פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים רפח

סעיף אעריכה


(א) אסור להתענות:    ולשם תענית אפי' שעה א' אסור (מהרי"ל ה' תענית) וכ"כ רש"י בעירובין ד' מ"א וכ"מ סס"ד וא"כ שלא כדין עושים מקצת קהלות שמתענים בשבת עד חצות על הגזירות:

סעיף דעריכה


(ב) מותר להתענות:    ואם חבירו ראה עליו חלום רע אין להתענות בשבת (ע"ש כ"ג מה"ב):


(ג) ביום ראשון:    ואם ביום ראשון היא תענית חובה צריך להתענות יום אחר (מ"ב סי' צ"ג) ובש"ג פ"ג דשבועות כתב דא"צ תענית אחר ומדמי לה למ"ש סי' תקס"ח סי"א ע"ש ול"ד דהכא צריך כפרה וכפרה בכדי לא אשכחן וכ"מ שם ס"ה דהמתענה ערב י"כ צריך תענית אחר אף על גב דיה"כ סמוך לו וכ"מ סוף סי' תקס"ז ע"ש וכן יש להורות כמ"ש מ"ב ונ"ל דאם יום א' הוא יום א' של סליחות עולה לו אם אינו רגיל להתענות כל שנה דהא אינו חובה כמ"ש סי' תקפ"א אבל מי שיש לו מנהג להתענות ביום א' צריך להתענות תעני' לתעניתו ביום אחר כנ"ל דלא כע"ש:


(ד) י"ט שני:    כ"כ כל הגאונים לאפוקי מס"ח שכתב דאם התענה ביום טוב ראשון יתענה ביום טוב שני תענית לתעניתו כ"כ ב"י סי' תקס"ב ע"ש ול"נ שמעולם לא עלה זה על דעת החסיד וז"ל ספר חסידים סי' רכ"ט אם התענ' בי"ט בשביל חלום ובי"ט אחרון למחר יתענה עכ"ל הם סוברים דר"ל אם התענה בי"ט א' ובי"ט אחרון למחר כו' ג"כ יתענה ול"נ דה"ק אם התענה בי"ט ראשון ובי"ט אחרון כלומר או בי"ט אחרון דוי"ו במקום או למחר יתענה, כלומר אעפ"י שלמחרתו הוא אסרו חג יתענה דאינו אלא מנהג כמ"ש סי' תצ"ד ע"ש וכ"ש דבניסן או בשאר הימים דאינן אלא מנהג דיתענה וכ"כ בכ"ה בשם ר"ש הלוי סי' ד' וה"ה בין יוה"כ לסוכות עכ"ל ועיין סי' תי"ח מ"ש ונ"ל דאם ביום א' הוא ר"ח ניסן דמתענה כמ"ש סי' תקע"ג וה"ה לר"ח אב עיין סי' תק"פ וה"ה בע"פ:


(ה) יתענה מחצי היום:    ונ"ל דאינו מתפלל ענינו ועיין סי' תקס"ב:


(ו) וביום א' יתענה:    דאע"ג דאי בעי שלא לאכול אחר חצות הרשות בידו אם יצא ידי סעודה מ"מ כיון שהתענה לשם תענית עבירה היא בידו:

סעיף העריכה


(ז) שעל ג' חלומות:    כתב בשל"ה שאף באלו הג' אין להתענות בשבת אא"כ התענית ענג לו כגון שנפשו עגומה עליו וכשיתענה ימצא נחת רוח ואני רגיל לפסוק שיקבל עליו להתענות ב' ימים בחול עכ"ל ועיין סי' תקפ"א וב"ח כ' דאם נפשו עגומה עליו יש להתענות בכל חלומות ובאלו ג' יתענה אפי' אין נפשו עגומה עכ"ל ונ"ל להקל שלא להתענות דהא איסור דאורייתא הוא להתענות בשבת כמ"ש הרב"י בשם הרשב"א וז"ל הריב"ש אם הוא גברא דלא קפיד בחלום רע או שהתענית רע לו ומצטע' הרבה בו יותר ממה שמצטער בפחד החלום אסור להתענות בשבת ואפילו בחול אינה מצוה עכ"ל וז"ל מגימ"י יפה הורית שלא להתענות בשבת אלא אותן ג' בלבד ושלא להתענות אם ראה בחלום שנפל ס"ת מידו שאין מתענין אלא על אותן בלבד ואף על פי שיש מחלוקת באחד מהם גם בו מתענין דג' שהם ד' הם עכ"ל:


(ח) ס"ת שנשרף:    וה"ה תפילין (מ"כ):


(ט) קורות ביתו:    וברב' פ' מקץ איתא שפתרו לאשה שתלד זכר וכן הות לה:


(י) שהם רעים:    צריך אדם לדקדק שהרבה דברים הולכים אחר השם בל' כגון שונרא שינרא ע"ש, לא יתענה על חלומות שהם הפסד ממון אלא על דבר שמחללין שבת (ספר חסידים תתס"ה):

סעיף ועריכה


(יא) אומר ענינו:    ומותר לומ' בשבת אלהי עד שלא נוצרתי וכו' דאינו אסור שאלת צרכיו אלא כשמבקש על חולי או פרנסה ודומה לו שיש צער לפניו אבל חרטת עונות טוב לומר בכל יום (רמ"מ סימן פ"ז) ועיין סי' קפ"ח:

סעיף זעריכה


(יב) להקדים או לאחר:    פי' שעה מועטת כדי שלא יצטער:

סעיף חעריכה


(יג) על שום צרה:    הע"ש לא עיין סי' תקס"ח ס"ט בתשובת מהר"מ סי' תר"ג כשיש מאורע וצריך אדם לרחמים יבקש ויפול על פניו ביחיד דהא אפי' תעני' שרי בשביל חלום עמ"ש סימן קי"ז ס"ג:

סעיף יעריכה


(יד) החולה המסוכן:    אבל שאינו מסוכן ביומו אסור לברכו כ"כ מהרי"ו סימן קט"ו שהסכימו כל הרבנים וכ"כ ב"ח ותימא למה נהגו האידנא שאומר החזן מי שבירך לחולה ואמר המקום ישלח לו רפואה שלימה וכו' דהרי אסור לומר כך בשבת כמ"ש סי' רפ"ז וביורה דעה סי' של"ה ס"ו ואפשר שסומכין על הרמב"ן שסובר שמותר לו' המקום ירחם עליו בתוך שאר חולי עמו ישראל אבל לומר יותר מזה לכ"ע אסור:

יש להנהיג לו' בתוך המי שבירך שבת היא מלזעוק וכו' וכן ראיתי לחזן א' שהיה נוהג כן ולברך המקשה לילד לכ"ע מותר שהתינוק הוא צדיק ויכריע כל העולם לכף זכות עכ"ל מהר"ר יוסף בביאורי סמ"ג ול"נ דקטני' אינם נכנסים למנין דהא אינם בני עונשין: