מ"ג שמות כא ל


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אִם מָמוֹן יְשַׁוּוֹן עֲלוֹהִי וְיִתֵּין פּוּרְקַן נַפְשֵׁיהּ כְּכֹל דִּישַׁוּוֹן עֲלוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
בְּרַם אִין קְנָסָא דְמָמוֹנָא יִתְשַׁוֵּי עֲלוֹי וְיִתֵּן פּוּרְקַן נַפְשֵׁיהּ כְּכָל מַה דִּישַׁווּן עֲלוֹי סַנְהֶדְרִין דְּיִשְרָאֵל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם כופר יושת עליו" - אם זה אינו תלוי והרי הוא כמו אם כסף תלוה לשון אשר זה משפטו שישיתו עליו ב"ד כופר

"ונתן פדיון נפשו" - דמי ניזק דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר דמי מזיק (ב"ק כז)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם כפר יושת עליו" - בעבור היות הכפר כפרה כענין הקרבנות ואם הוא אינו חפץ בה אין מכריחים אותו לבא לב"ד לחייבו בכך ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו בעבור זה אמר "אם"

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


קט. (אם כופר יושת עליו) ונתן פדיון נפשו נפשו של מומת, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, פדיון נפשו של ממית (וכן מצינו שאין נותנין פדיון מומתים בידי אדם בכל מקום. חייבי מיתות בית דין אין להן פדיון, שנאמר כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת (ויקרא כו). אבל כאן ונתן פדיון נפשו.) רבי ישמעאל אומר, בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם. שאדם קונה את עצמו בממון מידי שמים שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו' (שמות ל). ואומר איש כסף נפשות ערכו (מלכים ב' יב). ואומר כופר נפש איש עשרו (משלי יג). ואומר להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד). ואומר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו (איוב לג). ואומר ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (שם). נמצינו למדים קדשים יש להם פדיון וקדשים אין להם פדיון. (אסורין באכילה) יש להם פדיון (אסורים באכילה) אין להם פדיון. אסורים בהנאה יש להם פדיון (אסורין בהנאה) אין להם פדיון. שדות וכרמים יש (להם פדיון ויש) שיש להן פדיון, ויש שאין להם פדיון. עו”א אין להם פדיון, (תלמוד לומר) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם (תהלים מט). חביבין ישראל שנתן הקב”ה מצרים תחתיהן כפרה תחת נפשותיהם. שנאמר נתתי כפרך מצרים (ישעיה מג). מפני מה, מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך (שם).

<< · מ"ג שמות · כא · ל · >>