רש"י על שמות לד
<< · רש"י על שמות · לד · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"פסל לך" - הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו ואמר לו הפסולת יהיה שלך ומשם נתעשר משה הרבה
"פסל לך" - אתה שברת הראשונות אתה פסל לך אחרות משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע עמד שושבינה וקרע כתובתה אמר אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות נתרצה לה אמר לו שושבינה כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה אמר לו המלך אתה קרעת אותה אתה קנה לך נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי כך המלך זה הקב"ה השפחות אלו ערב רב והשושבין זה משה ארוסתו של הקדוש ברוך הוא אלו ישראל לכך נאמר פסל לךפסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"יי יי" - (ר"ה יז) מדת רחמים היא אחת קודם שיחטא ואחת לאחר שיחטא וישוב
"אל" - אף זו מדת רחמים וכן הוא אומר (תהלים כב) אלי אלי למה עזבתני ואין לומר למדת הדין למה עזבתני כך מצאתי במכילתא
"ארך אפים" - (סנהדרין קיא) מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע שמא יעשה תשובה
"ורב חסד" - לצריכים חסד שאין להם זכיות כ"כ (ר"ה יז)
"ואמת" - לשלם שכר טוב לעושי רצונופסוק ז (כל הפסוק)
"נצר חסד" - שהאדם עושה לפניו
"לאלפים" - לשני אלפים דורות
"עונות" - אלו הזדונות פשעים אלו המרדים שאדם עושה להכעיס
"ונקה לא ינקה" - לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי אלא נפרע ממנו מעט מעט ור"ד מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים (יומא פו)
"פקד עון אבות על בנים" - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שכבר פירש במקרא אחר לשונאי
"ועל רבעים" - דור רביעי נמצאת מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת לחמש מאות שבמדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפיםפסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
"ילך נא ה' בקרבנו" - כמו שהבטחתנו מאחר שאתה נושא עון ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך ואמרת על זאת פן אכלך בדרך אתה תסלח לעונינו וגו' יש כי במקום אם
"ונחלתנו" - ותתננו לך לנחלה (ס"א שתתן לנו נחלה) מיוחדת זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך שלא תשרה שכינתך על האומות עו"אפסוק י (כל הפסוק)
"כורת ברית" - על זאת
"אעשה נפלאות" - לשון ונפלינו שתהיו מובדלים בזו מכל האומות עו"א שלא תשרה שכינתי עליהםפסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"כל פטר רחם לי" - באדם
"וכל מקנך תזכר וגו'" - וכל מקנך אשר תזכר בפטר שור ושה אשר יפטור זכר את רחמה
"פטר" - ל' פתיחה וכן (משלי יז) פוטר מים ראשית מדון תי"ו של תזכר לשון נקבה היא מוסב על היולדתפסוק כ (כל הפסוק)
"ופטר חמור" - ולא שאר בהמה טמאה
"תפדה בשה" - נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים
"וערפתו" - עורפו בקופיץ הוא הפסיד ממון כהן לפיכך יופסד ממונו
"כל בכור בניך תפדה" - ה' סלעים פדיונו קצוב שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה
"ולא יראו פני ריקם" - לפי פשוטו של מקרא דבר בפ"ע הוא ואינו מוסב על הבכור שאין במצות בכור ראיית פנים אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לגזרה שוה ללמד על הענקתו של עבד עברי שהוא חמשה סלעים מכל מין ומין כפדיון בכור במסכת (קדושין דף יז)פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
"בכורי קציר חטים" - שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים (ר"ה כא)
"בכורי" - שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש כי מנחת העומר הבאה בפסח מן השעורים היא
"וחג האסיף" - בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית אסיפה זו ל' הכנסה לבית כמו (דברים כב) ואספתו אל תוך ביתך
"תקופת השנה" - שהוא בחזרת השנה בתחלת השנה הבאה
"תקופת" - לשון מסיבה והקפהפסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
"אוריש" - כתרגומו אתריך וכן (דברים ב) החל רש וכן (במדבר לב) ויורש את האמורי לשון גרושין
"והרחבתי את גבלך" - ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד לכך אני קובע לך שלש רגלים הללופסוק כה (כל הפסוק)
"לא תשחט וגו'" - לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה (פסחים סג)
"ולא ילין" - כתרגומו אין לינה מועלת בראש המזבח ואין לינה אלא בעמוד השחר
"זבח חג הפסח" - אימוריו ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואבריםפסוק כו (כל הפסוק)
"ראשית בכורי אדמתך" - משבעת המינין האמורים בשבח ארצך (דברים ח) ארץ חטה ושעורה וגפן וגו' ודבש הוא דבש תמרים
"לא תבשל גדי" - אזהרה לבשר בחלב ושלשה פעמים כתוב בתורה אחד לאכילה ואחד להנאה ואחד לאיסור בישול (חולין קטו)
"גדי" - כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות גדי עזים למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע
"בחלב אמו" - פרט לעוף שאין לו חלב שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופריםפסוק כז (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
"ויהי ברדת משה" - כשהביא לוחות אחרונות ביום הכפורים
"כי קרן" - לשון קרנים שהאור מבהיק ובולט כמין קרן ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר (שמות לג) ושכותי כפיפסוק ל (כל הפסוק)
פסוק לא (כל הפסוק)
"הנשאים בעדה" - כמו נשיאי העדה
"וידבר משה אליהם" - שליחותו של מקום ולשון הווה הוא כל הענין הזה