אבן עזרא על תהלים טז

<< · אבן עזרא על תהלים · טז · >>

פסוק א

מכתם - מזמור נכבד, כמו: כתם פז, או נועם פיוט שתחלתו מכתם.

שמרני אל - וטעם שמרני כי חסיתי בך שמרני כי אתה ה' והטעם: גבור שתוכל להושיעני.

פסוק ב

אמרת - אומר לנפשו: כבר הודית כי השם הוא אדוניך ואת חייבת לעובדו, ואם לא ייטב לך על דרך: אל תהיו כעבדים. ויאמר רבי שלמה הספרדי: בתפילותיו הנה לך לא לי עמדי לפניך ולשם כבודך לא לשכר פעולתי. אמר רבי משה: טובתי איננו חיוב עליך כי איני ראוי לכך, כמו הקדושים אשר בארץ המה. ולפי דעתי: שהוא מבקש רחמים מהשם שייטיב לקדושים אשר בארץ המה, והוצרך לומר אשר בארץ, כי הקדושים הם המלאכים, כמו וכל קדושים עמך והרבה עצבון לאשר לא יעבדוך, רק יעבדו אחרים על כן ירבו עצבותם לקדושים, והנה טובתי בל עליך רק תן הטוב לקדושים ואדירי ארץ אשר כל חפצי בם ופירושו: כל רצוני להיות כמותם. וכמפרש לקדושים על האבות איננו מטעם המזמור.

פסוק ד

ירבו עצבותם אחר מהרו - אשרי אחר מהרו והוא מגזרת מהר ימהרנה אשר יתקשרו אל עם אחר, רק אני לא אסיך נסכיהם שהם מעורבים בדם זבחיהם, ואפילו שמותם לא אזכירם בפי.

פסוק ה

וכוסי - כמו: חלקי, מגזרת: תכוסו על השה וכמוהו לעיל: מנת כוסם ולהיותו משקה, כמו: כוסי רויה איננו נכון.

ומלת תומיך – כמו ותומך שבט, כי מוצא רוח כמו מוציא ולהיותו כמשקל מושיב, רחוק מאד.

פסוק ו

חבלים - לשון חלקים, כמו: יוסף חבלים.

ובנעימים - תאר, כמו: הנאהבים והנעימים ותחסר מקומות והוא דרך משל. אמר רבי משה: כי אף נחלת כמו נחלתי. ועוד אפרש דעתי במלת עזי וזמרת יה. והנכון בעיני: שהוא סמוך אל השם כדרך במזרקי יין.

פסוק ז

אברך - זאת העצה היתה ממנו תחלה, כי הוא המלמד אדם דעת.

וטעם בלילות – בהתבודדו מעסקי העולם.

וכליותי - רמז לכוחי התולדה שהם בסתר, כמו הכליות.

וטעם יסרוני – שחשב בלבו כל הקורות להולכים מן העולם הזה, על כן נוסר.

שויתי - עצה והמוסר הביאוהו לשום השם לנגדו יומם ולילה והנה נשמתו דבוקה בבוראה טרם הפרדה מעל גויתה, ובעבור ששויתי השם לנגדי מימיני לא אמוט, שיסור מהדרך הישרה.

פסוק ט

לכן, לבי - הוא שכל הדעת.

וכבודי - הנשמה.

אף בשרי - הגוף. והטעם: כי אחר שהוא דבק בכח עליון תעלוז נפשו וכח הדבקו בו ישמרנו מתחלואים בהשתנות העתיד, על כן ישכון גופו בעולם הזה לבטח.

פסוק י

כי - הזכיר סבת גילת הנשמה, כי לא תמות ותאבד.

פסוק יא

תודיעני - כי במות הגוף אז תודיעני דרך החיים. והטעם: הדרך שאעלה בה אל השמים להיותי עם מלאכי עליון.

וטעם שובע שמחות את פניך - שיהנה מזיו שכינה.

וטעם תודיעני – כי אז תאמץ הנשמה מעסקי העולם ותראה עין בעין האמת.

וטעם נעימות בימינך – שתתענג על השם.

וטעם בימינך – כנותן מתנות נעימות לאוהבו בימינו.

וטעם לנצח – שלא תפסקנה מתנותיו והנה שכר הצדיק מפורש במזמור זה.