מ"ג שמות ל לד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה סַב לָךְ בּוּסְמִין נָטוֹפָא וְטוּפְרָא וְחֶלְבּוֹנְתָא בּוּסְמִין וּלְבוֹנְתָא דָּכִיתָא מַתְקַל בְּמַתְקַל יְהֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה סַב לָךְ בּוּסְמֵי קְטַף וּבְשַׁת וְחֶלְבָּנַיָא בּוּסְמִין בְּחִירִין דַּכְיָיתָא מַתְקַל בְּמַתְקַל יְהֵי: |
| ירושלמי (קטעים): | קְטַף וְשׁוּבְלָא מוֹרַיָיא וְחֶלְבָּנַיָיא: |
רש"י
"ושחלת" - שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן ובלשון המשנה קרוי צפורן וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא:
"וחלבנה" - בשם שריחו רע וקורין לו גלבנ"א (גאלבאן) ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
"סמים" - אחרים:
"ולבנה זכה" - מכאן למדו רבותינו (כריתות ו, ב) י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני מיעוט סמים שנים נטף ושחלת וחלבנה ג' הרי ה' סמים לרבות עוד כמו אלו הרי עשר ולבונה הרי י"א ואלו הן הצרי והצפורן החלבנה והלבונה מור וקציעה שבולת נרד וכרכם הרי ח' שהשבולת ונרד אחד שהנרד דומה לשבולת הקושט והקילופה והקנמון הרי י"א בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:
"בד בבד יהיה" - אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל כמשקלו של זה כך משקלו של זה וכן שנינו הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה ול' בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד אחד באחד יהיה זה כמו זה:
ואם תאמר מנא להו לרז"ל לומר דסמים בתרא הם סמים אחרים, ולמניינא הוא דאתא, דילמא למידרש כלל ופרט הוא דאתא, "סמים" כלל, "נטף ושחלת וחלבנה" פרט, "סמים" חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה כמקל, שאינו נפצל לכאן ולכאן וריחו נודף, אף כל דבר שקוטר ועולה וריחו נודף. מה תאמר לכתוב חד פרטא, מצרך צריכי, דאי כתב "נטף" הוה אמינא מין אילן אין אבל גידולי קרקע לא, ואי כתב "שחלת" הוה אמינא גידולי קרקע אין מין אילן לא, "וחלבנה" לגופיה הוא דאתא מפני שריחו רע. כבר תירצו זה בגמרא 'אם כן מ"קח לך" נפקא'. ופירש רש"י 'אם כן - דבכלל ופרט וכלל לחוד בעי למדרשיה, לא נכתוב קרא "סמים" קמא אלא "קח לך" והוה משמע כלל, אלא להכי נקט ברישא "סמים" וכתב נמי "קח לך" למידרש כלל ופרט וכלל לקוטר ועולה ולמנין י"א'.
ואם תאמר אכתי מנא להו לרז"ל דסמים קמא תרתי וסמים בתרא חמשה, דילמא סמים בתרא כסמים קמא, מה סמים קמא תרתי אף סמים בתרא תרתי. כבר תירצו בגמרא 'אם כן נכתוב סמים סמים גבי הדדי, ובתר הכי נטף ושחלת וחלבנה, אלא מדכתב נטף ושחלת וחלבנה והדר סמים שמע מינה דסמים בתרא כמספר כל הקודמים הוא, דהיינו חמשה:[כד] למדנו שלא יקל בעינינו כו'. פירוש, דאף על גב דגזירת הכתוב הוא [ד]חלבנה תוך סממני הקטורת, סוף סוף לא הוי ליה למנות אותו בין הסממנין, והוי ליה למכתב חלבנה לסוף או בראש, לא להיות נמנה בתוכם, שכן דרך הכתוב להיות מונה כל מין ומין בפני עצמו, ולא לערב יחד, וכאן מערב הכתוב את החלבנה תוך סממני הקטורת, אלא 'ללמד אותנו שלא יקל בעינינו וכו. ולכך מנאם הכתוב תוך סממני הקטורת. ומדברי רש"י שאמר 'שלא יקל בעינינו לצרף עמנו פושעי ישראל' משמע שרוצה לומר שאל יאמר אדם מה לי לפושע הלזה, אין תפלתו נשמעת, אלא יצרף אותו עמהם, מדלא אמר 'ללמדינו שנצרף עמנו פושעי ישראל'. אבל בגמרא (כריתות דף ו:) משמע דצריך לצרף עמנו פושעי ישראל, דאמר שם 'כל תענית