אלשיך על תהלים נה


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א) "למנצח בגינות משכיל לדוד" וכו'. מרוב שיחו על יגונו המקנה עצבות הוצרך כלי ניגון ביותר לעורר שמחה לחול רוח הקדש, וזהו "למנצח בנגינות" כדי שתחול "משכיל לדוד":

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ב) "האזינה אלקים תפלתי" וכו'. הנה אתפלל ואחרי כן אשוב להתחנן על הדבר עצמו, אל תאמר שתאזין את התפלה לעשות את שאלתי, ואחרי כן מה בצע להקשיב התחינה שאחרי כן אחר ענות התפלה, אל תעש כן, כי אם "האזינה תפלתי" ולא על שכבר שמעת תפלתי תמנע משמוע גם התחנה וזהו "ואל תתעלם מתחנתי": ושמא תאמר לא ימנע או תענני בתפלה לבדה או לא תענה עד התחנה, אם התפלה לא תספיק, בודאי שצריך לשמוע גם התחנה, ואם תספיק גם אנכי ראוי אחשוך פי מהטריח בתחנות ללא צורך, הנה הוא כי מרוב שיחי וכעסי על יגוני לא אעצור כח לומר לעצמי די בתפלה לבדה, כי אחרי כן עודני מתלהב בתחנה ודאגת לבי הולכת ומתמעטת על ידי שאשיחנה לפניך ברוב תחנה.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וזהו (ג) "הקשיבה לי" התפלה הנזכרת "וענני," ועם כל זה לא אוכל לשתוק מהתחנן אחרי כן, כי מרוב שיחי צריך כדי שאריד בשיחי ואמעטנו שואהימה אחר התפלות בתחנות:

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ד) "מקול אויב" כו'. נראה מרבותינו ז"ל (ילקוט תהלים רמז תשעא) וכן הסכימו המפרשים, כי מזמור זה אמר בברחו מפני אבשלום בנו. ובזה יאמר "מקול אויב" הוא שמעי האומר (שמואל ב טז, ז): "צא צא איש הדמים" כו', "מפני עקת רשע" הוא אחיתופל במועצותיו "בא אל פלגשי אביך" (שמואל ב טז כא), והצד השוה שבשניהם הוא "כי ימיטו עלי און" שיטו עלי און לומר כי תחת און שפעלתי היה זה לי. על כן זה אומר "השיב ה' עליך וכו'" (שמואל ב טז ח), וזה "מייעץ בא אל פלגשי אביך" וכו', שהוא כמו שנאמר ז"ל (ילקוט שמואל רמז קנא) שאמר לו אבשלום וכי זה מותר א"ל מצות ה' אתה עושה על עונו, כי כה אמר ה' על עון בת שבע (שם יב יא) הנני מקים רעה מביתך כו' ושכב עם נשיך אתה עשית בסתר וכו'. ומי יתן ויאמרו כי על ידי האף והצרה שיתקוממו עלי ינוכה עוני ולא אמות כמאמרו (שם יב יג) גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ואלו גם עם האף אשר עלי "ישטמוני" שעדיין אמות, זה אומר והנך ברעתך כי איש דמים אתה (שם טז ח) שעדיין רעת מיתת אוריה קיים עד אמות, ואחיתופל מייעץ להמיתני.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה) באופן שעם שלבי יחיל בקרבי מן הצרה, עם כל זה "ואימות מות" אשר הובטחתי בה "נפלו עלי": או שעור הכתוב על "עקת רשע" שייעץ לבא אל פלגשי, עם שלא ראיתי, הנה "לבי יחיל בקרבי" שהוא הלב שמרגיש, ומקול אויב שקמים עלי להורגני "אימות מות נפלו עלי", שהן שני "אימות מות" שמא אהרוג ושמא אהרג, ועל כן (ו) "יראה" שמא אהרוג, "ורעד" שמא אהרג "יבא בי", באופן שיש צער בלבי וגם לנפש מאימות מות. ועדיין שניהם בקרבי ועוד מעט ויתפשט גם לבשרי, "כי יראה ורעד יבא בי" ואחר כך נתפשט גם אל העור "ותכסני" אל כל עצמי "פלצות," שהוא סימור בכל עורי שאני מכוסה בו, וכל כך התפעלתי שאמרתי בלבי "מי יתן לי אבר כיונה" כו':

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה) באופן שעם שלבי יחיל בקרבי מן הצרה, עם כל זה "ואימות מות" אשר הובטחתי בה "נפלו עלי": או שעור הכתוב על "עקת רשע" שייעץ לבא אל פלגשי, עם שלא ראיתי, הנה "לבי יחיל בקרבי" שהוא הלב שמרגיש, ומקול אויב שקמים עלי להורגני "אימות מות נפלו עלי", שהן שני "אימות מות" שמא אהרוג ושמא אהרג, ועל כן (ו) "יראה" שמא אהרוג, "ורעד" שמא אהרג "יבא בי", באופן שיש צער בלבי וגם לנפש מאימות מות. ועדיין שניהם בקרבי ועוד מעט ויתפשט גם לבשרי, "כי יראה ורעד יבא בי" ואחר כך נתפשט גם אל העור "ותכסני" אל כל עצמי "פלצות," שהוא סימור בכל עורי שאני מכוסה בו, וכל כך התפעלתי שאמרתי בלבי "מי יתן לי אבר כיונה" כו':

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ז) "מי יתן לי אבר כיונה" כו'. ראוי לשית לב אל אומרו כיונה בפת"ח הכף ולא בשו"א שיורה כיונה הידועה. אך הנה בהמצא איש סר וזעף נרדף מאויביו מבקשי נפשו, ומגועל נפשו אומר מי יתן ימות וינוח, לא מחכמה ידבר, כי לא ידע אם יתן ה' לו וימצא שם מנוחה. אך איש כר' יהושע בן לוי שהלך עם רוחו גויתו בגן עדן וישאר שם, אם היה אומר בברחו מי יתן ואלכה לי בגוף ונפש בגן עדן ואנוח שם, לא לפתיות יחשב לו מאמרו זה. והן זה מאמר דוד בזעם אפו מרודפיו, "מי יתן לי אבר כיונה" הידועה בתורה היא היונה ששלח נח מהתיבה, ששלחה לדעת הקלו המים ובאה בעלה זית טרף בפיה, ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה לג ט) מגן עדן הביאה. ואמר בראות עצמו בורח בצער גדול, "מי יתן לי אבר כיונה" שהלכה עד גן עדן, כי לא הייתי עושה כמוה שהלכה ושבה, רק "אעופה ואשכונה" שם בגן עדן לעולם כי שם ינוח לי.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח) כי הבריחה הזאת אשר אני יוצא מירושלם, "הנה" שארחיק נדד מאיבי מה הועלתי, האם "אלין במדבר סלה" לא יתכן כי אצטרך לשוב לארצי, והלא בכל עת שאשוב הצרה במקומה, אך אין הכוונה רק הצלה פורתא לצאת לפי שעה מתוך רתיחת הסער והסערה.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ט) וזהו "אחישה מפלט לי מרוח סועה מסער" הוא "רוח סועה מסער" פתאומיות רעת אבשלום הנושב כעת להחבא כמעט רגע:

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(י) "בלע אדנ"י פלג לשונם" וכו'. הנה האויב ורשע הנזכרים עם שלא תהרגם יאות שתבלע אותם כקרח, או לפחות "פלג לשונם" שכל העם יראו ויקחו מוסר. והטעם הוא "כי ראיתי חמס" כדור המבול "וריב" כעדת קרח.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) ועל ידי רשע האנשים האלה אין תקנה, כי הלא "יומם ולילה יסובבוה על חומותיה" לשומרם מהבאים מהחוץ להחריבה, והאון ועמל בקרבה שהם שני דברים גורמים חרבנה, כי אחר (יב)שהוות בקרבה מאנשים אלה "לא ימיש מרחובה" בפרהסיא "תוך ומרמה". והוא כי אלו עושים רשעה והם אנשים רשומים, מתפקרים כל השאר. ומה גם כי אומרים שהמלך עושה רעה ואיך יוכל המלך להוכיחם, כי אדרבה יעיזו באומרם כי ראשם בחמימי. כלומר שעל כן עשות דבר רשום באלו הוא תועלת כל שאר עדת ישראל, כאשר בקרח כמפורש במקומו שיראו ויקחו מוסר: והנה על זאת היה אחיתופל יכול להשיב, מה זה כעסת עלי כל כך עם היותי קרוב זקנה של בת שבע ורע אהוב, ואתה חסת על שמעי שחירפך ולא הנחת לנגוע בו יד, וגם שאול היה מבקש נפשך ובא לידך וחננתו, על כן בא כמדבר עם אחיתופל ואומר, הנה יותר מרגיש אדם עקיצת מחט מהאוהב מהכאת רומח האויב, וזהו (יג) "כי לא אויב יחרפני" כשמעי היית לי כדי שאשא ולא אשית לב, וגם "לא משנאי" כשאול שעלי הגדיל היית לי שהייתי נסתר "ממנו" ואעשה כאילו לא ראיתיו:

