מ"ג שמות כ כא



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִם מַדְבַּח אַבְנִין תַּעֲבֵיד קֳדָמַי לָא תִבְנֵי יָתְהוֹן פְּסִילָן לָא תְרִים חַרְבָּךְ עֲלַהּ וְתַחֲלִינַּהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִם מַדְבַּח אַבְנִין תַּעֲבֵיד לִשְׁמִי לָא תִבְנֵי יַתְהוֹן חֲצִיבִין דְּאִין אֲרֵימַת פַּרְזְלָא דְמִנֵיהּ מִתְעֲבֵיד סְיָיפָא עַל אַבְנָא אַפִיסְתָּא יָתָהּ:
ירושלמי (קטעים):
מַדְבַּח קָבִיעַ בְּאַרְעָא תַעַבְדוּן לִשְׁמִי וְתִקְרְבוּן עֲלוֹי יַת עַלְוַותְכוֹן וְיַת נִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן יַת עַנְכוֹן וְיַת תּוֹרֵיכוֹן בְּכָל אֲתַר דְּתִדְכְּרוּן יַת שְׁמִי קַדִּישָׁא מֵימְרִי מִתְגְּלֵי עֲלֵיכוֹן וּמְבָרֵךְ יַתְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם מזבח אבנים" - (מכילתא) רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' ואם מזבח אבנים תעשה לי הרי אם זה משמש בל' כאשר וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנא' (דברים כז) אבנים שלמות תבנה וכן (שמות כב) אם כסף תלוה חובה הוא שנא' (דברים טו) והעבט תעביטנו ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר שהיא חובה ועל כרחך אין אם הללו תלוין אלא ודאין ובלשון כאשר הם משמשים

"גזית" - לשון גזיזה שפוסלן ומכתתן בברזל

"כי חרבך הנפת עליה" - הרי כי זה משמש בל' פן שהוא דילמא פן תניף חרבך עליה

"ותחללה" - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת (פ"ג דמדות) שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל "אִם" "וְאִם" שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, הֲרֵי "אִם" זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "כַּאֲשֶׁר": וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי מִזְבַּח אֲבָנִים – לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית; שֶׁהֲרֵי חוֹבָה עָלֶיךָ לִבְנוֹת מִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה" (דברים כז,ו). וְכֵן "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה" (שמות כב,כד) – חוֹבָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" (דברים טו,ח), וְאַף זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "כַּאֲשֶׁר". וְכֵן "וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים" (ויקרא ב,יד), זוֹ מִנְחַת הָעֹמֶר, שֶׁהִיא חוֹבָה; וְעַל כָּרְחָךְ אֵין "אִם" הַלָּלוּ תְּלוּיִין, אֶלָּא וַדָּאִין, וּבִלְשׁוֹן "כַּאֲשֶׁר" הֵם מְשַׁמְּשִׁים.
גָּזִית – לְשׁוֹן גְּזִיזָה, שֶׁפּוֹסְלָן וּמְכַתְּתָן בְּבַרְזֶל.
כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ – הֲרֵי "כִּי" זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "פֶּן" שֶׁהוּא "דִּילְמָא": פֶּן תָּנִיף חַרְבְּךָ עָלֶיהָ.
וַתְּחַלְלֶהָ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ בַּרְזֶל, חִלַּלְתָּ; שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם; אֵין זֶה בְּדִין שֶׁיּוּנַף הַמְּקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ (מידות פ"ג מ"ד). וְעוֹד, שֶׁהַמְּזַבֵּחַ מֵטִיל שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ לֹא יָבֹא עָלָיו כּוֹרֵת וּמְחַבֵּל. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲבָנִים, שֶׁאֵינָם רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל יְדֵי שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה תּוֹרָה: "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל" – הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְּבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

מזבח אדמה תעשה לי: לפי שהאומות עושים אשריהם על המזבחות כדכתיב בגדעון ואת האשרה אשר עליו תכרת, וכתיב כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם וגו', לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח, לכך אומר הקב"ה ואפילו אם תעשה לי מזבח לא תעשהו אלא מאדמה שאין רגילים לעשות ציורים וצלמים כי אם מלאכה חלקה, ואף אם תרצה לעשות מזבח אבנים, אבנים שלמות תבנה את המזבח של ה' אלקיך מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל כדכתיב במשנה תורה, ולא תבנה אתהן גזית, כי כשבונים אותן גזית בכלי ברזל רגילין המסתתין לעשות בהם ציורים וצלמים כדכתיב בישעיה גבי צלמים חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו וגו' יתארהו בשרד יעשהו במקצועות ובמחוגה יתארהו:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי חרבך הנפת עליה" - לאסור בהם נגיעת הברזל כמו שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך (דברים כז ו) לא תניף עליהן ברזל (שם ה) והזכיר כאן הברזל בלשון חרב כי כל כלי ברזל אשר בהם פיות כורתות יקראו חרב יאמר בסיף ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות (שופטים ג טז) ובאזמל קח לך חרב חדה (יחזקאל ה א) ויאמר בכשיל וכלפות אשר יסתרו בו הבנין ומגדלותיך יתץ בחרבותיו (שם כו ט) וכן זה המסתת אבנים יקראנו חרב וטעם המצוה בדברי רבותינו (במכילתא כאן) להדור מצוה שלא יונף המקצר על המאריך ור"א אמר שלא ישאר הנפסל מן האבן באשפתות והמקצת בנוי במזבח השם או שלא ילקח ממנה לעשות מזבח לע"ז כי עובדיה יעשו כן אולי יצליחו והרב אמר במורה הנבוכים (ג מה) שהיא הרחקה שלא יבאו לעשות בהן צורה ותהיה אבן משכית כי היה כן מנהג עובדי ע"ז ואני אומר כי טעם המצוה בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם ולכן נקרא כך והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ) והחרב הוא כחו בשמים ובארץ כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח ובהם תראה גבורתו ולכן לא יובא בית ה' וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש אשר לא תבנה אתהן גזית כי בהניפך עליהם שום ברזל לעשותם כן הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים וחללת אותה ומפני זה לא היה במשכן ברזל כי גם יתידותיו שהיו טובות יותר מברזל עשה נחשת וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים כי השחיטה אינה עבודה והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל כי פירש כאשר חרבך הנפת עליה ומפורש בזה לא תניף עליהן ברזל (דברים כז ה) ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח) הרי זה מותר אע"פ שאינן שלמות וזה ישבר טעמו של ר"א גם טעם הרב בעבור זה איננו נכון והנה שלמה הוסיף במצוה שלא נשמע כל כלי ברזל בבית בהבנותו (מלכים א ו ז) אע"פ שהיה מותר שכך שנינו במכילתא (כאן) לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע והיה הענין הזה שהיו עוקרין האבנים מהרריהן בכלי ברזל ומסתתים אותם שם בברזל כאשר יכרתו ג"כ בברזל העצים והברושים אשר היו בבית וכן כתוב (שם ה לא) ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית וכאשר יביאו אותן אל הבית לבנות הקירות לא יתקנו אותם בברזל ולא יניפו אותו עליהן כלל כדרך הבונים וזהו שאמר (שם ו ז) אבן שלמה מסע נבנה לא שהיא שלימה לגמרי רק שהיא שלימה שאין בה פגם כדי שתחגור בה צפורן אבל היא חלקה ושוה (ס"א ונאה) ופירוש "מסע" שהיא גדולה כאשר הסיעו אותה מן ההר לא חלקו הסלע לאבנים מרובות כמנהג הבונים ולא יתקנו אותה בכאן ולא ישיבוה במקבות והגרזן כמנהג כל בנין אחר כי לא רצה שלמה שיבנה ושישמע בכל הר הבית קול ברזל וכל זה להרחיק הברזל ממנו וזה כדעת רבי ירמיה במסכת סוטה (מח) אבל לדעת רבי יהודה (שם) אבני גזית בביתו שם אותן לא בבית המקדש ועל דעתו פירוש המקרא ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד את הבית אבני גזית (מלכים א ה לא) כלומר שהסיעו גם אבני גזית והם לביתו וכן נראה בפשט הכתוב כי החצר עשה אבני גזית דכתיב (שם ו לו) ויבן את החצר שלשה טורי גזית ולא החמיר רק בהיכל ובדביר וכל זה ריחוק הברזל מן הקדש והברזל אשר הקדיש דוד שלא נחקר משקלו (דהי"א כב יד) לעשות ממנו כלים לכרות העצים ולחצוב האבנים היה

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


בכל המקום אשר אזכיר את שמי. היה לו לומר תזכיר כי בכל מקום שיזכיר אדם שמו של הקב"ה בבית התפלה או בשאר המקומות שם יתברך העובד.

וע"ד הקבלה אמר אזכיר כי הכתוב הזה יש בו פתח להבין ענין הקרבנות והכתובים האלה דבור השם המיוחד ועל כן יאמר מזבח אדמה תעשה לי, לבדי לשם המיוחד ותעלה עליו הקרבנות וכל מקום אשר אמשיך הרצון לשמי ע"י הקרבנות אבא אליך וברכתיך הרי הברכות נמשכות לך מעתה כי כשהברכה נאצלת לשמו ממקור הברכה אז העולם מתברך, ומלת אזכיר מלשון אזכרתה שהוא המשכת ריח וכן (ישעיה סו) מזכיר לבונה (ירמיה יז) כזכור בניהם מזבחותם (שיר א) נזכירה דודיך מיין, ויהיה אזכיר את שמי כאלו אמר אריח את שמי, ובאורו אמשיך את הרצון לשמי. ומה שהזכיר בכל המקום בה"א הידיעה לרמוז על בית הקרבנות שנקרא מקום שבנאו שלמה לשמו של הקב"ה כענין שכתוב (מלכים א ח) והבית אשר בניתי לשמך, ומזה לא אמר בכל מקום כי א"א להקריב הקרבנות בכל מקום והוא שכתוב (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר וגו'.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מזבח אדמה תעשה לי" וגם כן לא תצטרך לעשות היכלות של כסף וזהב ואבנים יקרות למען אקרב אליכם, אבל יספיק מזבח אדמה: " כל המקום אשר אזכיר את שמי" שאבחר לבית ועד לעבדי, כענין הזכירו כי נשגב שמו:

" אבא אליך וברכתיך" לא תצטרך למשוך הנהגתי אליך באמצעיים של כסף וזהב וזולתם כי אמנם אני אבא אליך וברכתיך:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


ז. ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר, כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה. ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב) חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות -תלמוד לומר תקריב את מנחת בכוריך חובה ולא רשות. כיוצא בו, אם כסף תלוה את עמי וגו' חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות -תלמוד לומר העבט תעביטנו, חובה ולא רשות. כיוצא בו, ואם מזבח אבנים תעשה לי חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות- תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה (רשות. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה תלמוד לומר מזבח אבנים תעשה לי רשות ולא) חובה. ומה תלמוד לומר ואם מזבח אבנים, אלא רצה של אבנים יעשה של (לבנים) [אדמה] יעשה. והרי דברים קל וחומר לשאר כל הכלים, ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה, קל וחומר לשאר כל הכלים.

לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל. רבי נתן אומר, הרי שבנה שתי אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל, שומע אני יהא המזבח כלו פסול -ת"ל לא תבנה אתהן גזית, הן פסולות ולא המזבח כלו פסול.

ח. לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים. שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו, ההיכל וקדש הקדשים החמורים דין הוא שלא יהו בונין בו גזית. תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים. ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מלכים א' ו), בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע

כי חרבך הנפת עליה וגו ' (מכאן) היה רבי שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך. רבי יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים שמטילות שלום. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין ממשלה לממשלה בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

אבוא אליך. אבוא עולה עשרה לומר שאם אמצא י' בבהכ"נ אבוא אליך וברכתיך:

<< · מ"ג שמות · כ · כא · >>