פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקנד

סעיף אעריכה


(א) ונעילת הסנדל:    ואסור לנעול סנדל כל היום (הגאונים) ור"ח כ' יהא בנדוי מי שעושה א' מכל אלו כל היום (תניא וש"ל ומהרי"ל וב"ח ושל"ה) אך אותם ההולכים בין העכו"ם ועוסקין במשא ומתן אחר חצות אותן מותרים לנעול ומהם למדו כולם להקל ויש למחות בידם:


(ב) ותינוקות וכו':    אפי' דברים הרעים אסור ללמוד עם התינוק דעיקר שמחת התינוק במה שיודע לקרות אף על פי שאינו מבין אבל תינוק שמבין מה שהוא אומר מותר ללמוד עמו דברים הרעים (ב"ח) ול"נ דאסור ללמוד כלל עם אחרים כמ"ש ביורה דעה סי' שפ"ד ע"ש רק מותר ללמוד לו החורבן דאינו אלא סיפור דברים ומשבר הלב של התינוק:


(ג) ודברים הרעים:    ונ"ל דרעות של עכו"ם אסור לקרות עמ"ש סי' תקצ"א ס"ה:

סעיף בעריכה


(ד) ופ' אלו מגלחין:    אף על גב שיש בו כמה דיני מנודה ומוחרם מות' ללמוד דלא עדיף מאבל דדוקא באבילות המפורסם חמור ט"ב מאבל אבל באבילות שאינו מפורסם כגון לשנות בינו לבין עצמו ט"ב קיל טפי כמ"ש התו' בהחולץ אבל לישא וליתן בהל' ודאי אסור (תשובת מהרי"ל סימן רכ"ט):

סעיף געריכה


(ה) ע"י הרהור:    אף על גב דהרהור לאו כד"ד כמ"ש סי' ס"ב שאני הכא דעיקר טעמא משום שמחה ובהרהור איכא שמחה (מהרי"ל שם) ונ"ל דמה"ט אסור ללמוד איזו דרוש או קשיא ותירוץ אפי' בדברים הרעים מפני ששמח' הוא לו וגם אסור להורות הוראה אם לא לחולה הצריך עכשיו כמ"ש ביורה דעה סי' שפ"ד ס"ד דהוראה הוי כהרהור כמ"ש סי' פ"ה ואסור לדון דיני ממונות דדין היינו תורה מיהו אם אין הבע"ד יכולין להמתין עד למחר שנחוצים לדרכם אפשר דשרי דהוי כרבים צריכים לו:

סעיף דעריכה


(ו) מותר לקרות וכו':    בפוזנא נוהגין שא"א תהלים ושיר היחוד רק למחרתו או' של אמש ושל היום (לבוש) ובמדינ' זו נוהגין לאמרם במנח' אף על גב דאסור בת"ת כל היום צ"ל דס"ל כיון שאומר' דרך בקש' שרי לאומרו במנחה ומה"ט מקילין בתפילין במנחה:


(ז) לחזור הפ':    נ"ל דהיינו חזן הקורא מותר לו לחזו' הפ' קודם שיקרא או מיירי בט"ב שחל בשבת דאז אפי' יחיד מותר לחזו' הפ' כמ"ש ססי' רפ"ה ועיין סוף סי' תקנ"ג:

סעיף העריכה


(ח) עוברות וכו':    מי שהיה חסר דעה ונתרפא מיום אל יום מותר בבשר ויין כל ימי השבוע ולא יתענה בט"ב (מהרי"ל):

סעיף ועריכה


(ט) חיה כל ל':    כ' רש"ל בתשו' יולדת בשבת ב' אב חייבת להתענות בט"ב שנדחה דדוקא תוך ז' פטור' אבל אחר ז' אפי' אמרה צריכה אני חייבת אא"כ חולה קצת עכ"ל וז"ל ד"מ מיהו בב"י סימן תקנ"ט משמע דיש להתענות אחר ז' וע"ש בש"ע ס"ז דמשמע דלא תתענה ובלבוש סימן תר"ב כתב דתתענה וכ"כ בהגמ"נ שם והב"ח כתב דמדינ' שרי לאכול ומ"מ כבר נהגו להתענו' כל זמן שאין להם חולש' ונתרפאו מלידתן אף בג' צומות אחרים נהגו להחמי' עכ"ל והיכא דנהוג נהוג מיהו בט"ב שנדחה יש להקל עיין סוף סי' תקנ"ט ס"ט, נוהגות קצת יולדות למנוע מבשר ויין מז' באב ואילך ונכון שבאותו היום נכנסו העכו"ם להיכל כדאיתא בטור:

סעיף חעריכה


(י) טבילה כו':    ותרחוץ ותחוף עט"ב ולמוצאי ט"ב חופפת מעט דבעינן סמוך לחפיפה טבילה (ב"י תו') ועיין סי' תקנ"א סי"ו בהגה וביורה דעה סימן קצ"ט ס"ד:

סעיף טעריכה


(יא) אם היו ידיו מלוכלכות:    נשים המבשלות וצריכים לרחוץ הבשר מותר (ש"ג):

סעיף יבעריכה


(יב) פני רבו:    נ"ל שהולך בחול להקביל פני רבו בשבת דבחול אין חייב להקביל פני רבו א"נ נהי דחיובא ליכא בחול מ"מ מצוה איכא וכ"מ בחגיגה:


(יג) בחזרה מותר:    דאם יהא אסור לחזור ימנע מלילך לדבר מצוה:

סעיף יגעריכה


(יד) לשמור פירותיו:    מפני הפסד ממון:

סעיף ידעריכה


(טו) והיא מתנגבת:    עד שאין בה טופח להטפיח כ"מ בב"ח:

סעיף טזעריכה


(טז) נעילת הסנדל:    כתוב בס' משפטי שמואל בתי שוקיים שמקצתן מחופין עור אסור לילך בהן עיין סי' קכ"ח ס"ה וב"ה החמיר לילך יחף לגמרי:

סעיף יזעריכה


(יז) מותרים בנעילת:    נ"ל הטעם דטורח גדול הוא לילך רחוק יחף אבל כשהולך לשדה סמוך לעיר אסור לנעול וה"ה לבית הקברות עיין ביורה דעה ססי' שפ"ב אא"כ יש טיט ורפש או בין העכו"ם ונ"ל דכשיושב על העגלה או רוכב צריך לחלוץ אפי' בדרך רחוק:


(יח) ברחוב היהודים:    ואף על פי שמשכירין קצת חניות לעכו"ם ועכו"ם עוברים שם אסור (רש"מ סי' י"ט) ונ"ל דאם הרבה עכו"ם עוברים שם מותר:

סעיף יחעריכה


(יט) עם אשתו:    ואפשר שלא יגע בה כמו בי"הכ (ד"מ) ונ"ל דביום יש להקל עיין ביורה דעה סימן שמ"ב:

סעיף יטעריכה


(כ) ויש אוסרין:    ומכריז השמש דברים שבצנעה נוהג (ד"מ ומנהגים) ופסק בשל"ה דאם נזדמנה ליל טבילתה בליל שבת זו טובלת ומשמשת דיש לסמוך על סברא הראשונה (עס"ח):

סעיף כעריכה


(כא) אין שאלת שלום:    כתוב ביורה דעה סי' שפ"ה י"א דזה מה שאנו נותנים שלום לא מקרי שאלת שלום שבימיהם וצ"ע דהא בטור שם מביא הירוש' שכתב בהדיא שלום עליכם וגם בגמרא אמרי' כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך ר' ולכן אין להקל ונ"ל דאסור ג"כ לשלוח דורון לחבירו דזהו בכלל שאלת שלום כמ"ש ביורה דעה שם:


(כב) לחבירו:    (בטור איתא לחבירי') פי' ת"ח אין נותנין שלום זה לזה אבל במרדכי כתב לחבירו משמע כל שהוא חבירו אפי' אינו ת"ח אסור (ב"ח) ולא ידענא מאי קאמר דודאי אסור ליתן שלום לכל אדם אך ע"ה שאין יודעין ונותנין שלום משיבין להם בשפה רפה:

סעיף כבעריכה


(כג) שלא לעשות:    כדי שלא יסיחו דעתן מהאבילו' (הרע"ב פ"ד דפסחי') ובת"ה פלפל למצו' טעם כמ"ש בסמוך ונ"ל דמטעם זה גם בלילה אסור במלאכה (דהא גם בלילה מחויב להתאבל) וכ"כ רש"י בפסחים דף נ"ד ע"ב בין השמשות שלו אסור באכילה ובמלאכה וצ"ע דבתעני' דף י"ג פרש"י מהכא משמע דבליל ט' באב מותרים במלאכה ואין איסור אלא ביום ואין מפרסמין הדבר עכ"ל ומסתימת כל הפוסקים משמע דאסור גם בלילה ול"ד לת"צ דהתם הטעם שיהיו פנוים ויתאספו להתפלל (ע' סימן תקע"ה ס"ג) ולכן מותרים בלילה דלא היו מתאספים בלילה כדאיתא בגמרא משא"כ בט' באב שאין אסור במלאכה ותליא במנהגם שנוהגים איסור טעמם שלא יסיחו דעתם מאבילות או משום עינוי ולכן אף בלילה אסור ולכן כל מלאכה שאין בה שיהוי שרי דאין מסיח דעתו בכך כנ"ל:


(כד) וכל הרוצה:    ואין בו יוהרא דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה עיין סי' תקע"ה:


(כה) אם אפשר בעכו"ם:    אף על גב דהוי דבר האבד כמ"ש סי' תקל"ג שאני התם דאיסור מלאכה משום שביתה הוא שרו רבנן כל מלאכת הדיוט ושאינו של טורח אבל ט"ב משום עינוי הוא כמ"ש רש"י ולכן אפי' אינו של טורח ומלאכת הדיוט אסור אף בקצת פוסקים משמע דה"נ הטעם משום איסור מלאכה הוא ולהכי אם א"א ע"י עכו"ם מותר לעשותה בעצמו כמו בח"ה (ת"ה):

סעיף כגעריכה


(כו) דבר האבד:    אם יריד או שיירות באים מותר לקנות מהם ע"י עכו"ם וכ"ש למכור דהוי דבר האבד כמ"ש ביורה דעה סי' ש"פ ס"ז לענין אבל (הגמ"נ ומט"מ), והרא"ש כתב במס' תענית במשא ומתן דאיכ' פרסום החמירו טפי בט"ב מבאבל (ועמ"ש ס"ב) ומ"מ יש להקל כיון דאינו אלא מנהג:

סעיף כדעריכה


(כז) כל העושה מלאכה:    משמע אפי' במקום שנהגו לעשות וכ"מ ברי"ף ורא"ש וטור ובקיצור פסקי הרא"ש דילג הא דמקום שנהגו וכתב רק הא דאינו רואה סימן ברכה וא"כ צ"ע למה אין נזהרין בזה ומ"מ מגמרא משמע דוקא כשקובע עצמו למלאכה ומסיח דעתו מהאבילות ע"ש, וא"כ אף שמותר לישא וליתן אחר חצות לא ימשוך בעסקיו כדי שלא יסיח דעתו מהאבילות:

סעיף כהעריכה


(כח) על עצמותם:    דבעצמות נכיר אם שתה יין חי או מזוג כדאיתא בגמרא (הר"ן):