מפרשי רש"י על שמות כ כא


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק כ' • פסוק כ"א | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • טו • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות כ', כ"א:

וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃


רש"י

"ואם מזבח אבנים" - (מכילתא) רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' ואם מזבח אבנים תעשה לי הרי אם זה משמש בל' כאשר וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנא' (דברים כז) אבנים שלמות תבנה וכן (שמות כב) אם כסף תלוה חובה הוא שנא' (דברים טו) והעבט תעביטנו ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר שהיא חובה ועל כרחך אין אם הללו תלוין אלא ודאין ובלשון כאשר הם משמשים

"גזית" - לשון גזיזה שפוסלן ומכתתן בברזל

"כי חרבך הנפת עליה" - הרי כי זה משמש בל' פן שהוא דילמא פן תניף חרבך עליה

"ותחללה" - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת (פ"ג דמדות) שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל והרי דברים ק"ו ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות ע"י שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות


רש"י מנוקד ומעוצב

וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל "אִם" "וְאִם" שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, הֲרֵי "אִם" זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "כַּאֲשֶׁר": וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי מִזְבַּח אֲבָנִים – לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית; שֶׁהֲרֵי חוֹבָה עָלֶיךָ לִבְנוֹת מִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה" (דברים כז,ו). וְכֵן "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה" (שמות כב,כד) – חוֹבָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" (דברים טו,ח), וְאַף זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "כַּאֲשֶׁר". וְכֵן "וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים" (ויקרא ב,יד), זוֹ מִנְחַת הָעֹמֶר, שֶׁהִיא חוֹבָה; וְעַל כָּרְחָךְ אֵין "אִם" הַלָּלוּ תְּלוּיִין, אֶלָּא וַדָּאִין, וּבִלְשׁוֹן "כַּאֲשֶׁר" הֵם מְשַׁמְּשִׁים.
גָּזִית – לְשׁוֹן גְּזִיזָה, שֶׁפּוֹסְלָן וּמְכַתְּתָן בְּבַרְזֶל.
כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ – הֲרֵי "כִּי" זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "פֶּן" שֶׁהוּא "דִּילְמָא": פֶּן תָּנִיף חַרְבְּךָ עָלֶיהָ.
וַתְּחַלְלֶהָ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ בַּרְזֶל, חִלַּלְתָּ; שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם; אֵין זֶה בְּדִין שֶׁיּוּנַף הַמְּקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ (מידות פ"ג מ"ד). וְעוֹד, שֶׁהַמְּזַבֵּחַ מֵטִיל שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ לֹא יָבֹא עָלָיו כּוֹרֵת וּמְחַבֵּל. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲבָנִים, שֶׁאֵינָם רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל יְדֵי שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה תּוֹרָה: "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל" – הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְּבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת.

מפרשי רש"י

[כו] אשר מצאנך ומבקרך וכו'. דאין לפרש דכל אחד ואחד מילתא בפני עצמו, "את עולותיך ואת שלמיך ואת צאנך ואת בקרך", שהרי "צאנך ובקרך" הוא עולות ושלמים ולא מידי אחריתי, ועולות ושלמים הם "צאנך ובקרך", אלא "צאנך ובקרך" 'אשר מצאנך וכו: [כז] אשר אתן רשות להזכיר כו'. דאם לא כן הוי למכתב 'כל מקום אשר תזכיר את ה, מה "אשר אזכיר וגו'":

מה שפרש"י וזבחת עליו אצלו ק' והלא כתיב בפ' וירא ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים ויקח את המאכלת לשחוט את בנו וכל היכא דכתי' על הוא ממש עליו ולא אצל כדפירש"י הכא בהדיא א"כ ש"מ דשחיטה על המזבח ממש היה ואפשר דקודם מת"ת שאני כנ"ל: