אבן עזרא על תהלים נה

<< · אבן עזרא על תהלים · נה · >>

פסוק ב

האזינה אלהים תפילתי - הטעם שוה, האזינה כדרך בן אדם באזן.

ואל תתעלם – בעין לראות איך יתחנן לפני השם.

פסוק ג

הקשיבה, אריד - אצעק, וכמוהו: והיה כאשר תריד, נהה על המון מצרים והורידהו, צעק אליו וירדתי על ההרים אף על פי שהוא שרש אחר ורבים ככה ויורה על פירוש אריד שהוא כמו אזעק, מלת הקשיבה.

פסוק ד

מקול - הטעם שירים קולו עלי.

עקת - כתרגומו: צרה הבאה אלי מהרשע. ויש אומרים: שהוא מגזרת כאשר תעיק.

ימיטו - מגזרת ומטה ידו עמך והוא מהבנין הכבד והפעול הוא אזן.

פסוק ה

לבי - רמז לפחד הנפש מקול האויב, כאשר יפחד כל השומע קול שאגת אריה.

פסוק ו

יראה ורעד - היראה בלב והרעד בגוף.

פסוק ז

ואומר - יש אומרים: אבר - תרגום כנף.

והזכיר יונה - שהיא עם בני אדם ועמה ישגרו המלכים ספריהם.

פסוק ח

הנה - היה מרחיק עצמו מן היישוב וילין במדבר, אז טוב לו באמת.

פסוק ט

אחישה - אז ימלט מהאויב ומלת אחישה מהפעלים היוצאים, וכמוהו: יחישה מעשהו.

מרוח סועה - כמו נוסעה, על דרך: אם יעלה לשמים שיאו. ור' משה אמר: אחישה מפלט לי מהרוח ומן הסער שימנעוני לעוף.

פסוק י

בלע - נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון.

פלג לשונם - דרך צחות.

וטעם פלג – שיקרם מה שקרה לדור הפלגה, שכולם התחברו בעיר לעשות לי חמס.

פסוק יא

יומם - דימה המדינה לעגול. ואמר כי חמס ועי' סביבותיו הוא הקו הסובב ואון ועמל הנקודה וזה טעם בקרבה.

פסוק יב

הוות בקרבה - הטעם כפול.

מרחובה - הוא הקו הרחב, הוא הסובב והוסיף טעם לא ימיש.

פסוק יג

כי - עתה יזכיר אנשים היו אוהביו ואייבוהו.

ואשא - חרפתו כי אויבי הוא.

הגדיל - פועל או הגדיל לדבר. והטעם: כי יוכל אדם להסתר מהאויב, על כן רק מהאויב היודע סודו.

פסוק יד

ואתה - ידבר עם אחד מהם.

כערכי - נחשב בעיני כמוני.

פסוק טו

אשר יחדיו - היינו מדברים סודנו והיה מתוק לנו.

ברגש - בחבורה אחת.

פסוק טז

ישי - אמר רבי משה: הטעם ישי מות. וטעם ישי - שיהיה המות נושה להם, שיקח את נפשם. ואחרים אמרו: מגזרת נשני אלהים שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם, עד שירדו חיים שאול, אם כן תהיה דרך ישי כדרך: אל תמחי, צור ילדך תשי, שהמלה מלרע. ויש אומרים: שהוא חסר אל"ף, מן השיאני והוא קרוב. והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול. אמר רבי משה: במגורם בחבורתם, כמו העוד הזרע במגורה. והנכון בעיני: בארץ מגוריהם כנגד בעיר.

פסוק יז

אני - אקרא אל אל, עד רדתם שאול חיים.

פסוק יח

ערב - תחלת הלילה.

ובקר - תחלת היום.

וצהרים - חצי היום. וכל אדם יוכל לדעת אלה העתים במראה עיניו, רק בחצי היום לא יוכל להתבונן בצל, רק כשיעבור קרוב בחצי שעה.

פסוק יט

פדה, מקרב לי - שלא נגעו בי.

ובי"ת ברבים היו עמדי – כמו לחמו בלחמי. והטעם: על המלאכים, כי רבים אשר אתנו.

פסוק כ

ישמע אל - ישוב לדבר על אויביו שרעות במגורם.

ויענם - מגזרת עני ידלדלם. והנכון בעיני: יענה בם כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך.

יושב קדם - כמו שוכן הוא יענם באמת.

אשר אין חליפות - שיתחלף מזלם מטוב לרע.

ולא יראו אלהים - שיש בידו להחליפני.

פסוק כא

שלח - כל אחד ידיו בשלומיו פי' באנשי שלומיו, כדרך: ואני תפלה.

פסוק כב

חלקו - אחר שחלקו.

מחמאות - נפתח המ"ם בעבור אות הגרון.

וטעם פיו – כמו דברי פיו.

וקרב - כמו: המלמד ידי לקרב.

והמה פתיחות - חרבות לטושות או שלופות, כמו: חרב פתחו רשעים.

פסוק כג

השלך - אומר לנפשו או לצדיק השלך על השם משאך.

והוא יכלכלך - יסבלך כמו: השמים לא יכלכלוך, ומי מכלכל את יום בואו.

ויש אומרים: שמלת יהבך - כמו נתנך. והטעם: המשא שנתן השם עליך. ורבי משה אמר: נתנך טעמו תנתן לך לחם עד עתה והוא יכלכלך לעתיד, כמו: ויכלכל יוסף. ואין זה מטעם המזמור.

פסוק כד

ואתה - מ"ם תורידם שבה לאשר רבו דבריהם.

לא יחצו ימיהם - שלא תמלא מספר ימיהם.

ואני אבטח בך - שתמלא מספר ימי, כי אני עבדך כאשר הבטחתני בתורתך, או ואני אבטח בך - שתורידם בחצי ימיהם לשחת.