מ"ג תהלים ד ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רִגְז֗וּ וְֽאַל־תֶּ֫חֱטָ֥אוּ
אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם
וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ויש אומרים: כי חשבתם כזב בלבבכם אל יצא מפיכם וזה איננו נכון.
וכתוב: דובר אמת בלבבו, לב חורש מחשבות און, ודבור הלב הוא העיקר והלשון איננו, רק מליץ בין הלב ובין השומעים, רק הפירוש הוא שתחשבו בלבבכם בלילות על משכבכם, שאין לכם עסק בני אדם ולא תדברו כזב ביום, וזהו: ודומו סלה.רד"ק
ואל תחטאו עוד לרדוף אחרי ולמרוד בי.
אמרו בלבבכם על משכבכם כי האדם על משכבו ימצא לבו יותר פנוי מעסקי העולם ואז תהיה כונתו זכה.
ואמר דוד כנגדם: חשבו בלבבכם.
וכן נקראת מחשבת הלב אמירה, האמרה בלבבה (ישעיהו מז ח).
ואמר: ודמו סלה: רצונו לומר: שתקו וחדלו למרוד בי.
כי הדממה ענין שתיקת הדבור והקול, כמו וידמו למו עצתי (איוב כט כא) ; דממה וקול אשמע (שם ד טז).
ויש שהיא שתיקת המעשה והתנועה, כמו יקם סערה לדממה (תהלים קז כט) ; מעי רתחו ולא דמו (איוב ל כז) ; וידם השמש (יהושע י יג) ; דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א יד ט) ; לאבן דומם (חבקוק ב יט), והדומים להם.
ומזה הענין הוא ודמו סלה, כלומר: חדלו לכם ממעשיכם.
והרב מורה צדק רבנו משה בן מימון פרש (מורה הנבוכים א נ נט): שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"רגזו" - ענין תנועת הרעדה כמו שמעו עמים ירגזון (שם ט"ז)
"ודמו" - ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י')
מצודת דוד
"אמרו וגו'" - בהיותכם על משכבכם שהיא עת אשר מחשבות האדם פנוים מן הטרדה אז חשבו בלבבכם אשר הכזב הוא רע בעיני המקום ושתקו לעולם מדבר כזב
"רגזו" - חרדו מה' ואל תחטאו בי לדבר עלי כזבמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"רגזו", מענין פחד, כמו ורגזו וחלו מפניך:
"על משכבכם". מלת על נגזר מן עָוֶל וְעַוְלָה כמו ישור על אנשים (איוב ל"ג) וכמו שפירשתי שם ומשכב כינוי לתשמיש, כמו למשכב דודים, משכבי אשה, עול שעשיתם במשכב עריות זאת חשבו בלבבכם ודומו:אלשיך
או יאמר אמרו בלבבכם שהוא בכונת הלב מה שעל משכבכם שהוא הקריאת שמע ובזה ודומו סלה מלדבר סרה והוא כי הלא שם יאמרו ואהבת את ה' וכו' ובכל נפשך שהוא אפילו נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך הנה שמצוה על הצדיק לשום נפשו בכפו וממונו מנגד לאהבת ה' ואין יסורין גדולים מאלו ואם כל הסובל יסורין רע בעיני ה' איך מצוה ית' את אוהביו יסבלו אבוד נפש וממון אך ודאי כי אדרבא זה הוא הצדקות והחסידות כי את אשר יאהב ה' יוכיח והזכיר קריאת שמע שעל המשכב לפי שאז היא עת ס' במיתה: