מ"ג תהלים לו ז


<< · מ"ג תהלים · לו · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה אדם ובהמה תושיע יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צִדְקָתְךָ֨ ׀ כְּֽהַרְרֵי־אֵ֗ל
  מִ֭שְׁפָּטֶיךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה
    אָ֤דָֽם וּבְהֵמָ֖ה תוֹשִׁ֣יעַ יְהֹוָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"צדקתך" - יקרה מן הבריות כהררי אל בשביל מעשי הרשעים ומשפטיך באים לעול' עד תהום רבה ד"א צדקתך כהררי אל מי שאתה רוצה לעשות צדקה עמו אתה מגביהו ומתקפו כהררי אל לשון תוקף כמו (יחזקאל י"ז) ואת אילי הארץ לקח

"משפטיך תהום רבה" - מי שאתה רוצה לדון אותו וליקח נקמתך ממנו אתה מורידו עד תהום רבה

"משפטיך" - יושטיצ"א בלע"ז

"אדם ובהמה תושיע ה'" - בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם הראשון ומשימין עצמן כבהמה בענוה תושיע ה'

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

צדקתך - אמר ר' משה: כי צדקתך לא יוכלו בני אדם שאתה כי היא כהררי אל.

והנכון: כי היא נשגבה לדעתה כהררי אל התקיפים, שלא יוכל אדם להגיע לשם וככה דעת משפטיך כתהום רבה שהיא עמוקה שלא יראנה אדם.

וטעם: אדם ובהמה – שהוא ישפוט כל מרגיש על דרך: ומיד כל חיה אדרשנו.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אדם ובהמה" - אתה ה' תושיע האדם ואף הבהמה כי על הכל תשגיח

"משפטיך" - המשפטים שאתה עושה להרשעים רבו כמו תהום רבה ובכל תשגיח לשלם כפי הגמול

"צדקתך" - הצדקות שאתה עושה להצדיקים גבהו ורמו כהררי אל  

מצודת ציון

"כהררי אל" - הרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת אל וכן וענפיה ארזי אל (לקמן פ')

"רבה" - גדולה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"צדקתך", אולם יש הבדל בין שני מיני הגמולים, בין הנס הגמור הגלוי הבא משחקים, כמו קריעת ים סוף וירדן וירידת המן שראו הכל שהוא נס לצורך ישראל ולפי מעשיהם, ובין הנס הנסתר הבא על פי הטבע, כמו ירידת המטר לשומרי מצותיו הבא מן השמים שזה בלתי מורגש לכל ורבים יאמרו שעולם כמנהגו נוהג ושהמטר ירד עפ"י טבע לא עפ"י המעשים, וכבר בארתי (בפי' ישעיה ס' נ"ט ובכ"מ) שכמו שצדקה ומשפט הבאים אצל בני אדם נבדלים במה שהצדקה מורה על מצות שבין אדם למקום ומשפט מורה על מצות שבין אדם לחברו, כן שני שמות אלה בבואם אצל האלהים מובדלים, במה שהצדקה תורה על המעשים שיעשה ה' מצד אלהותו והמשפט מורה על המעשים שיעשה בהשקף על בני אדם, לפ"ז הנסים הגלוים שיעשה ה' נקראים בשם צדקה, כי יעשם מצד אלהותו ורצונו הפשוט מבלי ישקיף על המשפט הטבעי הקבוע, והמשפט מורה על הנהגת הטבע לפי מעשי בני אדם רע או טוב, עז"א "צדקתך כהררי אל", שהצדקה שהם הנסים הגלוים הם נראים לכל כהררי אל, אבל "משפטיך" מה שאתה גומל ומעניש בנסים נסתרים בחקי הטבע הם מכוסים "כתהום רבה", עד שלכן יסתפקו רבים בגמול ועונש הזה ויכחישו אותו, עתה מבאר מדוע יהיה כן כי "אדם ובהמה תושיע ה'", מצד שהאדם הוא מורכב משני חלקים, חלק א' הוא בהמה, כי אין הבדל בין גוף האדם לגוף הבהמה, עד שמצד גופו הוא בהמה ונתון תחת חקי טבעיים מוכרחים, ומצד נפשו ושכלו הוא אדם ויכול לבחור ולעשות כפי בחירתו נגד טבעו, ואם היה השכר והעונש גלוי לא היה בוחר בטוב ומואס ברע מצד בחירת השכל, רק מצד טבע גופו, כמו שלא ישתה סם המות מצד טבע גופו, כי כל מה שיעשה האדם בעבור תועלת וערב לגוף, עושה זאת מצד בהמותו לא מצד בחירתו האנושית, שחפשיית הבחירה היא רק אם יעשה הטוב בעבור שהוא טוב ובעבור חק השכל נקי מכל פניה גופנית, ולכן היה מההכרח להסתיר השכר והעונש בתהום רבה כדי שימצא מקום לעשיית המצות מצד החלק שהוא אדם, ובזה הורה ג"כ ברמז איך יצוייר שמעשי האדם הבחיריים יפעלו שנויים בעולם הגדול ובטבע הכולל, כי דוגמת זה נראה באדם עצמו שהגם שגופו הבהמי מוגבל תחת חוקים טבעיים, יוכל האדם מצד שהוא אדם היינו מצד שכלו לשנות את טבע הבהמה ולהמשיכה נגד חקיה הטבעיים עפ"י מעשים שכליים, וכבר בארנו במק"א שה' ערך את גוף האדם שיכלול בתוכו כל חקים הטבעיים המפוזרים בכל מעשה בראשית, היינו שהוא כולל בתוכו כל העולם הגדול, ובעת תכריע נפשו האנושית השכליית את חקי העולם הקטן וטבעיו תחת ממשלתה, כן תכניע בזה את העולם הגדול, ששניהם ענין אחד:

ביאור המילות

"צדקתך משפטיך". עי' ישעיה (נ"ט). "אדם ובהמה". עמ"ש התו"ה (ויקרא סי' י'):
 

<< · מ"ג תהלים · לו · ז · >>