מ"ג תהלים נה כ


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ישמע אל ויענם וישב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִשְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה
  אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ
    וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישמע אל" - תפלתם של אותם רבים

"ויענם" - המלך שהוא יושב קדם

"אשר אין חליפות למו" - לאותם הרשעים הרודפים אותי אין נותנים לבם אל יום חליפתם אין חרדים מיום המיתה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"סלה". מלת זאת מורה על ההפסק, וכשבא באמצע הפסוק יורה על מאמר מוסגר, שדינו שיבא בסופו סימן הפסק, עי' דוגמתו חבקוק (ג' ט') ולקמן (נ"ז ד').

"חליפות", החיים האחרים הנצחיים חלופי החיים האלה, וכן עד בא חליפתי (איוב י"ד):

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יט) ולא עוד כי אם "פדה בשלום נפשי" כי דמי הפדיון היה השלום כי סר השלום ממני והיו לי ייסורין, ועל ידי כן "פדה בשלום נפשי מקרב לי" אויבי, עם היות "כי ברבים היו" אויבי עוזרים אותם בהיותם "עמדי" בהתפללי. ואילו לא היה יתברך עונה ופודה אותי טרם אתפלל מעת היותם עמדי טרם אגמור תפלתי, איך לא היו מתקרבים לי, אך זה יורה כי מטרם אתפלל היה פודה אותי כמדובר:

או יאמר "פדה בשלום נפשי" שלא פדאני אחר שהחלה בי הצרה, כי אם מקודם עודני בשלום הוא טרם אקרא בתפלות הנהוגות לי שערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (פסוק יח), כבר "פדה נפשי מקרב לי" אויבי, כי טרם תבא המלחמה כבר אני נפדה מטרם אקרא. מה שאין כן לזולתי אפילו לרבים צדיקים המתלוים עמי שלא יענה אותם עד אחר תפלה, וזהו "כי ברבים" מאשר "היו עמדי, ברבים" מהם לא יתנהג כן, רק (כ) "ישמע אל" ואחר כך "יענם":

והנה בזמן ההוא שהוא בברחו מפני אבשלום בנו, שלשה היו אויביו, דואג אחיתופל ושמעי. כהתימו הנמשך מאומרו ישי מות עלימו (פסוק טז) אמר "ויושב קדם" כו', לומר לא את שלשתן אני אומר בלע ה' כו' (פסוק י), כי אם את "אשר אין" לו "חליפות למו", שאין עתידים להוליד בנים צדיקים, מה שאין כן לשמעי. והוא מאמרם ז"ל (מדרש אבא גוריון) כי מה שלא הרג דוד את שמעי היה על שהיה עתיד להוליד מי שממנו יצאו מרדכי ואסתר. על כן "יושב קדם סלה" לא יקח רק אשר להם שני דברים, אחד "אשר אין חליפות למו", וגם שלא יראו אלקים הוא אפילו ממדת הדין:

והתכת התיבות הוא, כי מי שהוא הווה ועבר ויהיה שהוא יוצר הכל יתברך שהוא "יושב קדם סלה", שהוא "יושב" בהווה, וקדם בעבר, וסלה בעתיד, שהכל גלוי לפניו יתברך אשר יודע "אשר אין חליפות למו", שאם יחיו לא יחליפו במקומם בן צדיק, ורואה שלא ייראו אלקים, הם הראויים למות שהיא בהם. והוא למען השאיר את שמעי בן גרא כי היו חליפות לו, שהיה עתיד להוליד מי שיצאו ממנו ומזרעו מרדכי ואסתר, וכן היה כי האריך ימים עד הוליד כמו שאמרו ז"ל שעל כן לא המיתו דוד, הנה טעם אחד שיושב קדם סלה אשר רואה שאין חליפות למו ולא יראו אלהים:

ושמא תאמר, למה תליתי הצלת שמעי בחליפות, והלא בלעדי זה חזר בתשובה ובא ראשון לכל בית יוסף להקביל פני דוד ולהתחנן לו, וגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (קידושין לב ב) יספיק להאריך לו עד זמן שלמה.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשר" - על אשר שאינם נותנים אל לבם שיוחלפו ויעברו מהעולם ולא יראו מאלהים

"ישמע" - כן עתה ישמע אל חרפתי ויכניע את מחרפי

"ויושב קדם" - ה' היושב בשמים אשר ברא מזמן קדום הוא יכניעם עד עולם

מצודת ציון

"ויענם" - ויכניעם כמו לענות מפני (שמות י')

"למו" - להם

<< · מ"ג תהלים · נה · כ · >>