מ"ג תהלים ג ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קולי אל יהוה אקרא ויענני מהר קדשו סלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ק֭וֹלִי אֶל־יְהֹוָ֣ה אֶקְרָ֑א
וַיַּעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קׇדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רד"ק
ויענני עבר במקום עתיד, כמו ויענני, וכמוהו רבים.
או הוא כמשמעו, כי בטוח היה בזה.
או רוח הקדש הופיעה על לשונו; והוא הנכון, כי כבר פרשנו, כי ברוח הקדש נאמרו כל המזמורים; וברוב הנבואה נמצא זה שמדבר עבר במקום עתיד, שהוא כאלו נעשה הדבר כיון שנאמרה ברוח הקדש.
מהר קדשו סלה: נוכל לפרש מהר המוריה.
ואף על פי שלא היה עדין קדש, אולי קבלה היתה אצלם כי שם יהיה בית המקדש.
ומפני זה עלה דוד בברחו במעלה הזיתים ומשם השתחוה לאל, כי משם אדם רואה המקום ההוא.
או פרוש מהר קדשו: מהר ציון ששם הארון.
או פרוש מהר קדשו: מן השמים כמו מי ישכן בהר קדשך (תהלים טו א).מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"סלה" - עד עולם יענני ר"ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח
"קולי" - כשאקרא בקולי אל ה' ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"סלה" סיום הענין: (חלק ג')
אלשיך
אך יאמר כי בכל צרותי "קולי אל ה' אקרא כו'". כי טרם אקרא וה' יענה. והוא, כי טרם יקרא המתפלל לשאול צרכיו, משמיע קולו לפניו יתב' בשלש ראשונות, ואח"כ קורא אליו יתב', יציל אותו מצרתו או יתן לו צרכיו. ואשר חביב הוא לפניו ית' טרם יקרא וישאל יענהו בשלש ראשונות, כר' חייא ובניו שאמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא (בבא מציעא פה:). וזהו אצלי אומרו (ישעיהו סה כד): "והיה טרם יקראו ואני אענה כו'". שהוא טרם יקראו, שאתן להם צרכיהם - ואני אענה. ואיך יהיה זה, הלא הוא "כי עוד הם מדברים" - שעדיין אינם שואלים ודורשים ממני דבר, כי אם עדיין מדברים בלבד מזכירין כחי ומדותי, כענין משיב הרוח ומוריד הגשם, ואני אשמע. והוא ענין ר' חייא ובניו שאמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא, שהיה טרם יקראו בשאלה כי אם עוד הם מדברים ומזכירים בלבד. וזה יהיה מאמר דוד המלך ע"ה עליו השלום: "קולי אל ה'" - טרם אקרא וכבר ויענני.
וז"א זהו אומרו "אקרא" - לשון עתיד, אחר אומרו "קולי אל ה'", אך הוא קולי אל ה', בעוד שהייתי מדבר בשלש ראשונות, טרם אקרא ויענני, מאז היה קולי אל ה'.
ועוד שלישית כי מה ש"ויענני" כשקולי אליו שטרם אקרא ענני היה ע"י מדת הדין, שהיה מסכים בדבר שהוא "מהר קדשו סלה", כי שם השכינה היא מדת אלהים כי מיום נברא העולם היתה שכינה במקום המזבח. ואלו על כל הצלה היו מתנכים זכיותי, לא הי' האלהים שאמרו ש"אין ישועתה" לי "באלהים סלה", עונה אותי טרם אקרא סלה: