מ"ג שמות כא כט



<< · מ"ג שמות · כא · כט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְאִם תּוֹר נַגָּח הוּא מֵאֶתְמָלִי וּמִדְּקַמּוֹהִי וְאִתַּסְהַד בְּמָרֵיהּ וְלָא נַטְרֵיהּ וְיִקְטוֹל גְּבַר אוֹ אִתָּא תּוֹרָא יִתְרְגֵים וְאַף מָרֵיהּ יִתְקְטִיל׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין תּוֹר נַגְשָׁן הוּא מֵאִתְמְלֵי וּמִדְקֳדָמוֹי וְאִתַּסְהַד עַל אַנְפֵּי מָרֵיהּ תְּלָתֵי זִמְנֵי וְלָא נַטְרֵיהּ וּמִבָּתַר כֵּן קָטֵל גַּבְרָא אוֹ אִיתָא תּוֹרָא יִתְרְגֵם וְאוּף מָרֵיהּ יִתְקְטֵיל בְּמִיתוּתָא דְמִשְׁתַּלְחָא עֲלוֹי מִן שְׁמַיָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מתמל שלשום" - הרי שלש נגיחות (מכילתא)

"והועד בבעליו" - (ב"ק כג) ל' התראה בעדים כמו (בראשית מג) העד העיד בנו האיש

"והמית איש וגו'" - לפי שנאמר כי יגח אין לי אלא שהמיתו בנגיחה המיתו בנשיכה דחיפה ובעיטה מניין ת"ל והמית

"וגם בעליו יומת" - בידי שמים יכול בידי אדם ת"ל (במדבר לה) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו (סנהדרין לג) 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם – הֲרֵי שָׁלוֹשׁ נְגִיחוֹת (מכילתא).
וְהוּעַד בִּבְעָלָיו – לְשׁוֹן הַתְרָאָה בְעֵדִים, כְּמוֹ (בראשית מג,ג): "הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ" (בבא קמא כ"ד ע"א).
וְהֵמִית אִישׁ... – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִגַּח", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהֱמִיתוֹ בִּנְגִיחָה. הֱמִיתוֹ בִנְשִׁיכָה, דְּחִיפָה, בְּעִיטָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהֵמִית".
וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת – בִּידֵי שָׁמָיִם. יָכוֹל בִּידֵי אָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר לה,כא): "מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רוֹצֵחַ הוּא" – עַל רְצִיחָתוֹ אַתָּה הוֹרְגוֹ, וְאִי אַתָּה הוֹרְגוֹ עַל רְצִיחַת שׁוֹרוֹ (סנהדרין ט"ו ע"ב).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וגם בעליו יומת: בידי שמים, ואם יתן כופר פטור ממיתה בידי שמים:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וגם בעליו יומת" - קבלו רבותינו ז"ל (מכילתא כאן סנהדרין טו) שהיא מיתה בידי שמים וכמוהו והזר הקרב יומת (במדבר יח ז) ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט) וראיתי שלא בא בתורה בחייבי מיתות ב"ד "יומת" בלבד אבל "מות יומת" נאמר בכולן ואין טענה ממכה אדם יומת (שם כד כא) ולא משבת (להלן לה ב) ונביא המסית (דברים יג ו) שכבר פורש בהם במקום אחר ולא ידעתי טעם לתרגומו של אונקלוס שאמר יתקטל ואולי ירצה לומר כי ראוי הוא שיהרג אלא שיש עליו כופר או רצה לפרש שאמר הכתוב וגם בעליו יומת יהרג כאשר נהרג האיש המנוגח כי יומו יבא או במלחמה ירד ונספה לא ינקה ה' אותו רצה ללמד שהוא חייב בידי שמים למות ביד הורג לא מיתת עצמו כענין והרגתי אתכם בחרב (להלן כב כג) ואמר עוד באונקלוס בפסוק והזר הקרב יומת (במדבר יח ז) יתקטל כי היה סובר כדברי רבי עקיבא שאמר הזר ששימש במקדש רבי עקיבא אומר בחנק (סנהדרין פא)

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והמית איש או אשה. דרשו רז"ל שהכתוב הזה מופנה הוא להקיש ולדון ממנה גזרה שוה לכל הנזקין שבתורה אחד האיש ואחד האשה ואע"פ שאין אנו דנין עכשיו דיני קנסות מ"מ אי תפס לא מפקינן מיניה, ומשמתינן ליה לההוא גברא דקבע היזקא בביתיה מדרבי נתן מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו שנאמר (דברים כב) ולא תשים דמים בביתך, וארז"ל בבבא קמא האי מאן דבעי למהוי חסידא לזדהר במלי דנזקין. חסידים הראשונים היו קוברים קוציהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהם ומעמיקים להם ג' טפחים כדי שלא תוציאם המחרשה, ומעשה באחד שהיה מפנה אבנים מבית וזרק אותם ברשות הרבים אמר לו זקן אחד ריקא מפני מה אתה מפנה ממקום שאינו שלך למקום שלך לגלג עליו אותו האיש לימים הוצרך האיש ומכר ביתו ונתקל באותן האבנים מיד הזכיר דבריו של אותו הזקן אמר יפה אמר לי מפני מה אתה מפנה אבנים ממקום שאינו שלך למקום שלך וזהו שאמר הכתוב (קהלת יב) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. וגם בעליו יומת. אין זה בדיני אדם שהרי ארז"ל על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו אלא בידי שמים הוא כלשון (במדבר ג) והזר הקרב יומת, (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו שפירושו בידי שמים.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"וגם בעליו יומת" בדיני שמים חייב, כשאין שם עדים שיחייבוהו בכופר:

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והועד בבעליו. אמר לשון רבים, נתכוון לומר שאם היו לו ב' בעלים חייבים שניהם מיתה, ולא יהיו כב' שהרגו אדם כאחת שפטורין למאן דאמר (בבא קמא דף כו:), כי התם פטורין ממיתה בידי אדם וחייבים בידי שמים וכאן פטורין ממיתה בידי אדם וחייבים בידי שמים. ובכופר להיותו ממון חייבין אפילו בידי אדם:

מדרש מכילתא

לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קג. ואם שור נגח הוא בא הכתוב לחלק בין שור תם למועד. [חמשה דברים חלק בין שור תם למועד]. מועד צריך עדים ותם אין צריך עדים. מועד משלם את הכופר ותם אינו משלם את הכופר. מועד נותן שלשים סלע ותם אינו נותן שלשים סלע. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. מועד משלם מן העליה ותם מגופו.

קד. מתמול שלשום , יום ואמש ושלפניו. זהו שור תם. ואי זה הוא שור מועד, מועד שהעידו בו שלשה (פעמים) [ימים]. ותם שיחזור בו שלשה ימים זה אחר זה. ר' (יוסי) אומר, אפילו העידו בו שלשה פעמים ביום אחד, זה אחר זה חיב. ומה תלמוד לומר מתמול שלשום. אלא אם התרה בו שלשה ימים שלא, בזה אחר זה אינו נידון אלא כתם.

קה. והועד מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו.

קו. ולא ישמרנו . להביא שומר חנם.

ולא ישמרנו בראוי לו . מכאן אמרו שמרו כראוי פטור ושלא כראוי חייב. קשרו במוסרה ויצא והזיק (תם פטור ומועד) חייב. שנאמר ולא ישמרנו בעליו, ולא שמור הוא זה דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, תם חייב ומועד פטור, שנאמר ולא ישמרנו בעליו, ושמור הוא זה (דברי רבי מאיר). רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה אלא סכין. רבי אליעזר בן יעקב, פוטר בזה ובזה.

והמית איש או אשה מופנה להקיש ולדון גזרה שוה.

קז. השור יסקל למה נאמר. עד שלא יאמר יש לי בדין. אם התם בסקילה, מועד לא יהא בסקילה. לא, אם אמרת בתם שאינו משלם את הכופר, לפיכך בסקילה. תאמר במועד שהוא משלם את הכופר, לפיכך לא יהא בסקילה. תלמוד לומר השור יסקל. דבר אחר ([מועד] היה) בכלל ויצא לידון בדבר החדש *) (והחזירו) הכתוב לכללו. רבי עקיבא אומר, השור יסקל וגם בעליו. הקיש מיתת בעלים למיתת השור, מה מיתת בעלים בעשרים ושלשה, אף מיתת השור בעשרים ושלשה.

  • ) החזירו וכו'.

קח. וגם בעליו יומת בידי שמים. אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם. כשהוא אומר אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הא (נותנין פדיה למומתין בידי שמים. ומה תלמוד לומר מות יומת המכה רוצח הוא. ועדיין אני אומר יומת בידי שמים.) אתה אומר בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם. כשהוא אומר ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, הא אין נותנים פדיון למומתין בידי אדם, אבל נותנין פדיון למומתים בידי שמים. 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נגח. ב' במסורה הכא ואידך או נודע כי שור נגח הוא כדאיתא בפ' שור שנגח דילפינן נזקין ממיתה לחייב על הקטנים כגדולים:

<< · מ"ג שמות · כא · כט · >>