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) ועל ידי רשע האנשים האלה אין תקנה, כי הלא "יומם ולילה יסובבוה על חומותיה" לשומרם מהבאים מהחוץ להחריבה, והאון ועמל בקרבה שהם שני דברים גורמים חרבנה, כי אחר (יב)שהוות בקרבה מאנשים אלה "לא ימיש מרחובה" בפרהסיא "תוך ומרמה". והוא כי אלו עושים רשעה והם אנשים רשומים, מתפקרים כל השאר. ומה גם כי אומרים שהמלך עושה רעה ואיך יוכל המלך להוכיחם, כי אדרבה יעיזו באומרם כי ראשם בחמימי. כלומר שעל כן עשות דבר רשום באלו הוא תועלת כל שאר עדת ישראל, כאשר בקרח כמפורש במקומו שיראו ויקחו מוסר: והנה על זאת היה אחיתופל יכול להשיב, מה זה כעסת עלי כל כך עם היותי קרוב זקנה של בת שבע ורע אהוב, ואתה חסת על שמעי שחירפך ולא הנחת לנגוע בו יד, וגם שאול היה מבקש נפשך ובא לידך וחננתו, על כן בא כמדבר עם אחיתופל ואומר, הנה יותר מרגיש אדם עקיצת מחט מהאוהב מהכאת רומח האויב, וזהו (יג) "כי לא אויב יחרפני" כשמעי היית לי כדי שאשא ולא אשית לב, וגם "לא משנאי" כשאול שעלי הגדיל היית לי שהייתי נסתר "ממנו" ואעשה כאילו לא ראיתיו:

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) ועל ידי רשע האנשים האלה אין תקנה, כי הלא "יומם ולילה יסובבוה על חומותיה" לשומרם מהבאים מהחוץ להחריבה, והאון ועמל בקרבה שהם שני דברים גורמים חרבנה, כי אחר (יב)שהוות בקרבה מאנשים אלה "לא ימיש מרחובה" בפרהסיא "תוך ומרמה". והוא כי אלו עושים רשעה והם אנשים רשומים, מתפקרים כל השאר. ומה גם כי אומרים שהמלך עושה רעה ואיך יוכל המלך להוכיחם, כי אדרבה יעיזו באומרם כי ראשם בחמימי. כלומר שעל כן עשות דבר רשום באלו הוא תועלת כל שאר עדת ישראל, כאשר בקרח כמפורש במקומו שיראו ויקחו מוסר: והנה על זאת היה אחיתופל יכול להשיב, מה זה כעסת עלי כל כך עם היותי קרוב זקנה של בת שבע ורע אהוב, ואתה חסת על שמעי שחירפך ולא הנחת לנגוע בו יד, וגם שאול היה מבקש נפשך ובא לידך וחננתו, על כן בא כמדבר עם אחיתופל ואומר, הנה יותר מרגיש אדם עקיצת מחט מהאוהב מהכאת רומח האויב, וזהו (יג) "כי לא אויב יחרפני" כשמעי היית לי כדי שאשא ולא אשית לב, וגם "לא משנאי" כשאול שעלי הגדיל היית לי שהייתי נסתר "ממנו" ואעשה כאילו לא ראיתיו:

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד) אך "ואתה אנוש כערכי" שעם היותך גרוע מגדר איש או אדם רק בגדר "אנוש" חישבתיך "כערכי". ולא עוד אלא שהעליתיך עד גדר "אלופי ומיודעי",

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טו) "אשר יחדו נמתיק סוד" כאשר נדברנו על סוד מסודות התורה, ונבקש טוב טעם אל הסוד כמוני כמוך היינו ממתיקים הסוד ולא העדפת עלי. ועם כל זה הגדלתיך כי "בבית אלקים נהלך ברגש", כי הלא דרך המלך ללכת לבדו בדרך והעם אחריו ולא מצדיו, ומה גם דוד, כי זולת מלכותו היה ראש הסנהדרין וראש הקבלה, שזקני עם וחכמיו היו מלוין אותו מאחריו, והראוי שגם אחיתופל יהיה מהם. אמר אני לא עשיתי כן, רק כאשר הרגש והקבוץ הולך אחרי המלך כן היו אחריך, כי היינו הולכים צמודים, והרגש וקבוץ מגדולי ישראל אחר שנינו, וזה לא יעשה המלך אם לא לרבו אלופו כנודע ועם כל זה היית כפוי טובה:

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טז - יח) "ישי מות עלימו" וכו'. הלא אמרתי "בלע אדנ"י פלג לשונם" (פסוק י) שהם שני דברי רשומים, או שיבלעו כקרח או לפלג לשונם. אמר עתה, אם רב בעיניך ה' הדברים ההם, לפחות "ישי מות עלימו" שלא יהיו כקרח משוללי מות, רק שמה שהם חייבים מיתה מהיום לא ימותו כעת, כי אם יאריכו ימים ושנים ותשאר המות חוב עליהם עד זמן רב. אך כל מה שהיה להם להתייסר והתמוגג בגיהנם, ככל העונש ההוא יהיה להם פה, באופן כי "ירדו" שיהיה להם גהינם פה שירדו שאול עודם "חיים" שיהיה לאות ולמופת בישראל, ולא שיענשו על ידי, רק על "כי רעות במגורם בקרבם", והוא כמאמר שמואל לרב יהודה (חגיגה טו ב) שיננא טינא היתה בלבם ואין רשעתם ניכרת לעם, ועל ידי כן ידעו הכל כי נאצו האנשים האלה את ה':

ושמא תאמר, כי הלא טוב לי שימותו, כי כל עוד שיהיו חיים יצרו אותי, איני חש על עצמי, כי "אני אל אלקים אקרא וה' יושיעני" הוא ובית דינו, כי כן דרכו יתברך להושיעני מיד, כי הנה "ערב ובקר כו' וישמע קולי" כאשר יתבאר בס"ד:

או יאמר "ישי" כו' אין המות למו רק לשעה, כי לא יתמידו בה להיות נפרדים הנפש והגוף, כי אחרי מותם בהתנצל הגוף מהעונות אם לא היתה בו נפש והנפש אם לא היה הגוף, שב הקב"ה ומחברן כמשל החיגר והסומא (סנהדרין צא ב), באופן שישאר להם המות שהוא פירוד הנפש מהגוף לחוב עד תום זמן העונש. ואם כן אחר שישי מות עלימו שעתידה "מות" להיות נושה בם, לכן מעתה "ירדו שאול חיים" שיקבלו בחיים עונש "שאול", ולא ימותו להתחבר מיד ולשוב ליפרד אחר זמן. או כפשוטו שירדו כקרח "שאול חיים" והשאר כמדובר:

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טז - יח) "ישי מות עלימו" וכו'. הלא אמרתי "בלע אדנ"י פלג לשונם" (פסוק י) שהם שני דברי רשומים, או שיבלעו כקרח או לפלג לשונם. אמר עתה, אם רב בעיניך ה' הדברים ההם, לפחות "ישי מות עלימו" שלא יהיו כקרח משוללי מות, רק שמה שהם חייבים מיתה מהיום לא ימותו כעת, כי אם יאריכו ימים ושנים ותשאר המות חוב עליהם עד זמן רב. אך כל מה שהיה להם להתייסר והתמוגג בגיהנם, ככל העונש ההוא יהיה להם פה, באופן כי "ירדו" שיהיה להם גהינם פה שירדו שאול עודם "חיים" שיהיה לאות ולמופת בישראל, ולא שיענשו על ידי, רק על "כי רעות במגורם בקרבם", והוא כמאמר שמואל לרב יהודה (חגיגה טו ב) שיננא טינא היתה בלבם ואין רשעתם ניכרת לעם, ועל ידי כן ידעו הכל כי נאצו האנשים האלה את ה':

ושמא תאמר, כי הלא טוב לי שימותו, כי כל עוד שיהיו חיים יצרו אותי, איני חש על עצמי, כי "אני אל אלקים אקרא וה' יושיעני" הוא ובית דינו, כי כן דרכו יתברך להושיעני מיד, כי הנה "ערב ובקר כו' וישמע קולי" כאשר יתבאר בס"ד:

או יאמר "ישי" כו' אין המות למו רק לשעה, כי לא יתמידו בה להיות נפרדים הנפש והגוף, כי אחרי מותם בהתנצל הגוף מהעונות אם לא היתה בו נפש והנפש אם לא היה הגוף, שב הקב"ה ומחברן כמשל החיגר והסומא (סנהדרין צא ב), באופן שישאר להם המות שהוא פירוד הנפש מהגוף לחוב עד תום זמן העונש. ואם כן אחר שישי מות עלימו שעתידה "מות" להיות נושה בם, לכן מעתה "ירדו שאול חיים" שיקבלו בחיים עונש "שאול", ולא ימותו להתחבר מיד ולשוב ליפרד אחר זמן. או כפשוטו שירדו כקרח "שאול חיים" והשאר כמדובר:

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טז - יח) "ישי מות עלימו" וכו'. הלא אמרתי "בלע אדנ"י פלג לשונם" (פסוק י) שהם שני דברי רשומים, או שיבלעו כקרח או לפלג לשונם. אמר עתה, אם רב בעיניך ה' הדברים ההם, לפחות "ישי מות עלימו" שלא יהיו כקרח משוללי מות, רק שמה שהם חייבים מיתה מהיום לא ימותו כעת, כי אם יאריכו ימים ושנים ותשאר המות חוב עליהם עד זמן רב. אך כל מה שהיה להם להתייסר והתמוגג בגיהנם, ככל העונש ההוא יהיה להם פה, באופן כי "ירדו" שיהיה להם גהינם פה שירדו שאול עודם "חיים" שיהיה לאות ולמופת בישראל, ולא שיענשו על ידי, רק על "כי רעות במגורם בקרבם", והוא כמאמר שמואל לרב יהודה (חגיגה טו ב) שיננא טינא היתה בלבם ואין רשעתם ניכרת לעם, ועל ידי כן ידעו הכל כי נאצו האנשים האלה את ה':

ושמא תאמר, כי הלא טוב לי שימותו, כי כל עוד שיהיו חיים יצרו אותי, איני חש על עצמי, כי "אני אל אלקים אקרא וה' יושיעני" הוא ובית דינו, כי כן דרכו יתברך להושיעני מיד, כי הנה "ערב ובקר כו' וישמע קולי" כאשר יתבאר בס"ד:

או יאמר "ישי" כו' אין המות למו רק לשעה, כי לא יתמידו בה להיות נפרדים הנפש והגוף, כי אחרי מותם בהתנצל הגוף מהעונות אם לא היתה בו נפש והנפש אם לא היה הגוף, שב הקב"ה ומחברן כמשל החיגר והסומא (סנהדרין צא ב), באופן שישאר להם המות שהוא פירוד הנפש מהגוף לחוב עד תום זמן העונש. ואם כן אחר שישי מות עלימו שעתידה "מות" להיות נושה בם, לכן מעתה "ירדו שאול חיים" שיקבלו בחיים עונש "שאול", ולא ימותו להתחבר מיד ולשוב ליפרד אחר זמן. או כפשוטו שירדו כקרח "שאול חיים" והשאר כמדובר:


(יח) "ערב ובקר וצהרים" כו'. הנה כתבנו על פסוק (ישעיה סה, כד): "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע", שהוא כי חייב אדם לסדר תפלתו קודם שיתפלל. ואמר והיה טרם יקראו בתחלה ואני אענה, והוא כי עוד הם מדברים דברי סידור התפלה ואני אשמע מאז. ובזה יאמר (פסוק יז) הנה "אני אל אלקים אקרא "שעדין לא קראתי "וה'" טרם אקרא יענה ויושיעני, ואיך הוא זה שטרם אקרא יענה, הלא הוא כי "ערב ובקר וצהרים" הם שלש תפלות "אשיחה", טרם אתפלל בלחש אני מסדר אמרי בקשתי בקול וזהו "אשיחה", ואחר כך "ואהמה" תפלתי בלחש, "וישמע" כבר "קולי" מעת שאשיחה בקול טרם אהמה בלחש, כמה דאת אמר (ישעיה שם) עוד הם מדברים, הוא דבור העברת תפלה טרם אתפלל, ואני אשמע:

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט) ולא עוד כי אם "פדה בשלום נפשי" כי דמי הפדיון היה השלום כי סר השלום ממני והיו לי ייסורין, ועל ידי כן "פדה בשלום נפשי מקרב לי" אויבי, עם היות "כי ברבים היו" אויבי עוזרים אותם בהיותם "עמדי" בהתפללי. ואילו לא היה יתברך עונה ופודה אותי טרם אתפלל מעת היותם עמדי טרם אגמור תפלתי, איך לא היו מתקרבים לי, אך זה יורה כי מטרם אתפלל היה פודה אותי כמדובר:

או יאמר "פדה בשלום נפשי" שלא פדאני אחר שהחלה בי הצרה, כי אם מקודם עודני בשלום הוא טרם אקרא בתפלות הנהוגות לי שערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (פסוק יח), כבר "פדה נפשי מקרב לי" אויבי, כי טרם תבא המלחמה כבר אני נפדה מטרם אקרא. מה שאין כן לזולתי אפילו לרבים צדיקים המתלוים עמי שלא יענה אותם עד אחר תפלה, וזהו "כי ברבים" מאשר "היו עמדי, ברבים" מהם לא יתנהג כן, רק (כ) "ישמע אל" ואחר כך "יענם":

והנה בזמן ההוא שהוא בברחו מפני אבשלום בנו, שלשה היו אויביו, דואג אחיתופל ושמעי. כהתימו הנמשך מאומרו ישי מות עלימו (פסוק טז) אמר "ויושב קדם" כו', לומר לא את שלשתן אני אומר בלע ה' כו' (פסוק י), כי אם את "אשר אין" לו "חליפות למו", שאין עתידים להוליד בנים צדיקים, מה שאין כן לשמעי. והוא מאמרם ז"ל (מדרש אבא גוריון) כי מה שלא הרג דוד את שמעי היה על שהיה עתיד להוליד מי שממנו יצאו מרדכי ואסתר. על כן "יושב קדם סלה" לא יקח רק אשר להם שני דברים, אחד "אשר אין חליפות למו", וגם שלא יראו אלקים הוא אפילו ממדת הדין:

והתכת התיבות הוא, כי מי שהוא הווה ועבר ויהיה שהוא יוצר הכל יתברך שהוא "יושב קדם סלה", שהוא "יושב" בהווה, וקדם בעבר, וסלה בעתיד, שהכל גלוי לפניו יתברך אשר יודע "אשר אין חליפות למו", שאם יחיו לא יחליפו במקומם בן צדיק, ורואה שלא ייראו אלקים, הם הראויים למות שהיא בהם. והוא למען השאיר את שמעי בן גרא כי היו חליפות לו, שהיה עתיד להוליד מי שיצאו ממנו ומזרעו מרדכי ואסתר, וכן היה כי האריך ימים עד הוליד כמו שאמרו ז"ל שעל כן לא המיתו דוד, הנה טעם אחד שיושב קדם סלה אשר רואה שאין חליפות למו ולא יראו אלהים:

ושמא תאמר, למה תליתי הצלת שמעי בחליפות, והלא בלעדי זה חזר בתשובה ובא ראשון לכל בית יוסף להקביל פני דוד ולהתחנן לו, וגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (קידושין לב ב) יספיק להאריך לו עד זמן שלמה.

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט) ולא עוד כי אם "פדה בשלום נפשי" כי דמי הפדיון היה השלום כי סר השלום ממני והיו לי ייסורין, ועל ידי כן "פדה בשלום נפשי מקרב לי" אויבי, עם היות "כי ברבים היו" אויבי עוזרים אותם בהיותם "עמדי" בהתפללי. ואילו לא היה יתברך עונה ופודה אותי טרם אתפלל מעת היותם עמדי טרם אגמור תפלתי, איך לא היו מתקרבים לי, אך זה יורה כי מטרם אתפלל היה פודה אותי כמדובר:

או יאמר "פדה בשלום נפשי" שלא פדאני אחר שהחלה בי הצרה, כי אם מקודם עודני בשלום הוא טרם אקרא בתפלות הנהוגות לי שערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (פסוק יח), כבר "פדה נפשי מקרב לי" אויבי, כי טרם תבא המלחמה כבר אני נפדה מטרם אקרא. מה שאין כן לזולתי אפילו לרבים צדיקים המתלוים עמי שלא יענה אותם עד אחר תפלה, וזהו "כי ברבים" מאשר "היו עמדי, ברבים" מהם לא יתנהג כן, רק (כ) "ישמע אל" ואחר כך "יענם":

והנה בזמן ההוא שהוא בברחו מפני אבשלום בנו, שלשה היו אויביו, דואג אחיתופל ושמעי. כהתימו הנמשך מאומרו ישי מות עלימו (פסוק טז) אמר "ויושב קדם" כו', לומר לא את שלשתן אני אומר בלע ה' כו' (פסוק י), כי אם את "אשר אין" לו "חליפות למו", שאין עתידים להוליד בנים צדיקים, מה שאין כן לשמעי. והוא מאמרם ז"ל (מדרש אבא גוריון) כי מה שלא הרג דוד את שמעי היה על שהיה עתיד להוליד מי שממנו יצאו מרדכי ואסתר. על כן "יושב קדם סלה" לא יקח רק אשר להם שני דברים, אחד "אשר אין חליפות למו", וגם שלא יראו אלקים הוא אפילו ממדת הדין:

והתכת התיבות הוא, כי מי שהוא הווה ועבר ויהיה שהוא יוצר הכל יתברך שהוא "יושב קדם סלה", שהוא "יושב" בהווה, וקדם בעבר, וסלה בעתיד, שהכל גלוי לפניו יתברך אשר יודע "אשר אין חליפות למו", שאם יחיו לא יחליפו במקומם בן צדיק, ורואה שלא ייראו אלקים, הם הראויים למות שהיא בהם. והוא למען השאיר את שמעי בן גרא כי היו חליפות לו, שהיה עתיד להוליד מי שיצאו ממנו ומזרעו מרדכי ואסתר, וכן היה כי האריך ימים עד הוליד כמו שאמרו ז"ל שעל כן לא המיתו דוד, הנה טעם אחד שיושב קדם סלה אשר רואה שאין חליפות למו ולא יראו אלהים:

ושמא תאמר, למה תליתי הצלת שמעי בחליפות, והלא בלעדי זה חזר בתשובה ובא ראשון לכל בית יוסף להקביל פני דוד ולהתחנן לו, וגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (קידושין לב ב) יספיק להאריך לו עד זמן שלמה.

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

לזה אמר (כא) "שלח ידיו" כו' לומר הנה אשר "שלח" והרים "ידיו בשלומיו" הוא דוד שהיה לו שלום עמו, כי על כן היה רבו של שלמה בנו מאז, "חילל בריתו" לגמרי, וגם שחזר ופייסו לא בכל לבו, כי אם (כב) "חלקו מחמאות פיו וקרב לבו" כו'. (כג) ומה היה מחמאות פיו, אמור לו "השלך על ה' יהבך" אם רוששת בקרב ומלחמה זו. וכאשר נצולת הוא אות כי "צדיק" אתה, ולא בלבד עתה כי אם "לא יתן לעולם מוט" לצדיק הפך אומרו בתחלה (שמואל ב, טז ח) והנך ברעתך כי איש דמים אתה:

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כד) ושמא תאמר, כי הלא אמרת שלא ימותו רק יקבלו גהינם בחיים, ואיך עתה אתה אומר שימותו תרי מגו תלתא. הלא הוא "ואתה אלקים" ידעתי כי לא תבחר ותקרב לתת להם ייסוריהם בעולם הזה, כי אם שתורידם לבאר שחת לידון ולא תאריך להם פה, כי אם "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" שקצבת להם, "ואני" שלא קצבת לי כלום כי הייתי עתיד להיות נפל, "אבטח בך" שתתן לי חיים, והוא כי בקש לו מהאדם ומהאבות כנודע. או יאמר איני אומר שלא יחצו ימיהם כדי שהחצי שתסיר מהם תתנם לי, כי "אני אבטח" בך ממקום אחר: