מ"ג שמות כא כח



<< · מ"ג שמות · כא · כח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲרֵי יִגַּח תּוֹרָא יָת גּוּבְרָא אוֹ יָת אִתְּתָא וִימוּת אִתְרְגָמָא יִתְרְגֵים תּוֹרָא וְלָא יִתְאֲכִיל יָת בִּסְרֵיהּ וּמָרֵיהּ דְּתוֹרָא יְהֵי זָכָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲרוּם יִנְגַשׁ תּוֹר יַת גְּבַר אוֹ יַת אִיתָא וִימוּת יִתְרְגָמָא יִתְרְגֵם תּוֹרָא וְלָא יִתְנְכֵס לְמֵיכוּל יַת בִּשְרֵיהּ וּמָרֵיהּ דְּתוֹרָא יְהֵי זַכְּאַי מִדִּין קְטוֹל וְאוּף מִדְמֵי עַבְדָא וְאַמְהוּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וכי יגח שור" - (מכילתא ב"ק כד) אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף אלא שדבר הכתוב בהווה

"ולא יאכל את בשרו" - (פסחים כא) ממשמע שנא' סקול יסקל השור איני יודע שהוא נבלה ונבלה אסורה באכילה אלא מה ת"ל ולא יאכל את בשרו שאפילו שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה (ב"ק מא) בהנאה מנין ת"ל ובעל השור נקי כאדם האומר לחברו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום וזה מדרשו ופשוטו כמשמעו לפי שנאמר במועד וגם בעליו יומת הוצרך לומר בתם ובעל השור נקי 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְכִי יִגַּח שׁוֹר – אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בְּהֹוֶה (בבא קמא נ"ד ע"ב).
וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ – מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נְבֵלָה, וּנְבֵלָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה? אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"? שֶׁאֲפִלּוּ שְׁחָטוֹ לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ – אָסוּר בַּאֲכִילָה. בְּהַנָּאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי", כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: יָצָא פְלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו, וְאֵין לוֹ בָהֶם הַנָּאָה שֶׁל כְּלוּם. זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (בבא קמא מ"א ע"א). וּפְשׁוּטוֹ כְמַשְׁמָעוֹ: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּמּוּעָד "וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת", הֻצְרַךְ לוֹמַר בְּתָם "וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי".

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

סקול יסקל השור וגו': לפי הפשט ולא יאכל את בשרו לא לנכרי ולא לכלב לאחר שנסקל, ואע"פ שהנבלה וטריפה כתוב בם או מכור לנכרי, לכלב תשליכון אותו, אותם מותרים בהנאה לאחר סקילה, וחכמים פירשו משנגמר דינו אסור אפילו שחטו לאחר גמר דין:

ובעל השור נקי: כל זמן שלא הועד בו:


רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וכי יגח שור את איש. הזכיר באדם לשון נגיחה אבל בבהמה בשור שהמית שור הזכיר נגיפה ואמר וכי יגוף, ואמרו רז"ל בבבא קמא אדם דאית ליה מזלא הזכיר בו נגיחה כלומר שעשה במתכוין ובהשגחה פרטית בהמה דלית לה מזלא הזכיר בה נגיפה כלומר בדרך מקרה.

סקול יסקל השור. אין מיתת השור לקחת הדין מן השור אלא לקחת הדין מבעליו כדי שיזהר בשמירתו ואם לא יזהר הרי הוא יודע שיפסיד ממונו, זהו על דרך הפשט והוא דעת הרמב"ן.

אמנם יש דעת אחרת כי שור שהמית את האדם והוא הדין חיה ועוף שהמיתו על כל פנים נקשר בו הכח שנקשר בנחש הקדמוני ולכך המשילו חכמים מכת הדבר לנגיחת השור ממה שאמרו במסכת תענית ריש פרק סדר תעניות דאמר שלשה מתים ביום אחד אין זה דבר, בשלשה ימים בזה אחר זה הרי זה דבר, וכן בשור אם נגח שלשה פעמים ביום אחד אין זה מועד, שלשה פעמים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה מועד שנאמר ואם שור נגח הוא מתמול שלשום דברי ר' יהודה, ופליג עליה ר"מ דאמר רחק נגיחותיו חייב קרב נגיחותיו לא כ"ש ואעפ"כ קיי"ל כרבי יהודה, ואמרו עוד שהשור בימי ניסן השטן מרקד לו בין קרניו וידוע כי הוא מושך כח ממדת הדין שכתוב (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל, ומעשה עשו חכמים בתרנגול שהרג את הנפש והביאוהו לב"ד וסקלוהו ודבר הכתוב בהווה כשהזכיר שור אבל הוא הדין לשאר בעלי חיים.

וכבר ידעת כי בזמן התלמוד היה השטן מתדמה ומתראה לעיני הבריות עד שהוצרכו לבקש רחמים שיתעלם מהם.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וכי יגח וגו' את איש. טעם אומרו את. יתבאר על דרך אומרם בגמרא (סנהדרין דף עט.) נתכוין להרוג שמעון והרג ראובן חייב שהרי נתכוין להרוג מי שחייב עליו, והוא אומרו את איש לרבות כל שנתכוין לאיש הגם שהרג אחר שלא נתכוין לו. ודוקא נתכוין לאיש אבל נתכוין לבהמה והרג האיש פטור כדאמרינן שם (ע"ח ב):

ומת. פירוש, אפילו מת אחר זמן: כל שמת מחמת נגיחה, וכן משמע מדברי רש"י (בבא קמא דף מא.) בפירוש סוגיית סכן ג' בני אדם ולא מתו יעויין שם:

ולא יאכל את בשרו. ואם אכלו לוקה, אבל שאר הנאות הנשמעות מאומרו ובעל השור נקי הגם שאסור אינו לוקה, ולזה לא כלל הכל בכללות אחד:

מדרש מכילתא

לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צח. וכי יגח שור [את] איש אף השור היה בכלל שנאמר (והמית איש או אשה) [מכה איש ומת] והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה, לכך נאמר (בפרשה) זו.

צט. וכי יגח שור אין לי אלא שור, מנין לעשות כל הבהמה כשור. הריני דן, נאמר כאן שור ונאמר להלן שור, מה שור האמור בסיני עשה בו כל בהמה כשור, אף שור האמור כאן דין הוא שנעשה כל בהמה כשור. ומנין לעשות כל המיתות כנגיחה. הרי אתה דן, הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על המועד שעשה בו כל המיתות כנגיחה, אף התם נעשה כל המיתות כנגיחה. לא, אם אמרת במועד שכן משלם את הכופר, תאמר בתם שאינו משלם את הכופר. (שאין) תלמוד לומר והמית איש או אשה [שאין תלמוד לומר איש או אשה], אלא להקיש ולדון גזרה שוה. נאמר כאן איש או אשה, ונאמר להלן איש או אשה. מה להלן עשה כל המיתות כנגיחה, אף כאן דין הוא שנעשה כל המיתות כנגיחה. ומנין לעשות הקטנים כגדולים. הריני דן, הואיל ותם בסקילה ומועד בסקילה, אם למדת על מועד שעשה בו קטנים כגדולים, אף התם נעשה בו קטנים כגדולים. לא, אם אמרת במועד שמשלם את הכופר, לפיכך עשה בו את הקטנים כגדולים. תאמר בתם שאין משלם את הכופר שנעשה בו קטנים כגדולים. תלמוד לומר או בן יגח וגו'. אלא מופנה להקיש ולדון גזרה שוה. נאמר כאן יגח ונאמר להלן יגח. מה להלן עשה בו קטנים כגדולים, אף כאן עשה בו קטנים כגדולים. ר' שמעון בן יוחאי אומר, למה נאמר עד, שלא יאמר יש לי בדין. ומה אם במקום שלא עשה בו קטנים כגדולים בהורגין, עשה קטנים כגדולים בנהרגין. מקום שעשה קטנים כגדולים בהורגין, אינו דין שיעשה קטנים כגדולים בנהרגין. לא, אם אמרת להלן עשה שאינו מתכוין כמתכוין בנזקין, לפיבך עשה בו קטנים כגדולים בנהרגין. תאמר כאן שלא עשה בו שאינו מתכוין כמתכוין, שנעשה בו קטנים כגדולים בנהרגין. תלמוד לומר או בן יגח או בת יגח. מופנה להקיש ולדון גזרה שוה, נאמר כאן יגח ונאמר להלן יגח, (כדכתוב לעיל) [וכו'].

ק. סקול יסקל השור [ולא יאכל את בשרו] למה נאמר. ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שבשרו אסור באכילה. מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו. אל"א שור שיוצא ליסקל וקדמו בעלים ושחטוהו, בשרו אסור באכילה. לכך נאמר לא יאכל את בשרו. אין לי אלא באכילה, מני' שאף בהנאה אסור. אמרת קל וחומר, ומה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכת דמים הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים אינו דין שיהא אסור בהנאה. או חלוף, ומה שור הנסקל שהוא שופך דמים מותר בהנאה, עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים אינו דין שתהא מותרת בהנאה. תלמוד לומר וערפו שם את העגלה בנחל (דברים כא). דנתי וחלפתי ובטל החלוף וזכיתי בדין מתחלה. מה עגלה ערופה שמכפרת על שפיכות דמים, הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים אינו דין שיהא אסור בהנאה. (ר' יצחק אומר, אינו צריך. מה עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ולא מסלקת את השכינה הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה אינו דין שיהא אסור בהנאה (רבי אומר, ומה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים (שהן) באין לכפרה לעולם אסור בהנאה (שור הנסקל שאינו בא) לכפרה לעולם, אינו דין שיהא אסור בהנאה. אין לי אלא בשרו, עורו מנין- הרי היה רבי ישמעאל אומר קל וחומר. ומה חטאת שבשרה מותר בשחיטה עורה אסור במיתתה, שור הנסקל שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו אסור במיתתו. (נבלה) תוכיח, אף על פי שבשרה אסור בשחיטתה עורה מותר במיתתה. היא תוכיח על שור הנסקל, שאף על פי שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו מותר במיתתו. אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל, לא, אם אמרת (בנבלה) שהיא מותרת בהנאה, לפיכך עורה מותרת במיתתה. תאמר, בשור הנסקל שהוא אסור בהנאה לפיכך יהא עורו אסור במיתתו. (סקול יסקל השור.

קא. ולא יאכל) את בשרו ([ואת] (בשרו)) למה [נאמר]. להביא דמו וחלבו ועורו.

קב. ובעל השור נקי ר' יהודה אומר, נקי מידי שמים. שהיה בדין, הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה, אם למדת על מועד שיצאו בעליו מידי בית דין בשר ודם, לא יצאו מידי שמים, אף התם אף על פי שיצאו בעליו מידי בית דין של בשר ודם, לא יצאו מידי בית דין של שמים. (הא מה) תלמוד לומר ובעל השור נקי, [נקי] בידי שמים. שמעון בן עזאי אומר, ובעל השור נקי, נקי מחצי כופר. שהיה בדין, הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין, ושור שהמית את האדם בתשלומין. מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק, אף כאן באדם כן. ומה תלמוד לומר ובעל השור נקי, [נקי] מחצי (נזק). רבן גמליאל אומר, ובעל השור נקי, נקי מדמי עבד. שהיה בדין, הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה, אם למדת על מועד שהוא משלם דמי העבד, יכול אף בתם כן. (ומה) תלמוד לומר ובעל השור נקי, נקי מדמי עבד. רבי עיקבא אומר, ובעל השור נקי, נקי מדמי ולדות. שהיה בדין, הואיל וחייב באדם וחייב בשור, אם למדת על אדם שהוא מתכוין לחבירו והכה אישה ויאו ילדיה משלם דמי ולדות, אף שור המתכוין לחבירו והכה אישה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. (וכו'. הא מה) תלמוד לומר ובעל השור נקי, נקי מדמי ולדות. 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ולא יאכל. בגימטריה ולא הנאה:

<< · מ"ג שמות · כא · כח · >>