מ"ג שמות יב מח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶ֘סַח֮ לַיהֹוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כׇל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכׇל־עָרֵ֖ל לֹֽא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲרֵי יִתְגַיַּיר עִמְּכוֹן גִּיּוֹרָא וְיַעֲבֵיד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ מִגְזַר לֵיהּ כָּל דְּכוּרָא וּבְכֵן יִקְרַב לְמִעְבְּדֵיהּ וִיהֵי כְּיַצִּיבֵי אַרְעָא וְכָל עַרְלָא לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲרוּם יִתְגַּיַּיר עִמְכוֹן גִּיּוֹרָא וְיַעֲבֵד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ יִגְזוֹר לֵיהּ כָּל דְּכוּרָא וּבְכֵן יְהֵי כָּשֵׁר לְמֶעֱבְדֵיהּ וִיהֵי כְּיַצִיבָא דְאַרְעָא וְכָל עַרְלָאֵי בַּר יִשְרָאֵל לָא יֵיכוּל בֵּיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ – לְהָבִיא אֶת שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה, שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁמָּד לַעֲרֵלוּת, וְאֵינוֹ לָמֵד מִ"בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מג)[2].
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
צח. המול לכם כל זכר מגיד שמילת זכרים מעכבתו (מלאכול) הפסח. אין לי אלא מילת זכרים, מילת עבדים מנין- הרי אתה דן, נאמר כאן [אז], ונאמר להלן [אז], מה להלן מילת עבדים, אף כאן מילת עבדים. (אי מה) [ומה] (להלן) מילת זכרים, אף (כאן) מילת זכרים, דברי רבי ישמעאל. ר' יונתן אומר, אין מילת זכרים מעכבתו מלאכול בפסח, ומה תלמוד לומר המול לו כל זכר, הרי שהיו לפניו שתי מצות. מצות פסח ומצות מילה, איני יודע איזה מהם תקדים. כשהוא אומר המול לו כל זכר, תקדים מצות מילה למצות הפסח. רבי נתן אומר, שאין תלמוד לומר המול לו, אלא (להביא) את העבד שטבל לפני רבו ויצא לבן חורין. מעשה בבלוריא שטבלו מקצת שפחותיה לפניה ומקצת לאחריה. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו את שטבלו לפניה בנות חורין, לאחריה משועבדות. ואף על פי כן שמשוה עד יום מותה.
צט. וכל ערל לא יאכל בו למה נאמר? (והלא כבר נאמר) כל בן נכר לא יאכל בו, אבל ישראל ערל, שומע אני יהא כשר לאכול פסח -תלמוד לומר וכל ערל לא יאכל בו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צז. וכי יגור אתך גר . והוכפל דבר זה בפרשת בהעלותך אצל פסח שני וכי יגור אתכם גר וכו' כחוקת הפסח כן יעשה, וכבר כללתי בפירוש אחרי ( אחרי עה), שיש הבדל בין הגר בתוככם ובין הגר אתכם. שלשון הגר אתכם מורה שנתגייר מקרוב, ולמדו חז"ל שפה מלמד שגר המתגיר מקרוב יהיה לענין זה כאזרח הארץ שלא יעשה פסח רק עד י"ד בניסן הבא, בל נטעה שיעשה פסח מיד.
ומה שאמרו שנית בפ' בהעלותך גבי פסח שני, מלמד שגם אם נתגיר בין פסח ראשון לפסח שני, דינו כאזרח בל יעשה פסח שני, אחר שהיה פטור בראשון. [ובפסחים דף צ"ג יש פלוגתא בזה בין רבי ור' נתן] ושני דרשות האלה נמצאו גם בספרי ( בהעלותך ל ) ושם גורס רשב"א אומר, ולרבי י"ל שדורש בהפך שדינו כאזרח לעשות פסח שני.
צח. המול לו כל זכר . שמילת זכריו מעכבתו מלעשות הפסח. ופה אמר ואז יקרב לעשותו, ובמילת עבדיו כתיב אז יאכל בו, ולמד שהוא הדין שמילת עבדיו מעכב העשיה ושמילת זכריו מעכב האכילה.
ויצויר שיתחדש חיוב מילת זכריו בין עשיה לאכילה אם היה חולה בשעת עשיה ויחלצתו חמה בשעת אכילה, כמו שאמרו בגמרא (דף עא). ור' יונתן סבערא ליה דאינו מעכב רק למדנו שמצות מילה קודמה. ובירושלמי (פ"ג ה"ז) מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם אר"פ מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו – הוא הדין שמילת בנו קודם לשחיטת פסחו. ור' נתן סבירא ליה שימולו הזכרים שבביתו, דהיינו בנו ועבדיו, ודייק מ"ש המול לו, דוקא כשנמולו לו לא אם נמולו לעצמם.
ולמ"ד שהנכרי אינו קונה את העבד קנין הגוף, ואם כן כשהעבד טובל לשם חירות יצא לחירות, ועל זה מביא מעשה דבלוריא ומובא יבמות (דף מו), ושם מפרש רבא לפניה בין בסתם בין במפורש, לאחריה במפורש הן כסתם לא. ובגמרא אומר שקדמו עבדיה, ובמכילתא אמר שקדמו שפחותיה, ומן המכילתא יש מוצא מקור הדין למה שאמר הרמב"ם (הלכות ק"פ) שגם טבילת השפחות מעכבת מן הפסח.
צט. כל ערל לא יאכל ב ו צריך לכתוב בן נכר וצריך לכתוב ערל ישראל. כמו שאמרו ביבמות (דף עא) ופסחים (דף צו) ואצטריך למכתב ערל ואצטריר למכתב בן נכר, ערל מאיס בן נכר לא מאיס, בן נכר אין לבו לשמים וגו'.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
וכל. ערל 'לא יאכל בו. וסמיך ליה תורה אחת רמז לק"ו שנשא משה במעשה העגל ומה פסח שהוא מצוה אחת אמרה תורה וכל ערל לא יאכל בו וגו':
- ^ ראו תוס' זבחים כ"ב ע"ב ד"ה ערל.
- ^ ראו תוס' זבחים כ"ב ע"ב ד"ה ערל.