מ"ג שמות לד כא

<< · מ"ג שמות לד · כא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת׃

תרגום

​ ​

אונקלוס:	שִׁתָּא יוֹמִין תִּפְלַח וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תְּנוּחַ בִּזְרוּעָא וּבִחְצָדָא תְּנוּחַ׃
ירושלמי (יונתן):	שִׁיתָּא יוֹמִין תִּפְלָח וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תָנוּחַ בְּרִידַיָא וּבְחַצְדָא תָּנוּחַ:
ירושלמי (קטעים):	בִּירִידָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"בחריש ובקציר תשבות" - למה נזכר חריש וקציר יש מרבותינו אומרים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ללמדך שמוסיפין מחול על הקדש (ר"ה ט) וכך משמעו ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות ועבודת ו' הימים שהתרתי לך יש שנה שהחריש והקציר אסור ואין צ"ל חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר (ויקרא כה) שדך לא תזרע וגו' וי"א שאינו מדבר אלא בשבת וחריש וקציר שהוזכר בו לומר לך מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת – לָמָּה נִזְכָּר חָרִישׁ וְקָצִיר? יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: עַל חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית; לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. וְכָךְ מַשְׁמָעוֹ: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת"; וַעֲבוֹדַת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ, יֵשׁ שָׁנָה שֶׁהֶחָרִישׁ וְהַקָּצִיר אָסוּר; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע" וְגוֹמֵר (ויקרא כה,ד). וְיֵשׁ [מֵהֶם] אוֹמְרִים, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּשַׁבָּת; וְחָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁהֻזְכַּר בּוֹ, לוֹמַר לְךָ: מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת; יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר, שֶׁהוּא מִצְוָה וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (ר"ה ט' ע"א; מכות ח' ע"ב).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ששת ימים תעבד: עבודת קרקע, סתם עבודה עבודת קרקע כדכתיב כי תעבוד את האדמה, עובד אדמתו ישבע לחם:
בחריש ובקציר תשבות: שהיא חשובה וצריכה לבריות וכל שכן שאר מלאכות:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ארוך

(כא) "ששת ימים" ככה כתוב בראשונה. וטעם "בחריש ובקציר" שהם עיקר חיי האדם. אמר ענן ימחה שמו כענן, כי זה על משכב האשה. והלא תכסהו בושה, כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש, הלא במלת קציר יחריש. ולא הזכיר בפרשה הזאת שנת השמיטה, כי היום הידוע השלם הוא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבעה שעות. ויום השמש הוא שלש מאות וששים וחמשה ימים וקרוב מרביעית יום, כי הוא תקופת השמש מתחלת מערב עד שובה אל מקומה. וחכמי המזלות יבינו זה:

קצר

(כא) וטעם "בחריש ובקציר" - אפילו החריש והקציר שבו חיי האדם תלויים, כי יתכן להיות הארץ גשומה, ואם לא תזרע ביום שבת תיבש, והקציר - אם לא יאסף ישחת. ויאמר הגאון, כי כן ושאלה אשה משכנתה (שמות ג, כב), שהתיר השם אפילו אשה משכנתה, וכן: פסחים בזזו בז (ישעיה לג, כג). ושכרם שיכרית גוים וירחיב גבולם. ונכרי לא יעבר בארצם בבוא הזכרים ליראות את פני ה':

 

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"בחריש ובקציר תשבות" - על דרך הפשט הזכיר חריש וקציר שבהם עיקר חיי האדם והזכיר השבת באמצע הרגלים כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות בעבור שכולם זכר למעשה בראשית כי ביציאת מצרים אות ומופת בו כאשר פירשתי בעשרת הדברות (לעיל כ ב) ועוד כי הכתוב אמר שיש גם בשבת זכר ליציאת מצרים כמו שאמר בעשרת הדברות האחרונות (דברים ה טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת ושם אפרש בעזרת הש"י ויתרומם

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות. הזכיר מצות שבת באמצע הרגלים כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות לפי שבכולם זכר למעשה בראשית. ונאמר בחריש ובקציר תשבות כלומר אפילו בזמן חריש וקציר שהם עקר חיי האדם בעבודת האדמה תשבות ביום השבת ולא תעשה בו מלאכה, כן פירש הרמב"ן ז"ל.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ששת ימים תעבוד" וביום השביעי תשבות. גם כן תהיה הצלחתך כשתעבוד ששת ימים כאשר תשבות בשביעי:

" בחריש ובקציר תשבות" וכן כשתשבות אחת לשבע שנים בחריש ובקציר, וזה בשבתות השנים הנקראים גם כן שבת לה' תצליח בחריש ובקציר, כאמרו ושש שנים תזרע את ארצך, ואספת את תבואתה:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ששת ימים תעבד". בפרשת משפטים אמר ששת ימים תעשה מעשיך, כי אז היו עתידים להיות בני חורין, ויהיה כמו לעתיד לבא (ישעיה סא) ועמדו זרים וכו' ובני נכר אכריכם, וסתם עבודה הוא בשדה שעובד אדמתו, ואז לא יצוייר זה, ועתה אחר מעשה העגל שתצטרך לעבוד את האדמה בעצמך, בל תאמר שהותר לך חרישה וקצירה, פן האדמה תשאה שממה, ובפרט שכבר תשבות מעבודת הארץ בשמטה שהוא תמורת השבת כמ"ש התו"ה (בהר) בכ"ז בחריש ובקציר תשבות, ופי' הרע"ס שמפני שהזהירם על אלהי מסכה שהם הטלמסאות שהיו עושים להמשיך שפע הכוכבים, שחשבו שאם יעשו צורה ידועה בשעה ידועה עת שליטת הכוכב ימשיכו עליהם שפע מהכוכב ההוא, שחשבו שעי"כ ישיגו צרכי גופותם וקניניהם, הזכיר להם מצות שמהם ימשכו להם הצלחות האלה, בפסח יבורך האביב, וע"י הבכורות יבורכו המקנה, וע"י השבת יבורך מעשה ששת הימים, וע"י חג הקציר והאסיף יתברכו הקציר והנאסף, וכתב הרי"א שתחלה הזכיר פסח שהוא זכר ליציאת מצרים ועמו הבכורות שהוא ג"כ זכר לזה, וגם שבת מורה זה כמ"ש בדברות האחרונות כי עבד היית בארץ מצרים, ואחריו חג הקציר והאסיף שהוא ברכת הארץ שבאו לשם, ובג' אלה החיוב לעלות ולראות, ולכן לא הזכיר ר"ה ויוה"כ, ועז"א,

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת." (כא):

כלל הדברים כי על ידי המצות האמורות תכיר חידוש העולם ושידוד שרים ומזלות. ושמא תאמר הלא במצות שבת יש זכר לחידוש העולם ודי לי אותו הרמז. לזה אמר "ששת ימים" וכו'. לומר כי אמת הוא שמצות שבת היא הוראת האמונה, אך לא תכריחנה. ועל כן ירפו ידי השובת בכל שבעת ימים [יום] אחד ויתבטל ממלאכתו, ומה גם בחריש ובקציר שיקשה בלב איש לשבות מחרישו וקצירו כי הן חייו. אך על מצות פסח ובכור המורה על הכרח החידוש על ידי נפלאותיו יתברך ושידדו שר ומזל, אז יחזק לבבך לשבות ביום השבת, שהוא הוראת החידוש בראותך הוראת ההכרח. וזהו שהפסיק בין פסח לעצרת במצות שבת, לומר על ידי מצות אלו המורות על חידוש העולם, מעצמך "ששת ימים" בלבד "תעבוד וביום השביעי תשבות", ואפילו "בחריש ובקציר תשבות", ולא תחוש על ידי ראותך הכרח על הוראת שבת:

<< · מ"ג שמות · לד · כא · >>