שאין שם פושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע וכו'. ויש בזה קצת מן התמיה, וכי לא עדיף שיהיו כולם צדיקים, דע, כי הדבר הזה הוא דבר מופלג בחכמה, שכאשר גזרו תענית, שכל תענית הוא הענוי שירחם השם עליהם, ואין הכנעה ממי שהוא כבר קרוב אליו כמו הצדיקים, ולכך אין הצדיקים מביאים הרחמים, אבל הרשע מביא הרחמים, כי כאשר הוא רחוק מן השם יתברך ההכנעה הוא יותר, שאין לך הכנעה רק כאשר שונאו (מכניע) [נכנע] מפניו, וזה מביא רחמים, ולכך כל תענית שאין בו מפושעי ישראל [אינה תענית], שבו ראוי הכנעה:
[כה] סמים אחרים. לא הסמים הנזכרים, דאם לא כן, תרתי למה לי. ובגמרא (כריתות דף ו:) מקשה ואימא "סמים" כלל, "נטף שחלת חלבנה" פרט, "סמים" כלל, אתה דן כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שמעלה עשן כמקל ואינו מתפשט לכאן ולכאן, אף כל דבר שמעלה עשן כמקל ואינו מתפשט לכאן ולכאן, ותירצו שם אי לכלל אתי לא לכתוב "סמים", דהא מ"קח לך" נפקא כללא, ד"קח לך" משמע הכל, ולמה למכתב כלל אחריני "סמים", אלא להכי כתב "קח לך" וכתב נמי "סמים" למדרש בכלל ופרט וכלל לקיטור ומעלה עשן, ולמדרש נמי סמים י"א. ומקשה עוד שם, ומנא לן ד"סמים" בתרא חמשה, שמא "סמים" בתרא כקמא, ואינו מרבה רק שנים בלבד, ומתרץ בגמרא אם כן לכתוב 'קח לך סמים סמים נטף', ומדכתיב הך "סמים" בתר "נטף שחלת וחלבנה", מרבה סמים כמו הנך קמאי. ואם תאמר, למה לא נכתבו אלו הסמים בפירוש, יש לומר שלא תאמר כי "בד בבד", רוצה לומר שיהיו משקלם זה כזה (רש"י כאן), גם כן קאי עליהם, ואין זה כך, דלא היו שוים רק אותם הכתובים, שהם ארבעה:
[כו] אחד באחד יהיה. כי לשון "בד" הוא לשון "בדד", שהוא לשון 'אחד', וכך משמעות הלשון שיהיה אחד באחד, ולא אחד כשנים. ובגמרא בפרק קמא דכריתות (סוף ה.) בעי למימר בתחלה "בד בבד" שאין שוקלים בהכרע, ובסוף מסיק רבינא "בד בבד" שלא יניח משקל במשקל וישקול כנגדו. פירוש, שאחר ששקל נטף, שהוא שבעים מנה (שם ו.), לא ישקול כנגדו חלבנה, אלא כל אחד ישקול כנגד הברזל, ולא כנגד המשקל (רש"י שם ה.). ולפירוש רש"י דפירש "בד בבד" 'אחד באחד', קשיא מנא להו לרז"ל למדרש כך, שמא "בד בבד" לא אתא רק לומר שיהיו אלו ארבעה שוים האחד כמו השני, ויש לומר דלשון "בד" משמע 'בדד', שלא יהיה בו תוספות, וכן משמע מדברי רש"י שפירש "בד (ד) " 'יחיד אחד באחד', ולשון 'יחיד' רוצה לומר שיהיה יחיד בלי תוספות עליו, מדלא כתיב 'אחד באחד'. ובלשון זה משמע גם כן שלא לשקול בהכרע, שאם כן לא היה בדד. גם כן משמע מלשון 'בדד' שלא ישקול אותם כי אם נגד הברזל, ולא כנגד מה ששקל כבר, שלא היה זה 'בדד', שלא יהיה המשקל דרך דבר אחר ששקל כבר, דלא היה זה 'בדד' כלל, ומדכתיב "בד (ד) " ולא כתיב 'אחד באחד' ילפינן זה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׁחֵלֶת – שֹׁרֶשׁ בֹּשֶׂם חָלָק וּמַצְהִיר כַּצִּפֹּרֶן, וּבִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה קָרוּי צִפֹּרֶן; וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: וְטוּפְרָא.
וְחֶלְבְּנָה – בֹּשֶׂם שֶׁרֵיחוֹ רַע, וְקוֹרִין לוֹ גַּלְבְּנָא[4]. וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב בֵּין סַמְמְנֵי הַקְּטֹרֶת, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יֵקַל בְּעֵינֵינוּ לְצָרֵף עִמָּנוּ בַּאֲגֻדַּת תַּעֲנִיּוֹתֵינוּ וּתְפִלּוֹתֵינוּ אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִין עִמָּנוּ (כריתות ו' ע"ב).
סַמִּים – אֲחֵרִים.
וּלְבֹנָה זַכָּה – מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ (שם), אַחַד עָשָׂר סַמְמָנִין נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי: מִעוּט סַמִּים – שְׁנַיִם; נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה – שְׁלֹשָׁה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. סַמִּים – לְרַבּוֹת עוֹד כְּמוֹ אֵלּוּ, הֲרֵי עֶשֶׂר; וּלְבֹנָה – הֲרֵי אַחַד עָשָׂר. וְאֵלּוּ הֵן: הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן, הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מֹר וּקְצִיעָה, שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, הֲרֵי שְׁמֹנֶה; שֶׁהַשִּׁבֹּלֶת וְנֵרְדְּ אֶחָד, שֶׁהַנֵּרְדְּ דּוֹמֶה לְשִׁבֹּלֶת. הַקֹּשְׁטְ וְהַקִּלּוּפָה וְהַקִּנָּמוֹן, הֲרֵי אַחַד עָשָׂר. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה אֵינוֹ נִקְטָר, אֶלָּא בּוֹ שָׁפִין אֶת הַצִּפֹּרֶן, לְלַבְּנָהּ שֶׁתְּהֵא נָאָה.
בַּד בְּבַד יִהְיֶה – אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּזְכָּרִים כָּאן יִהְיוּ שָׁוִין, מִשְׁקָל בְּמִשְׁקָל, כְּמִשְׁקָלוֹ שֶׁל זֶה כָּךְ מִשְׁקָלוֹ שֶׁל זֶה; וְכֵן שָׁנִינוּ (כריתות ו' ע"א): הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן, הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. וּלְשׁוֹן בַּד – נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהוּא לְשׁוֹן "יָחִיד", אֶחָד בְּאֶחָד, יִהְיֶה זֶה כְּמוֹ זֶה.
רשב"ם
סמים ולבונה זכה: לפי הפשט בתחילה כלל קח לך סמים ופירש מה הם סמים נטף ושחלת וחלבנה, הרי אילו סמים שצויתי שתקח לך ועוד קח לבונה זכה, ולפי הפשט לבונה זכה אינה סמים, וסמים אחרון הם סמים ראשון שבפסוק וכן דרך המקראות, כולל ומפרש וחוזר ואומר הרי לך כלל שאמרתי לך, וכן בנח ויאמר אלקים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי וגו':
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והרמב"ן פירש כי מה שאמר קח לך סמים באורו סמים הנזכרים והוא חוזר לבשמים שבשמן המשחה כי סמים ובשמים הכל אחד וכל הבשמים שבמעשה השמן היו נכנסים בקטרת, והנה היו במעשה הקטורת ט' אלה המפורשים בכתוב ה' בשמן המשחה וארבע בקטורת והוסיף לכתוב שנית סמים להוסיף על התשעה הנזכרים סמים אחרים והם שבולת נרד וכרכם, וקרא הכתוב מעשה הקטורת טהור וקדש.
נטף ושחלת וחלבנה. נטף הוא צרי ופירש רש"י ז"ל צרי טריאק"א. והרמב"ן ז"ל כתב כי זה אינו אמת לפי שהנטף הוא בושם אחד לבד בדמיון שחלת וחלבנה ולבונה, והטריאק"א היא הרכבה שמרכיבים ענינים רבים זה עם זה ונותנים בו שאור ודבש ואבק של עקרבים שרופים ובשר האפעה וח"ו שיתנו בקטורת שקראו הכתוב טהור קדש בשר שקצים ורמשים גם לא שאור ודבש שאומר הכתוב (ויקרא ב) כי כל שאור וכל דבש וגו', אבל הנטף שהוא צרי הוא בשם אחד מיוחד והוא שרף מעצי הקטף האילן נקרא קטף לפי שכשקוטפין הענף השרף זב שהוא כעין שמן זב ממנו ממקום קטיפה, וזהו שאמרו רז"ל רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף היוצא מעצי הקטף, והוא בשם חשוב מאד שכן אסרו רז"ל בפרק במה מדליקין להדליק ממנו ואמרו אין מדליקין בצרי והטעם למעלתו וחשיבותו גזרה שמא יסתפק ממנו, וחלבנה ריחה רע ואעפ"כ הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפלתנו וכמו שאמרו רז"ל כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח ובכלל הלולב שיש בו אוכל וההדס שיש בו ריח ואנו מרצים להקב"ה בכלם כאחד.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
