מ"ג שמות כ כ



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
מַדְבַּח אֲדַמְתָּא תַּעֲבֵיד קֳדָמַי וּתְהֵי דָּבַח עֲלוֹהִי יָת עֲלָוָתָךְ וְיָת נִכְסַת קוּדְשָׁךְ מִן עָנָךְ וּמִן תּוֹרָךְ בְּכָל אֲתַר דְּאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִי לְתַמָּן אֶשְׁלַח בִּרְכְתִי לָךְ וַאֲבָרְכִנָּךְ׃
ירושלמי (יונתן):
מַדְבַּח אַדְמְתָא תַעֲבֵיד לִשְׁמִי וּתְהֵי דַבַּח עֲלוֹי יַת עַלְוָותָךְ וְיַת נִכְסַת קוּדְשָׁךְ מִן עָנָךְ וּמִן תּוֹרָךְ בְּכָל אַתְרָא דְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִּי וְאַנְתְּ פְּלַח קֳדָמַי תַּמָּן אֲשַׁלַח עֲלָךְ בִּרְכָתִי וְאֵיבָרֵיכִינָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מזבח אדמה" - מחובר באדמה שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים (נ"א בסיס) (מכילתא) ד"א שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן

"תעשה לי" - שתהא תחילת עשייתו לשמי

"וזבחת עליו" - אצלו כמו (במדבר ב) ועליו מטה מנשה (מכילתא) (זבחים נח) או אינו אלא עליו ממש ת"ל הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ואין שחיטה בראש המזבח

"את עלתיך ואת שלמיך" - אשר מצאנך ומבקרך את צאנך ואת בקרך פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך

"בכל המקום אשר אזכיר את שמי" - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם וזהו בית הבחירה שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מִזְבַּח אֲדָמָה – מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה, שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים אוֹ עַל גַּבֵּי בָּסִיס (נ"א: כֵּפִים) (זבחים נ"ח ע"א). דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת חֲלַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲדָמָה בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן.
תַּעֲשֶׂה לִי – שֶׁתְּהֵא תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ לִשְׁמִי.
וְזָבַחְתָּ עָלָיו – אֶצְלוֹ, כְּמוֹ "וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה" (במדבר ב,כ). אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָלָיו מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב,כז), וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ – אֲשֶׁר מִצֹּאנְךָ וּמִבְּקָרֶךָ; "אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ" – פֵּרוּשׁ לְאֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ.
בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי – אֲשֶׁר אֶתֵּן לְךָ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁלִּי, שָׁם אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, אַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִתָּן רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה בָּאָה שָׁם, וְזֶהוּ בֵּית הַבְּחִירָה, שָׁם נִתָּן רְשׁוּת לַכֹּהֲנִים לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (סוטה ל"ח ע"א).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

אלהי כסף ואלהי זהב: אפילו לזכרון שמים לא תעשו, שיש טועים וסבורים שיש בהם ממש, ואע"פ שציוה הק' לעשות כרובים על הארון, לישיבתו נעשו דוגמת כרובי כסא של מעלה ולא להשתחוות להם:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מזבח אדמה תעשה לי" - פירש ר"א כי אמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לקבל כח עליונים בצורתם להיות אמצעיים ביני וביניכם כי בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך אני בכבודי וברכתיך אין לך צורך לאמצעי כלל ועל דעת רבותינו (במכילתא כאן) במזבחות שהם הנעשים במשכן ובמקדש הזכיר מצות המזבחות באדמה ובאבנים לאמר שיעשו גם כן המזבחות לשם לבדו ושם יזבחו העולות והשלמים ולא לשדים על פני השדה ובכל המקום אשר יזכירו את שמו יבא בכבודו עליהן לשכן שכינתו בתוכם ולברך אותם (כב-כג) וטעם ואם במצות חובה לומר אם יגיע הזמן שתזכו לרשת הארץ ולבנות לי מזבח אבנים בבית הבחירה השמר שלא תבנה אתהן גזית שתחשוב לעשות כן למעלת הבנין ודעת ר"א שהמצוה על מזבח הברית שבסדר ואלה המשפטים (להלן כד ד) בפירושיו ועל דרך האמת הכתובים כסדרן אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם בשמי הגדול ולא תעשון על פני אלהי כסף ואלהי זהב אבל אני מתיר לכם שתעשו מזבח לי לבדי ולזבוח עליו עולות גם שלמים בכל המקום אשר אזכיר את שמי כי אבא אליך וברכתיך ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת (בראשית מט כה) ו"אזכיר" מן זכרנו יברך (תהלים קטו יב)

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


לא תעשון אתי. על דרך הפשט לא תעשון בשתוף אתי שום צורה מכסף וזהב לשם אלהות, וחזר לא תעשו לכם כלל אפילו שלא לשם אלהות.

ויש לפרש לא תעשון אתי כשאתם עומדים בתפלה אתי לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם שאם תעשו כן מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אלהי כסף ואלהי זהב.

וכתב רש"י ז"ל לא תעשון אתי, בא להזהיר על הכרובים יאמר כי הכרובים אשר אתם עתידים לעשות אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הם חשובים לפני כאלהות. לא תעשו לכם שלא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כמו שאני עושה בבית עולמים. ודרשו רז"ל במסכת ע"ז לא תעשון אתי לא תעשון מה שאתי. ובא הכתוב לאסור עשיית הצורות בין בשמשין שבמדור העליון, כגון חיות הקדש ואופנים ושרפים ומלאכי השרת ושבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, וכיון שאסר הכתוב לעשות צורת מלאכי השרת שהן בצורת בן אדם ונוסף בהם שהם בעלי כנפים הייתי מבין שיהיה מותר לעשות פרצוף אדם לבדו, לכך הוצרכו לדרוש עוד לא תעשון אתי לא תעשון אותי והוא דמות אדם כדי שיהיה בכלל איסור לאו זה כל המשמשין כלן שבמדור העליון ושבמדור התחתון וכן פרצוף אדם. ובסנהדרין דרשוהו אזהרה לצבור שלא ימנה דיין בשביל ממון אלא בשביל חכמה הוא שאמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב אלוה הבא מחמת כסף וזהב כי שם אלהים כולל גם לדיינים.

וע"ד המדרש לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, לא תעשון כדרך שבני אדם עושים ביראתם, כשהטובה באה עליהם מכבדים יראתם שנאמר (שופטים טז) נתן אלהינו בידינו את שמשון אויבינו, וכשהפורענות באה עליהם מקללין ליראתם שנאמר (ישעיה ח) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, אבל יש לכם להודות בין על הטובה בין על הרעה, שכן אמר דוד ע"ה (תהלים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן אמר איוב (איוב א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.

וע"ד הקבלה לא תעשון אתי כבר פרשתיו בפסוק וידבר שהוא כמו על פני. ויש להוסיף בבאורו כי הוא כאלו אמר אתי בצר"י [סגו"ל] תחת האל"ף כלשון (ישעיה ו) ואראה את ה', שהרי כתיב (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי, והנה מנשה הרשע טעה בזה בשלא דקדק במלת את ועל כן תפשו לישעיה הנביא שאמר לו משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה', והוא שדרשו ביבמות סוף פ' החולץ אמר לו מנשה לישעיה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה אמר ידענא ביה דלא מקבל אי אמינא ליה אשוייה מזיד אמר שם אבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוה כי מטא להדי פומיה נח נפשיה משום דאמר (ישעיה ו) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. ומלת את ואות הכל אחד והוא מה שכתוב במצות התכלת (במדבר טו) וראיתם אותו שהוא מלשון את, ומזה דרשו רז"ל לא תעשון אתי לא תעשון אותי הרחיבו באור לכל משכיל כי מלת את הוא האות והבן זה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תעשון אתי אלהי כסף" ומאחר שראיתם שאין אתם צריכים לאמצעיים להתקרב אלי, לא תעשו אתי כאלה לאמצעיים:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


ד. מזבח אדמה תעשה לי מזבח מיוחד לי, שלא תבנהו מתחלה לשום אחר. ר' ישמעאל אומר, מזבח אדמה תעשה לי שלא תבנהו על גבי כפים ולא על גבי (עמודים. רבי נתן אומר, חלול באדמה נעשה, שנאמר נבוב לוחות תעשה אותו (שמות כז). איסי בן עקיבא אומר, מזבח נחשת מלא אדמה תעשה לי) שנאמר, כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העולה (מלכים א ה). וכי קטן היה, והלא כבר נאמר, אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא (שם ג). ומה תלמוד לומר קטן, אלא ביום שנבנה זה נגנז זה.

ה. וזבחת עליו - כנגדו. אתה אומר "עליו - כנגדו", או אינו אלא עליו כמשמעו?

והדין נותן, ומה אם צפון המזבח, שאינו כשר לכפרה - כשר לשחיטה, ראש המזבח, שהוא כשר לכפרה, דין הוא שיוכשר לשחיטה!

והרי מזבח הפנימי יוכיח, שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה, והוא יוכיח על מזבח החיצון אף על פי שהוא כשר לכפרה לא יוכשר לשחיטה!

לא: אם אמרת במזבח הפנימי, שאינו לא מכשיר ולא מתיר, ואינו גומר הכפרה - לפיכך לא יוכשר לשחיטה!

תלמוד לומר "ועשית עולותיך הבשר והדם" (דברים יג). הבשר והדם בראש המזבח, ואין שחיטה בראש המזבח!

רבי ( אסי ) [יוסי] אומר, אף לשחוט בראש המזבח. והכתוב מסייעו, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי [וגו'].

כתוב אחד אומר "את עולותיך ואת שלמיך", וכתוב אחד אומר "ועשית עולותיך הבשר והדם". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מחצי המזבח לצפון - כצפון, ומחצי המזבח לדרום - כדרום.

ואין לי אלא צפון המזבח שיהא כשר לשחיטה, שאר כל צפון העזרה מנין? - תלמוד לומר "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את העולה" (ויקרא ד). שאין תלמוד לומר "במקום הקדש", אלא להכשיר בו כל (הקדשים) [הקדש].

אין לי אלא חטאת ועולה ושלמים, שאר כל קרבנות מנין? - תלמוד לומר "את צאנך ואת בקרך" משמע מביא את הקדשים ואת החולין? - אמרת: במי הענין מדבר? - בקדשים.

ו. בכל המקום וגו' שאני נגלה עליך בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפורש אסור להאמר בגבולין.

ר' אליעזר בן יעקב אומר, אם תבא לביתי אבא לביתך, ואם לא תבא לביתי לא אבא לביתך. מקום שלבי אוהב שם רגלי מוליכות אותי.

מכאן אמרו כל עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת, שכינה עמהם, שנאמר "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב). ומנין אפילו שלשה שדנין, שנאמר "בקרב אלהים ישפוט". ומנין אפילו שנים, שנאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג). ומנין אפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך" (שמות כ).

<< · מ"ג שמות · כ · כ · >>