מ"ג תהלים נה יט


<< · מ"ג תהלים · נה · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקְּרׇב־לִ֑י
  כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי׃


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

פדה, מקרב לי - שלא נגעו בי.

ובי"ת ברבים היו עמדי – כמו לחמו בלחמי.

והטעם: על המלאכים, כי רבים אשר אתנו.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"פדה בשלום" - מעולם פדה נפשי להשיבה בשלום מהמלחמות הבאות עלי עם כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר 

מצודת ציון

"מקרב" - ממלחמה כמו מכלי קרב (קהלת ט)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט-כ) "פדה", אחר "שה' פדה נפשי", שלא נעשה כעצת אחיתפול שרצה לרדוף אחריו ולהרגו בלילה, ושיעור הכתוב "פדה בשלום נפשי מקרב לי אשר אין חליפות למו", (ומ"ש "כי ברבים היו עמדי" עד מלת "סלה", הוא מאמר מוסגר, ומלת סלה מורה ע"ז שהוא מאמר מוסגר באמצע) ור"ל ה' פדה נפשי בל יקרבו אלי אנשים אשר אין חליפות למו, ר"ל שאין להם חלק לעולם הבא שהם החיים האחרים הבאים חליפות החיים של זה העולם, והם לא יהיה להם חיים אחרים ותחיית המתים חליפות חייהם, והם "לא יראו אלהים", וה' פדה נפשי ע"י תפלתי בל יקרבו אנשים אלה אלי, ומ"ש "כי ברבים היו עמדי" ר"ל שמה ששמע ה' תפלתי היה בזכות הרבים אשר היו עמדי, שגם הם התפללו בעדי ונעשה זה בזכותם, כי "ישמע אל ויושב קדם ויענם", כי אין ה' מואס בתפלתם של רבים:

ביאור המילות

"מקרב לי". מגשת אלי אשר אין חליפות למו.

"ברבים", ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט) ולא עוד כי אם "פדה בשלום נפשי" כי דמי הפדיון היה השלום כי סר השלום ממני והיו לי ייסורין, ועל ידי כן "פדה בשלום נפשי מקרב לי" אויבי, עם היות "כי ברבים היו" אויבי עוזרים אותם בהיותם "עמדי" בהתפללי. ואילו לא היה יתברך עונה ופודה אותי טרם אתפלל מעת היותם עמדי טרם אגמור תפלתי, איך לא היו מתקרבים לי, אך זה יורה כי מטרם אתפלל היה פודה אותי כמדובר:

או יאמר "פדה בשלום נפשי" שלא פדאני אחר שהחלה בי הצרה, כי אם מקודם עודני בשלום הוא טרם אקרא בתפלות הנהוגות לי שערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (פסוק יח), כבר "פדה נפשי מקרב לי" אויבי, כי טרם תבא המלחמה כבר אני נפדה מטרם אקרא. מה שאין כן לזולתי אפילו לרבים צדיקים המתלוים עמי שלא יענה אותם עד אחר תפלה, וזהו "כי ברבים" מאשר "היו עמדי, ברבים" מהם לא יתנהג כן, רק (כ) "ישמע אל" ואחר כך "יענם":

והנה בזמן ההוא שהוא בברחו מפני אבשלום בנו, שלשה היו אויביו, דואג אחיתופל ושמעי. כהתימו הנמשך מאומרו ישי מות עלימו (פסוק טז) אמר "ויושב קדם" כו', לומר לא את שלשתן אני אומר בלע ה' כו' (פסוק י), כי אם את "אשר אין" לו "חליפות למו", שאין עתידים להוליד בנים צדיקים, מה שאין כן לשמעי. והוא מאמרם ז"ל (מדרש אבא גוריון) כי מה שלא הרג דוד את שמעי היה על שהיה עתיד להוליד מי שממנו יצאו מרדכי ואסתר. על כן "יושב קדם סלה" לא יקח רק אשר להם שני דברים, אחד "אשר אין חליפות למו", וגם שלא יראו אלקים הוא אפילו ממדת הדין:

והתכת התיבות הוא, כי מי שהוא הווה ועבר ויהיה שהוא יוצר הכל יתברך שהוא "יושב קדם סלה", שהוא "יושב" בהווה, וקדם בעבר, וסלה בעתיד, שהכל גלוי לפניו יתברך אשר יודע "אשר אין חליפות למו", שאם יחיו לא יחליפו במקומם בן צדיק, ורואה שלא ייראו אלקים, הם הראויים למות שהיא בהם. והוא למען השאיר את שמעי בן גרא כי היו חליפות לו, שהיה עתיד להוליד מי שיצאו ממנו ומזרעו מרדכי ואסתר, וכן היה כי האריך ימים עד הוליד כמו שאמרו ז"ל שעל כן לא המיתו דוד, הנה טעם אחד שיושב קדם סלה אשר רואה שאין חליפות למו ולא יראו אלהים:

ושמא תאמר, למה תליתי הצלת שמעי בחליפות, והלא בלעדי זה חזר בתשובה ובא ראשון לכל בית יוסף להקביל פני דוד ולהתחנן לו, וגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (קידושין לב ב) יספיק להאריך לו עד זמן שלמה.

<< · מ"ג תהלים · נה · יט · >>