צרי שהוא נטף, וצפורן שהוא שחלת וחלבנה ולבונה, ולמדו המותר בדרך דרש סמים הם שנים, ונטף ושחלת וחלבנה הם חמשה, סמים בתרא מרבה עוד חמשה ולבונה הוא י"א, ונוכל למצוא קבלתם כתוב ומבואר בתורת הכתב, שכבר כתבנו (בפסוק כג כד) שהבשמים שחשב בשמן המשחה הם עצמם באים גם בקטרת, והם מר דרור הוא מור, וקנמן בשם הוא תבן מבושם, וכולל הקש שנקרא קנמון בקטרת, וראש השבולת שנקרא בקטרת שבולת נרד [ובשמן בא הקש עם השבולת המבושם יותר ביחד ונכלל בשם קנמן בשם, ובקטרת אין משקלם שוה שהקנמון משקלו תשעה והשבולת משקלו ששה עשר ולכן נחלק לשני סמנים], וקנה בושם הוא קלופה, וקדה היא קציעה כנ"ל, הרי חמש סממנים, ועז"א קח לך סמים, ר"ל סמים שהזכרתי למעלה בשמן המשחה, שהם חמשה סמים, וארבעה שחשב בקטורת, הרי תשע, ועוד סמים שסתם סמים הם שנים הרי י"א סמני הקטרת מפורשים, והכתוב הזכיר בפירוש אצל הקטרת ארבעה הראשונים הכתובים בברייתא שמשקל כל אחד שבעים מנה, והאחרים משקלם מעט, ורמז חמשה מהם במלת סמים הראשון, ר"ל סמים הנזכר למעלה ושנים במלת סמים האחרון, והרמב"ם העיד (בפ"א מה' כה"מ ה"ג) שהסמים הנזכר בשמן המשחה הם מיני הבשמים שנותנים אותם הרופאים בצרי שהוא הנטף, ולפי זה יש לומר שאמר סמים נטף רצונו לומר סמים הנזכר בשמן המשחה שהם הנתנים לפטם את הנטף והם סמים של נטף, ולפי זה י"ל שגם מ"ש וחלבנה סמים, שסמים האחרונים שהם כרכום וקושט נתנים להעביר ריח החלבנה, איך שיהיה דברי הקבלה מיוסדים בתורת הכתב: בד בבד יהיה, פרש"י שיהיה משקלם שוה כל אחד שבעים מנה, ובד בבד ר"ל אחד באחד יהיה זה כמות זה, ואתפלא שבגמרא כריתות (דף ה') בעי ר"פ מאביי אם בהכרע שוקל או עין בעין שוקל, א"ל רחמנא אמר בד בבד ואת אמרת בהכרע שוקל, ומסיק רב יהודה שבהכרע שוקל מדמייתי קנמון בשם ר"ן ור"ן, וע"כ כדי שיהיו שני הכרעות, ומ"ש בד בבד פירש רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול, וא"כ למ"ש רש"י בעצמו (בפסוק כ"ג) שהיו חצאין להרבות בו ב' הכרעות הי"ל לפרש בד בבד שישקול כ"א לבד ולא יניח משקל במשקל וישקול, והרמב"ם לא הביאו לא שיהיו שני הכרעות ולא שלא יניח משקל במשקל וישקול, ונראה שהרמב"ם לשטתו שכתב (בפ"ג מהלכות מעשר) דטעמא דמעשר שני אין שוקלין כנגדו דינרי זהב הוא שמא יכוין ממנו משקלות, הרי דבלא"ה אין איסור, וס"ל שרבינא שאמר שלא יניח משקל במשקל וישקול ס"ל כרב (שבת דף כב) דאין מדליקין מנר לנר, אבל לדידן דקיי"ל כשמואל אין איסור לשקול משקל במשקל, [ועי' בלח"מ פ"ד מה' חנוכה הט"ו] וא"כ צל"פ בד בבד כאביי שישקול עין בעין ולא כרב יהודה שצריך הכרעה, דרב יהודה תלמידא דרב הוה וס"ל כרב, ולדידן דקיי"ל כשמואל פי' בד בבד עין בעין ומה ששקל לחצאין אינו משום הכרע רק גזרת הכתוב, אולם לרש"י שפירש למעלה שצריך הכרע, וא"א
לפרש בפי' בד בבד לא כאביי ולא כרב יהודה, פי' כמו שפירש המפרש שמורה על שווי המשקלות, וזה כת"א מתקל במתקל יהא, ר"ל שיהיו המשקלות דומות:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
זכה. ג' במסורה ולבונה זכה ונתת על המערכת לבונה זכה ותפלתי זכה. זש"ה תכון תפלת. קטורת לפניך שהתפלה דומה לקטורת כשם שזה זכה כך התפלה צריכה שתהיה זכה: