מ"ג תהלים טז ז


<< · מ"ג תהלים · טז · ז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אברך את יהוה אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭הֹוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי
  אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אברך את ה'" - עד כאן ניבא דוד על כנסת ישראל שתאמר כן ועכשיו אומר ואני גם אני אברך את ה' אשר יעצני לבחור בחיים וללכת בדרכיו "אף לילות יסרוני כליותי" - ליראה אותו ולאהבה ורבותינו פירשוהו על אברהם אבינו שלמד תורה מאליו עד שלא נתנה תורה אף אנו צריכין לישב המקראות על סדרן

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אברך - זאת העצה היתה ממנו תחלה, כי הוא המלמד אדם דעת.

וטעם בלילות – בהתבודדו מעסקי העולם.

וכליותי - רמז לכוחי התולדה שהם בסתר, כמו הכליות.

וטעם יסרוני – שחשב בלבו כל הקורות להולכים מן העולם הזה, על כן נוסר.

שויתי - עצה והמוסר הביאוהו לשום השם לנגדו יומם ולילה והנה נשמתו דבוקה בבוראה טרם הפרדה מעל גויתה, ובעבור ששויתי השם לנגדי מימיני לא אמוט, שיסור מהדרך הישרה.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אברך את יהוה אשר יעצני כמו שפרשנו אתה תומיך גורלי.

אף לילות זאת היתה לי תחלה מאת יי' שהוא יעצני וסיעני בבחרי זה החלק הטוב לעצמי; וגם כן אני בעצמי בכל יום יסרוני כליותי: שלא אעזוב זאת הדרך אלא אחזיק בה בכל כח.

ואמר לילות, כי בלילה יתבודד האדם מעסקי העולם וימצא לבו פנוי.

ואמר כליותי, כי הן היועצות כמו שאמרו (בבלי ברכות סא א): כליות יועצות לב מבין.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אשר יעצני" - בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה

"אף לילות" - כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מיסרות ויועצות אותי ע"ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אברך", והגם שכפי דעת התורה האדם חפשי במעשיו, בכ"ז לא עזב ה' את האדם בזה שיהיה מוכן להכשל ע"י היצה"ר והתאוה, כי ה' עומד אצלי כיועץ בל אמשך אחרי עצת היצה"ר, והם דרכי התורה אשר נתן לנו שהם עצות שה' נותן לנו איך להשמר מרשת התאוה ומוקשיה, "אף לילות יסרוני כליותי" וגם שנטע ה' בנפש האדם הרגשת המוסר עד שנפשו בעצמו תיסרהו מלכת בדרך הרע וירגיש בנפשו מוסר מונע אותו מדרך רע, וז"ש שאף בלילה כליותי ייסרו אותי מלכת בדרך רע, [כמ"ש בפי' איוב במ"ש ובמוסרם יחתום]:

 

<< · מ"ג תהלים · טז · ז · >>