מ"ג תהלים א ג


<< · מ"ג תהלים · א · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם
  אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ
  וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל
    וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שתול" - פלנדי"ץ בלע"ז

"פלגי" - ראויארו"ש בלע"ז

"ועלהו לא יבול" - אפילו הפסולת שבו לצורך היא שיחתן של תלמידי חכמים לצורך היא וצריכה לימוד

"לא יבול" - לשון כמוש פלישטי"ר בלע"ז

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פלגי" — מגזרת "פלג לשונם" (להלן נה י). ועל פלגי מים – על אחת הפלגים, כמו (יונה א ה): "אל ירכתי הספינה"; (שופטים יב ז): "ויקבר בערי גלעד"; (זכריה ט ט): "בן אתונות".

ויש אומרים כי טעם פריו, כמו בני הנעורים.

"ועלהו לא יבול" — עשרו כל ימיו; על דרך (קהלת ז יא): "טובה חכמה עם נחלה":

"וכל אשר יעשה יצליח" — ישוב על האדם, הנמשל לעץ. ויש אומרים כי ישוב כל אשר יעשה יצליח – על העץ, כי אם יוקח ממנו סעיף ויוטע, יצליח. ואחרים אמרו כי שב על עלהו, כמו (יחזקאל מז יב): "ועלהו לתרופה".

ולפי דעתי, כי טעם פריו – הנשמה החכמה, שתהיה מלאה תורת אלהים, להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנֶצח, ותדבק בעולמה העליון בהיפרדה מעל גוויתה, כמו הפרי המבושל באילן, ויפרד ממנו ואין צורך לו, כי בעבור הפרי היה העץ.

ועלהו לא יבול – זכרו הטוב, כדרך (משלי י ז): "זכר צדיק לברכה".

וכל אשר יעשה יצליח – הון ובנים וכבוד.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והיה כעץ דמה האדם הטוב לעץ שתול על פלגי מים ואמר: האדם שיסור מרע ויעשה טוב הנה הוא כעץ השתול על פלגי מים שהוא שבע לעולם, כן הוא ישמח לעולם בחלקו, אם מעט אם הרבה יאכל.

ופרוש פלגי מים: שיהא פלג מים מזו הפאה ופלג מים מזו הפאה ויעברו תחתיו ולעולם הוא עליהם.


אשר פריו יתן בעתו כי העץ שהוא במקום צמא ומקוה למטר, בעת שלא ירד המטר כפי הצורך, לא יתן פריו בעתו, אלא יתעכב ויאחר להוציא פריו מפני צמאונו; אבל העץ השתול על פלגי מים יתן פריו בעתו.


ועלהו לא יבול כי מפני היובש יבול העלה; וזה שהוא על פלגי מים לא יבול עלהו.

ובעתו שזכר עומד במקום שנים.

כאלו אמר: לא יבול עלהו בעתו והוא עת ימות החמה שצריך צלו לבני אדם.

והנה ימצאו בו מרגוע בני אדם העוברים ושבים וינוחו תחתיו לצל העלים, וישתו מן המים אשר תחתיו ויאכלו מפריו; כי בימות הגשמים יפלו העלים מרוב האילנות.

או על דרך הפלגה הוא, כי אפילו בימות הגשמים לא יפול עלהו, כמו שהוא במקצת העלים מטבע רוב הלחות אשר בם.

וכמו שאמר: לא יבול עלהו ולא יתם (יחזקאל מז יב) ; ואומר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה (שם).

כן האדם הטוב יקחו ממני בני אדם פריו ומוסרו, והוא שילמדו ממנו תורתו ומעשיו הטובים.

ועלהו לא יבול שיחסו בצל דרכיו הטובים.

ורבותינו פרשו (בבלי עבודה זרה יט ב): יתן בעתו שמורה בעת שהגיע להוראה ולא קודם עתו; ובהגיע עתו לא ימשיך עצמו מן ההוראה.

ופרוש בעתו: בעת הלמוד למוד, ובעת המעשה מעשה.

ועוד פרשו רבותינו זכרם לברכה (שם בקצת שנוי): ועלהו לא יבול שאפילו שיחת חכמים צריכה למוד, כלומר אפילו שיחת חולין שלהם יכול אדם ללמוד ממנה מוסר העולם והנהגת הבריות זה עם זה.


וכל אשר יעשה יצליח: אם יקחו מן העץ הזה מטע יצליח ויהיה כמוהו; וכן האדם הטוב בניו ותולדותיו יהיו כמוהו.

ורבותינו פרשו (שם) וכל אשר יעשה יצליח: אם עוסק בתורה נכסיו מצליחין לו.

ויש לפרש הפסוק הזה דרך ברכה ושלום ושכר טוב; כי אם יסור מדרך הרעה ויעשה טוב יהיה גמולו שיהיה כעץ שתול על פלגי מים.

והחכם ר' אברהם אבן עזרא, זכרו לברכה, פרש: כי פריו הנפש החכמה שתהיה מלאה תורה וחכמת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולם העליון בהפרדה מעל גויתה כמו הפרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואינו צריך לו; כי בעבור הפרי יהיה העץ.

ועלהו לא יבול: זכרו הטוב, כדרך זכר צדיק לברכה (משלי י ז).

וכל אשר יעשה: הון ובנים וכבוד.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"וכל אשר יעשה" - ר"ל ובכל הנטיעות אשר ינטעו ממנו יצליח להיות כמותו וכן צאצאי האיש הזה יהיו כמוהו

"והיה" - ובעבור זה היה גמול שכרו להיות דומה לאילן הנטוע במקום המים שמגדל פירותיו בזמנו ואף העלים אינם כומשים בעבור מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות כי כן האיש הזה משופע ברוב טובה מבלי מחסור וכאומר הנה מגמול השכר ניכר יושר דרכו 

מצודת ציון

"שתול" - נטוע כמו שתולים בבית ה' (לקמן צ"ב)

"על" - סמוך כמו והחונים עליו (במדבר ב')

"פלגי מים" - אמת המים כמו נהר פלגיו (לקמן מ"ו) ע"ש שהוא מתפלג ומתפרש ללכת אילך ואילך

"יבול" - יכמוש כמו כאלה נובלת עליה (ישעיהו א')

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה כעץ", אם נפנה אל האדם מצד כח הצומח שבו, אשר מצדו ישתתף בסוגו העליון עם העץ והצומח, נשכילהו כעץ אשר שרשיו נטועים ונשרשים למעלה ונופו נוטה למטה, כי המוח באדם הוא תחת השורש בעץ השדה, ממנו יוצאות כל ההרגשות אל הענפים שהם האיברים כולמו ואליו ישובון, כמו שישלח העץ לחותיו ומזונו מן השורש אל הענפים, מזה ישכיל האדם כי לא כעץ השדה הנהו, אשר חיותו ועקרו באדמה, כי שרשו ועקרו בעליונים משם יקבל שפעו וחיותו, על מוצא פי ה' יחיה האדם, ואם על הלחם לבדו יחיה ויפנה אך אל האדמה, אז ידמה כהולך הפוך, ראשו למטה ורגליו למעלה, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שצדיקים דומים כאילן ששרשו נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה והרשע בהפך, ויש הבדל בין העץ והעשב, כי העשב נראהו צץ בימי האביב מוציא פרחו וזרעו למינהו, ואז יבול ואיננו, עד שנדמה שכל תכליתו אך קיום מינו לא אישו, לא כן העץ שיתקיים ימים רבים, יוציא ציץ ופרח ופרי, וזרעו בו שנה שנה, כאילו מלבד קיום מינו גם אישו יעמוד ימים רבים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, ומצד המשל הזה אמר באושר איש השלם ומעלותיו, (מעלה א') "כי יהיה כעץ", לא כעשב לא כציץ, אשר רק מינו ישמור והוא תכליתו האחרון, וכן המון בני האדם, לא יעשו מאומה לקיום אישם רק לקיום מינם ולהניח יתרם לעולליהם, כאילו אין להם תכלית אחר רק קיום המין, אבל הוא דומה כעץ אשר מלבד קיום מינו אשר עוד ינוב בשיבה גם אישו יתקיים, ויתן פרי קדש הלולים תורה ומעשים טובים להשארת נפשו. (מעלה ב') כי הוא דומה "כעץ שתול" לא כעץ נטוע, כי יש הבדל בין הנטוע והנשתל, הנטוע הוא הנטוע במקומו, והשתול הוא הצמח שנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר להשביחו ולתקנו, והנה יש עשבים לחים ורעננים, שאי אפשר לשתלם ממקום למקום מרוב לחותם והם לא ישביחו ולא יתקיימו ימים רבים, אבל העץ אשר אין לחותו רב כל כך ורטוב הוא לפני שמש, עת יעקרנו ממקומו וישתלהו במקום אחר ישביח ויתקיים יותר, כמו שבארתי זאת בפי' (איוב ח') היגאה גומא בלא בצה וכו' רטוב הוא לפני שמש עיי"ש, שממשיל שם את הרשע כעשב הנטוע במקומו ואי אפשר לשתלו ממקום למקום מרוב לחותו, שזה לפני כל חציר ייבש, ואת הצדיק ממשיל כנטע שאין בו לחות כל כך ונשתל ממקום למקום וזה משוש דרכו ומעפר אחר יצמח, כן הרשע העולם הזה הוא ביתו ופה מקום נטעו, אבל הצדיק נעקר מזה העולם וממאויו, ושותל את עצמו על פלגי מים העליונים כמ"ש שתולים בבית ה'. (מעלה ג') "על פלגי מים", כי העץ הנטוע במקום יבש ידאג בשנת בצורת וימוש מעשות פרי, או לא יעשם בזמנם (כמ"ש בירמיה י"ז), לא כן הנטוע על פלגי מים שמוצא תמיד מזונו ולחותו, כן הישרים בעדת הפילוסופים אשר התנהגו בצדק וחסד על פי נימוסים שכליים, לא מצאו תמיד די ספקם, כי השכל האנושי ילאה מקלוע אל המטרה תמיד ויטעה ברוב משפטיו, לא כן הנטוע על תורת ה' ופקודיו, שימצא תמיד חקו מבלי יחטא. (מעלה ד') "אשר פריו יתן", העץ הזה יתן פריו, רצה לומר לא כעשב וירק שלא יתן רק זרעו ואינו קיים באיש רק במין, כי יתן פריו בעצמו כל שנה, ולא כעץ הנטוע בערבה, שיפסיד ענינו ולא יתן פריו המיוחד לו, רק פירות גרועים ונשחתים, אבל זה פריו המיוחד לו יתן, וכן הצדיק אינו כמשכילים בעכו"ם שמוציאים פרי על ידי עיוניהם ומופתיהם השכליים, אבל אינם פרי הנפש המיוחדת לה מצד שהיא בת מרום אלהית שפריה מצד זה קודש הלולים, ולא יצאו לפועל אך על ידי התורה האלהית ומצותיה. (מעלה ה') "בעתו", שהעץ הזה יוציא פירותיו בזמנו המיוחד לו וכן אושר הנפש והצלחת הצדיקים יהיה בעתם המיוחד עת תשוב לבצרון אל המקום אשר לקחה משם. (מעלה ו') שגם "עלהו לא יבול" מצד שהם השומרים את פריו ומגינים עליהם, כן גם הצלחותיו הזמניים עשרו ונכסיו ובריאת גופו יתקיימו ולא יבולו למען יהיו לו עזר אל אושרו האחרון שהוא פריו, כי פרי הצדיק שהוא עוסקו בתורה ובמצות, ישמרו בקל על ידי העלים שהם הקנינים ובריאות הגוף, כי בנבול העלים האלה ישביתהו עניו או חליו מעבודת ה'. (מעלה ז') "וכל אשר יעשה יצליח", שהאילן הזה יצליח גם את זרעו שכל אשר נזרע ונטע ממנו יהיה כמוהו, כן הצדיק גם בניו יוצלחו בזכותו גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך

ביאור המילות

"שתול", כבר בארתי בספר התורה והמצוה (קדושים סי' מ"ט) ששתילה מורה שנעקר ממקום זה ונשתל במקום אחר, וחז"ל אמרו על זה (בע"ז דף י"ט) כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר כעץ שתול ולא כעץ נטוע:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואז "והיה כעץ כו'", והוא כי למה הצדיק דומה, לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה כו'. והוא כי נפש הצדיק נטועה למעלה בקדושה, וידוע כי בקדושה עליונה יש בחינת סוד התורה, ויש בחינת סוד פשטה, ושניהם כשני "פלגי מים". והנה, נפש האיש הזה שתולה על "פלגי מים" אחוזה ונטועה בבחינה הנק' הנקראת תורת ה', היא סודה. ובפלג בחינה הנקראת תורתו, היא פשטה. וימשך מזה אשר פריו יתן בעתו והוא כי כל תלמיד חכם ע"י נטיעת נפשו בשרשי התורה במה שהוא עוסק בה יומם ולילה הוא כמשקה את נפשו להוציא פירות כמשקה אילן ככתוב אצלנו על נצר מטעי כו' והפירות הן מה שמחדש חדושים בתורה כל נפש ונפש לפי המתייחסת אליה כאשר הארכנו בביאור ספר משלי ועל כן אל דעות ה' חילק בכל דור הנשמות הראויות לחדש בכל דור לפי צורך הדור והנה אם הראוי לחדש דבר מה יתרשל מהתורה שהוא כמונע השקאה מהאילן ולא יזכה לחדש עד ישוב יתגלגל ויבא שנית לעולם לדעת רשב"י אז יהיה כנותן פריו שלא בעתו וע"כ אמר כי אם בתורת ה' חפצו נוסף על הקודם מסור מרע יזכה כי פריו יתן בעתו בפעם ראשונה והנה נוסף על החדושים אשר יחדש התלמיד חכם עוד יעשה מסברא גדרים וסייגים משמרת למשמרת התורה והנה לא כל ת"ח זוכה שיהיו גזרותיו קיימים להלכה אמר כי האיש אשר אלה לו גם עלהו הוא גדרים וסייגים שהם משמרת כעלה אל הפרי לא יבול כי אם יהיו דברים בלתי נופלים כי יהיה הלכה כמותו תמיד וא"ת אם בתורה אהגה יומם ולילה מתי אעשה ללחם ביתי לז"א וכל אשר יעשה יצליח כי במעט עסק יצליח וכמאמרם ז"ל ראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי וזה וזה נתקיימו בידם:

<< · מ"ג תהלים · א · ג · >>