*, אבל מחלת ריאות שממנה סבלה בנעוריה הפכה לשחפת ,עזבה את הקיבוץ והתגוררה בתל־אביב ובמקומות אחרים. בשיריה ,שרבים מהם הולחנו ,יש אמירות אישיות נוגעות ללב ואהבה עזה לארץ־ישראל: "אחכה לך עד יכבו חייּ /כ ְ ַחּכות רחל לדודּה" (סופו של "זמר נוגה"). או: "ואולי לא היו הדברים מעולם/, אולי /מעולם לא השכמתי עם שחר לגן /,לעָבדו בזיעת־אּפ ָי […] /מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה/ ובתום /של ַכנרת שלי… הוי ,כנרת שלי /,ההיית, או חלמתי חלום", או "פגישה ,חצי פגישה ,מבט אחד מהיר /,קטעי ניבים סתומים – זה די…". ספרי שיריה נדפסו ב־ 1927וב־,1930 וכן לאחר מותה ,ב־ .1932לפי בקשתה הובאה לקבורה בכנרת .אחיה הבכור הוא יעקב סלע*.
רחל ושמואל (אידלסון) עריכה
על שמם של רחל ( (1970–1884ושמואל ((1947–1884 אידלסון, ממייסדי אחוזת בית* ומראשוני תל־אביב. שמואל נולד ברוסיה, ובגיל שמונה עלה עם הוריו לארץ־ישראל, לעיר העתיקה בירושלים. הוא למד לימודי קודש והיה בקי בחכמת ישראל; בכוחות עצמו רכש השכלה כללית. היה מהפקידים הראשונים של בנק אנגלו־פלשתינה. לאחר נישואיו ללאה־רחל גרו בני הזוג תחילה ביפו, ועם הגרלת המגרשים בנו את ביתם ב־ 1909ברחוב יהודה הלוי – 18 מהבתים הראשונים של אחוזת בית. בשנת 1929, בשובם לאחר היעדרות מהארץ ,פתח שמואל אידלסון משרד קרקעות גדול בבית המשפחה. היה מורשה לפעולות טאבו, ונאמן על משקיעים מהגולה .לאה־רחל אידלסון עסקה בעבודה ציבורית לטובת הקהילה והיתה הגזברית של אגודת "עזרת נשים".
רטוש, יונתן עריכה
שם העט שבו נודע אוריאל שלח (הלפרין, 1909–1981), משורר, מייסד רעיון הכנענים והקבוצה שהלכה לאור הרעיון הזה ,הוגה דעות ומתרגם .נולד בפולין, עלה לארץ־ישראל בנעוריו ולמד בגימנסיה העברית הרצליה ובאוניברסיטה העברית .פירסם את שיריו מ־1926 בכתבי העת הירדן וטורים .ערך את ביטאון האצ"ל בחרב .ב־1939 הקים את "הוועד לגיבוש הנוער העברי" שהיה המסד לקבוצת הכנענים וערך את ביטאונה ,אלף. פירסם מאמרים וספרים בנושאים לאומיים ,בענייני ספרות ובחקר המקרא. מספרי שיריו: חופה שחורה, יוחמד, שירי חרב ועוד. תרם חידושים רבים ללשון העברית ורובם הפכו לנחלת הכלל; המלה "המריא" התקבלה בן יום .תירגם ספרים רבים בלשונו המיוחדת ובהם הרוח בערבי הנחל של קנת גרהם.
ריב"ל עריכה
ראשי תיבות שמו של רבי יצחק ברבי לוינזון (,(1860–1788 סופר עברי .נולד ברוסיה ,התיישב בברודי ב־ 1813והושפע רבות מרנ"ק, שי"ר* ואחרים .חזר לעיר הולדתו קרמניץ ב־1823 והיה בודד וחולה; ואף על פי כן היה מהבולטים באישים של תקופת ההשכלה בדעות שביטא בזכות רעיונותיה. (אלה גם ראשי תיבות שמו של רבי יהושע בן לוי, מגדולי האמוראים*.)
רי"ז עריכה
ראשי תיבות שמו של הרב יפת זכריה ((1988–1909, הרב של כפר שלם בתל־אביב.
רייך ,לאון ,ד"ר ((1929–1879 עריכה
ממנהיגי הציונות במזרח גליציה. נולד בלבוב, למד משפטים באוניברסיטה בעירו ושנתיים מדעי המדינה בפריס. עם שובו עמד בראש התנועה הציונית בגליציה אך דגל בנטילת חלק בפוליטיקה כדרך לביסוס מעמד היהודים .היה מועמד לבית הנבחרים האוסטרי (1907) ולא נבחר; ערך עיתונים ציוניים ועם נפילת האימפריה האוסטרית וסיפוח גליציה לפולין – נאסר .שוחרר ,היה מראשי הוועד של המשלחות היהודיות לשיחות השלום בוורסאי, צרפת ,ומששב היה הציר של לבוב לסיים – בית הנבחרים הפולני – מ־ ;1922ב־1928 נבחר שוב ברוב גדול.
ריינס, יצחק יעקב ((1915–1839 עריכה
רב ,ממנהיגי הציונות הדתית ומייסד "המזרחי". נולד ופעל בפולין. למד בישיבות וולוז'ין ואישישוק. התמנה לרב של שוקיאן ב־1867, לרב של שווינצאן שנתיים לאחר מכן ומ־ 1884עד מותו היה הרב של לידה במחוז וילנה. שילב לימודי חול בתכנית הלימודים בישיבות שהקים .ממייסדי המזרחי והנשיא הראשון של מפלגה זו. תמך בתכנית אוגנדה של הרצל*.
רייס ,רפאל ((1944–1914 עריכה
מהצנחנים שליחי היישוב ,שהתנדבו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. נולד בבודפשט, עלה לארץ־ישראל, הוצנח בשליחות בריטית־יהודית בתחומי הכיבוש הנאציים כחנה סנש* ואחרים. חבר אל פרטיזנים יהודים בסלובקיה, אך נשבה בידי הגרמנים ונרצח במחנה הריכוז קרמניצה. עצמותיו הובאו ארצה.
רייפמן ,יעקב ((1894–1818 עריכה
חוקר ספרות, מחכמי ישראל. נולד למשפחה חרדית בפולין, ונשאר בחוגים חרדיים ועם זאת עסק בחקר המקרא, ספרות חז"ל והספרות העברית של ימי הביניים. חיבר מונוגרפיות על התלמוד, המדרשים ואישים שונים ובהם רבי זרחיה הלוי ורבנו בחיי (מחבר חובות הלבבות*).
רייק, חביבה ((1944–1914 עריכה
מהצנחנים שליחי היישוב ,שהתנדבו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. נולדה בסלובקיה, עלתה לארץ־ישראל ב־1939, ויצאה בשליחות בריטית־יהודית לאירופה הכבושה בידי הנאצים. צנחה בסלובקיה ב־1944, הצליחה ליצור קשר עם פרטיזנים יהודים, נתפסה בידי הנאצים ונורתה, כחנה סנש*, אנצו סרני*, ורפאל רייס. סיפור חייה ושליחותה מתפרסם בספרם של תהילה וזאב עופר חביבה.
רילף ,יצחק, ד"ר ((1902–1831 עריכה
רב ומחובבי ציון, ממארגני העזרה ליהודי רוסיה. נולד בגרמניה, הוסמך לרבנות ב־1857 ולאחר שקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת רסטוק (1865) היה לרב של ממל בפרוסיה המזרחית. אירגן את פעולות העזרה ליהודי רוסיה בשנים שבהן שרר שם רעב כבד בסוף שנות ה־ 60של המאה ה־ ,19ובשנים הקשות שהחלו בפרעות 1881. הטיף לרעיון חיבת ציון ,ובהשפעת ספרו של פינסקר*, אוטואמנסיפציה, כתב ספר משלו ,ארוכת בת עמי, שבו הציע "לכבוש ולרכוש" את ארץ־ישראל, ולהקים בה מחדש מדינה ליהודים ששפת הדיבור בה תהיה עברית. היה מתומכיו של הרצל*.
רינגלבלום ,עמנואל ((1944–1900 עריכה
ההיסטוריון של גטו וארשה. נולד בבוצ'אץ', עיר הולדתו של עגנון*, למד באוניברסיטת וארשה והיה מורה להיסטוריה בבירת פולין. כתב מאמרים בתולדות יהודי העיר, וערך כתב עת היסטורי ביידיש. ב־1938 החל לתעד את סבלות היהודים – שליחות שמילא עד שנרצח בעצמו – כאשר נשלח לפקח על עבודות סעד בקרב 17,000 יהודים שגורשו מגרמניה בחזרה לפולין שממנה באו: במקביל להגשת העזרה גבה עדויות מפי המגורשים על ההתנכלויות האנטישמיות בגרמניה הנאצית. המשיך בכך מהפלישה הנאצית לפולין בספטמבר 1939: בצד עבודת ההצלה והסעד אסף, רשם ותיעד במסמכים – הפעם בסיועם של עשרות מתנדבים שגבו עדויות, כתבו דו"חות ועוד – תחת השם התמים "עונג שבת". כל החומר הרב הזה הוטמן במכלי מתכת, חלקו שב ונחשף אחרי המלחמה, והוא מקור חשוב על יהודי וארשה בשואה. הארכיון הופקד ביד ושם בירושלים ופורסם בקובץ ממלכת הגזע והרשע. רינגלבלום הועבר לצד ה"ארי" של וארשה ,אבל התגלה ונרצח בידי הנאצים.
ריש גלותא עריכה
תוארו של נשיא הגולה היהודית בבבל אחרי חורבן בית שני, בעברית – ראש הגולה. תחילה ישבו בסורא, שבה היתה ישיבה גדולה, ולאחר מכן – בבגדאד. למרותם של ראשי הגולה סרו גם יהודי פרס וכורדיסטאן. ראשי הגולה התייחסו לשושלת בית דוד, והפאר וההדר שנהגו הקלו מעט ממצוקת הגלות של קהילתם. ראש הגולה האחרון פעל בבגדאד במאה ה־12. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשרוב תושבי תל־אביב נאלצו לעזוב אותה ,דבק הכינוי הזה בדיזנגוף* ,בשל התמסרותו ליישוב הגולה.
רכטר זאב ((1960–1899 עריכה
אדריכל. נולד באוקראינה ,עלה לארץ־ישראל באנייה רוסלאן ועבד במשרדו של המהנדס חייקין בירושלים. למד הנדסה ברומא ובפריס, ועם שובו גר ועבד בתל־אביב. ממייסדי חוג הארכיטקטים – עם נויפלד ,שרון* ודיקר. מראשי התנועה המודרנית לאדריכלות בארץ והראשון שבנה על עמודים :בית אנגל (שדרות רוטשילד פינת מזא"ה, בשנות ה־ .(30בין הבתים שתיכנן בשנות ה :20־בית הכדים (סגנון רומנטי, נחלת בנימין ;(16בשנות ה־ :30בית סוסקין (לילינבלום 12), מעונות שחקני הבימה* (הוז, גורדון ופרוג); בשנות ה־:40 שינוי חזית בית הכנסת הגדול (אלנבי); בשנות ה־ :50היכל התרבות (בשיתוף עם כרמי*), ביתן הלנה רובינשטיין ,בית המשפט (שאול המלך) כן בנה ברחבי הארץ – בנייני האומה בירושלים, וכן בתי מלון, בתי חולים ועוד. חתן פרס רוקח לאדריכלות ל־ .1957עסק גם בתכנון אורבני – תכנון רעיוני לעיר תל־אביב ,זכה בפרס ראשון לתכנון הרובע היהודי בצפת .יחד עם יעקב רכטר ומשה זרחי ,ועוד.
רלב"ג עריכה
ראשי תיבות שמו של ר' לוי בן גרשום (,(1344–1288 פילוסוף, מתמטיקאי ואסטרונום מוערך מאוד – וממפרשי התנ"ך .נולד ופעל בצרפת ,תרם רבות לפיתוח הטריגונומטריה, וכן לאסטרונומיה: המציא מכשיר למדידת זוויות בין כוכבים הנקרא בלשונות אירופיות "מטה יעקב" ושיטה להערכת גודלם של השמש והירח .בפירושיו לתנ"ך ניכרת נטייה להתבונן בשאלות פילוסופיות. שם ספרו העיקרי הוא מלחמות ה' ובו מוקדשת חטיבה ניכרת להשקפותיו בתחום האסטרונומיה.
רמב"ם עריכה
ראשי תיבות שמו של רבי משה בן מימון (,(1204–1135 גדול חכמי ישראל בימי הביניים ,סמכות הלכתית שאין שנייה לה בין הפוסקים המכונים "ראשונים" ופילוסוף שהשפעתו ניכרת בכל הדורות .נולד בקורדובה ,ספרד, שאותה נאלצה משפחתו לעזוב ולהגר למרוקו .היה בין היתר בארץ־ישראל, וב־1168 התיישב בקאהיר ושימש כרופא ,הן לקהילה והן בחצר המלכות של צלאח א־דין .נחשב למנהיג היהודים במצרים ,והופנו אליו שאלות מקהילות שונות ,בהן תימן. מספריו: משנה תורה (הנקרא גם יד החזקה), סיכום שיטתי של הלכות ושל מצוות התורה עם פסיקה ברורה לגבי הדיונים ההלכתיים בתלמוד; מורה נבוכים* המיועד להסביר את דרכה של היהדות ועוד .סמוך לזמנו עוררו השקפותיו מחלוקת קשה .ניסח את 13 עיקרי האמונה היהודית ,ובהם העיקר שניסוחו בסידור התפילה הוא: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ,ואף על פי שיתמהמה בוא יבוא"; עיקר אמונה זה היה להימנון אני מאמין* .לפי המסורת נקבר בטבריה.
רמבה, אייזיק ((1969–1907 עריכה
עיתונאי ומזכירו האישי של ז'בוטינסקי* בשנים האחרונות לחייו .נולד בפולין ,למד באוניברסיטת וארשה ,ומשפטים – באוניברסיטה בלונדון. ערך כתבי עת אחדים של התנועה הרוויזיוניסטית .עלה לארץ־ישראל ב־ ,1940ואחרי מלחמת העולם השנייה התמנה לעורך העיתון היומי המשקיף ואחר כך לעורך חירות .לאחר שנסגרו ,כתב למעריב. מספריו: במחיצתו של ז'בוטינסקי ,המגן והאסיר ,קריניצי, בנים אכלו בוסר. חתן פרס סוקולוב ל־1969.
רמברנדט עריכה
השם שבו נודע רמברנדט הרמנסון ואן ריין (1606–1669), מגדולי הציירים בכל הזמנים. נולד ופעל בהולנד ,למד זמן קצר באוניברסיטת ליידן, עירו ,אך העדיף את הציור. מ־1631 גר באמסטרדם, וצייר דיוקנאות של גברים ונשים לפי הזמנה של עשירי העיר .עם זאת צייר באותה תקופה גם ציורים אחרים ,ובכללם מעמדים דרמטיים וציורי נוף. מ־1639 התגורר בבית גדול שגבל ברובע היהודי, ושהתשלומים בגינו כילו את כספו .בשנות חייו האחרונות הרבה לצייר מעמדים תנ"כיים שבהם ניכר ידע והבנה שנבעו אולי מקשריו עם שכניו היהודים, שאחדים מהם צייר בדיוקנאות הזקנים שלו .בין תמונותיו הנודעות – "שיעור באנטומיה", "משמר הלילה", "משתה בלשצאר" שבו מתברר מדוע לא הצליח איש לקרוא את הכתובת על הקיר, "יוסף ואשת פוטיפר", "דוד מנגן לפני שאול" ו"הכלה היהודייה".
רמה עריכה
רמה או רמתיים או רמתיים צופים היתה עיר בנחלת בנימין סמוך לדרך משכם לירושלים ,עירו של שמואל בן אלקנה, הנביא שהיה אחרון השופטים לפני תחילת ימי המלוכה. משערים שמקומה היה במקום שבו שוכן היום הכפר הערבי א־ראם .יישוב עברי בשם זה הוקם בשנות ה־ 90של המאה ה־ 19ליד נבי סמואל ,שלפי המסורת נמצא בו קברו של שמואל ,אך ניטש בימי מלחמת העולם הראשונה. יישובים אחרים בשם זה – ערים שונות בנחלות אשר ונפתלי – מציינים כי הוקמו במרומי פסגה או מדרון מעל פני המישור.
רמות נפתלי עריכה
חבל ארץ בגליל העליון ומושב בו, דרומית לקרית שמונה, שהוקם ב־1945 בידי חיילים שהתנדבו לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. במלחמת העצמאות היה המושב מבודד ונצור, אך הדף את ההתקפות.
רמז, דוד ((1951–1886 עריכה
חבר כנסת ושר בממשלה. נולד בּב ֶל ָרּוס, עלה לארץ־ישראל ב־ 1913ועבד במושבות .ממייסדי ההסתדרות ומזכירּה ב־1945–1935. סייע בהקמתן של חברות במסגרת חברת העובדים בהסתדרות. ב־1948–1945 היה יו"ר הוועד הלאומי. היה מהחותמים על מגילת העצמאות, כיהן כשר התחבורה הראשון בממשלת ישראל ומונה לשר החינוך והתרבות – אך נפטר בחודשי כהונתו הראשונים .חידש מלים בעברית – למשל ,מונית ,מעגן ומבדוק .בנו אהרן רמז (1919–1994) היה אלוף בצה"ל ,מפקד חיל האוויר מהקמתו עד 1951, שימש בתפקידים בכירים נוספים והיה חבר כנסת ושגריר בבריטניה.
רמח"ל עריכה
ראשי תיבות שמו של רבי משה חיים לוצטו (,(1747–1707 מקובל, משורר וראש חבורה משיחית באיטליה – מאז ששמע קול שהבטיח לגלות לו "סודות עליונים". לחץ מצד רבנים הביאו לגנוז את כתביו בקבלה ,אך הרדיפות לא חדלו. ישב זמן מה באמסטרדם*, עלה לארץ־ישראל ב־1743 – כנראה כדי שיּותר לו לעסוק שוב בקבלה – והתיישב בעכו. נספה עם אשתו ובנו במגיפה. מּכתביו נותרו רק קטעים מעטים :ספר המוסר מסילת ישרים* ,שירים ,מחזות ועוד.
רנ"ק עריכה
ראשי תיבות שמו של רבי נחמן קרוכמל (,(1840–1785 הוגה דעות יהודי. נולד בגליציה, למד בישיבה והשתלם גם בשפות ובמדעים. כהגל, הניח שלכל עם "רוח לאומית" מיוחדת; הרוחניות היהודית, הוסיף על כך ,היא ערובה לנצחיותו של עם ישראל .ספרו, מורה נבוכי הזמן ,נדפס רק אחרי מותו.
רענן עריכה
עץ שעליו חדשים או מוצר טרי .הרחוב נקרא כך על שם בית חרושת לשוקולד הראשון בארץ שהיה בו.
רפידים עריכה
מהתחנות החשובות בדרך הנדודים של עם ישראל במדבר. לימים, מחנה צבאי עיקרי של צה"ל בסיני 1975–1967 – ביר גפגפה בפי המצרים.
רצון עריכה
תכונת נפש או רגש המניעים אותנו לעשייה. מושג בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. מקבוצת השמות והביטויים מן התנ"ך שהפכו לשמות רחובות ובהם, למשל, רוני ורזי.
רקנאטי ,ליאון יהודה ((1945–1890 עריכה
בנקאי .נולד בסלוניקי ,למד בבית־ספר גבוה בפריס. חזר לסלוניקי, התפרנס ממסחר והיה נשיא הקהילה היהודית ונציג יהודי יוון במועצת הסוכנות .עלה לארץ־ישראל ב־1935, התיישב בתל־אביב והיה ממייסדי בנק דיסקונט ומנהלו. יזם מפעלים רבים שהביאו להשקעות בעיר, ובכך תרם רבות לשגשוג המסחר בתל־אביב ולפיתוח העיר. כן היה יו"ר הקהילה הספרדית בתל־אביב ופעיל בארגונים ציוניים וקהילתיים.
רש"י עריכה
ראשי תיבות שמו של רבי שלמה יצחקי ( ,(1105–1040גדול מפרשי התנ"ך והתלמוד ומגדולי החכמים היהודים בכל הדורות. נולד ופעל בטרואה (טרויש), צרפת ,למד בישיבות מגנצה (מיינץ) ּוורמייזה*, גרמניה. פירושו נוגע בלשון הכתוב ומביא גם מדרשים שונים, והמחשות מחיי היום־יום בזמנו. חוקרים סבורים שפירושיו לתנ"ך היו מלאים, אך מה שמדפיסים היום בספרי עזרא, נחמיה, דברי הימים ואיוב – אינו משלו ,הגם שייתכן כי תלמידיו התבססו על דבריו. פירושו לתלמוד לא היה הראשון – קדמו לו גרשם מאור הגולה* ,רבנו חננאל* ואחרים; אבל רש"י צירף פירושים ממקורות רבים ,בהם מסורת גאוני בבל ,פירושו בהיר והוא שומר על אחידות פרשנית בתוך כל מסכת ,אחידות הנובעת מהאופן שבו הבין את מכלול ענייני המסכת. נכדיו ,בני בנותיו ,המשיכו בדרכו והם מכונים בעלי התוספות*.
רשף עריכה
משמעות המלה – ניצוץ ,גץ; אבל ייתכן שגם בתנ"ך הכוונה לישות אלילית, שכן הביטוי "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה) בוודאי מרמז לכך (רש"י מפרש שטן). רשף היה אל האור הפניקי, וזה היה שמה הראשון של העיר שנקראה אחר כך ארשף או ארסוף וכן אפולוניה (על שמו של אפולו, אל האור היווני) ,ובימינו – הרצליה.
רשפים עריכה
קיבוץ בעמק בית שאן. הוקם ב־1948, אחרי שחרור בית שאן במלחמת העצמאות ולא הרחק מעיר עתיקה זו .[3]
הערות שוליים עריכה
- ^ בספר של העיריה מובאת כאן הפסקה הארוכה הבאה על:
בית לוין (שדרות רוטשילד 46)
הבית המפואר ,שזכה בזמנו לכינוי המצודה או הטירה, נבנה בשנת 1924 למען יעקב צבי לוין שעלה ארצה משיקגו; בשנת 1931 עלו בעקבותיו אשתו ושתי בנותיו.
הבית נבנה על גבי תלולית חול, מוגבה מסביבתו. את תכנית הבית הציע האדריכל יהודה מגידוביץ, אדריכל העיר הראשון ,ויש בה ערב רב של סגנונות ואלמנטים אדריכליים המאפיינים את שנות ה־20 בתל אביב .מצד רחוב שד"ל נבנה ביתן למשרתים וחנייה לכרכרה .היה זה בית גדול ,ובשנת 1928 הושכרה הקומה הראשונה למשפחת אהרונוביץ.
לאחר פטירת י"צ לוין ב־ 1934נמכר הבית למשפחתו של צבי ברוייער ,שפתח בבית בנק לאשראי ובית ספר ללימוד אנגלית.
לאחר קום המדינה שכרה אותו השגרירות של ברית־המועצות. משפט הרופאים היהודים בברית־המועצות ,עלילת דם בלבוש מודרני ,עורר זעם רב בארץ והאנטישמיות לּובתה בגוש הסובייטי. בפברואר 1953 נזרקה פצצה רבת עצמה לחצר בית השגרירות. רוב הנזק נגרם למטבח, ונפצעו שלושה – בהם אשת השגריר והטבחית .ימים ספורים לאחר מכן ניתקה ברית־המועצות את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בטענה כי הסיתה נגדה וכי המשטרה סייעה למבצעי ההתנקשות. היחסים הדיפלומטיים עם ברית־המועצות חודשו כעבור חמישה חודשים ,אך נותקו שוב עם פרוץ מבצע סיני בשלהי 1956.
לאחר שנים שבהן עמד בשממונו רכשה חברת אלרוב את הבית .תהליך השימור ,בניצוחו של האדריכל אמנון בר אור, היה מבצע חלוצי. הבית נותק מיסודותיו ,הושחל תחתיו שולחן פלדה וכך הוא עמד באוויר חמש שנים (!) עד תום העבודות.
גג הבית זימן לצוות התרגשות. נמצא בו מנוף מוזר עשוי עץ רעוע ,התחילו לסובבו וראה פלא! הגג נפתח לכיפת השמים כדי לקיים מצוות סוכה – שכן לוין היה יהודי דתי.
כיום פועלת בבית חברת סותבי'ס.
כאן מובאת תמונה של הבית. - ^ בספר של העיריה יש כאן עמוד של על
מסגד מחמודיה (רחוב רוסלאן)
מסגד מחמודיה, המסגד הגדול של יפו, נקרא על שם מוחמד אגא, שהתמנה למושל יפו ועזה ושיקם את יפו מהריסותיה לאחר כיבוש נפוליאון. מוחמד אגא זכה לכינוי אבו נבוט, שפירושו "אבי האלה", מפני שאחז באלה דרך קבע ונהג להכות בה באכזריות. הוא שיקם את המסגד הקדום של בני משפחת ביבי, ועל פי הכתובות המונצחות עליו ניתן לזהות מספר שיפוצים ושינויים שנעשו בו במהלך השנים. אורכו של המסגד כעשרים וארבעה מטרים ורוחבו כשנים־עשר מטרים. הוא בנוי מאבן כורכר מטויחת המקורה בשתי כיפות. המיחרב, גומחת התפילה בכיוון התפילה למכה, מצוי בקיר הדרומי. בסמוך לו מצוי המינבר, תא התפילה. בראש מדרגותיו נמצא כס מעוטר חופה, שבתחתיתו שער ברזל ומעליו כתובת מוזהבת "אין אלוה אלא אללה ומוחמד הוא שליחו". ליד הפינה המערבית נמצא תא השמור לשליטים. לידו, מול המיחרב, נמצא קיר מצופה פסיפס חדש ששופץ על ידי משרד הדתות. באגף הצפוני והדרומי פרושות מחצלות למתפללים. מצריח המסגד נשמע קולו של המואזין הקורא לתפילה חמש פעמים ביום באמצעות רמקול. גם בצריח מבחינים בשלבי בנייה שבכל אחד מהם נוספה קומה. הכניסה הראשית אל המסגד היתה קבועה בעבר בצד המערבי. כיום הכניסה היא מרחוב רוסלאן. החלק הפנימי של המסגד מורכב ממערכת חצרות שנוצרה כתוצאה מהרחבות ושיפוצים. העמודים המקיפים את החצר נלקחו בפקודת מוחמד אגא מחורבות קיסריה ואשקלון. לצד רחוב רוסלאן, בולט סביל (רהט} סולימן, שבנה סולימן פחה מושל עכו.
וכאן מובאת תמונה של מסגד מחמודיה – סוף המאה ה־19. - ^ בספר המקורי מובאת כאן, בסוף אות ר, תמונה של רחוב הרצל וברקע גמנסיה הרצליה.