מ"ג שמות יב ח


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיֵיכְלוּן יָת בִּסְרָא בְּלֵילְיָא הָדֵין טְוֵי נוּר וּפַטִּיר עַל מְרָרִין יֵיכְלוּנֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיֵיכְלוּן יַת בִּישְרָא בְּלֵילְיָא הָדֵין דַּחֲמֵיסַר בְּנִיסַן עַד פַּלְגוּתֵיהּ דְּלֵילְיָא טְוֵי נוּר וּפַטִּיר עַל תַּמְכָא וְעוּלְשִׁין יֵיכְלוּנֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
מְהַבְהַב:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את הבשר" - ולא גידים ועצמות (מכילתא פסחים פג)

"ומצות על מרורים" - כל עשב מר נקרא מרור וציום לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומצות על מרורים יאכלוהו" - שיעורו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ובמצות עם מרורים יאכלוהו וכן על מצות ומרורים (במדבר ט יא) כמו עם וכמוהו ויבאו האנשים על הנשים (להלן לה כב) וכן ראשו על כרעיו ועל קרבו (בפסוק הבא) ולא אמר "עם" ללמד שאינו חובה שיהא כורכן בבת אחת ואוכלן ויחסר הכתוב בי"ת כמו ירחצו מים (להלן ל כ) וימת סלד לא בנים (דהי"א ב ל) וילמד הכתוב שאין מצוה במרורים אלא עם אכילת הבשר אבל המצות חזר וצוה (להלן פסוק יח) בערב תאכלו מצות אפילו בפני עצמן כדעת רבותינו (פסחים קכ) ויותר נכון שנאמר כי " ומצות " נמשך למעלה ואכלו את הבשר ומצות וחזר וצוה עם מרורים יאכלוהו לבשר הנזכר והנה צוה באכילת הבשר ובאכילת המצות ולא צוה באכילת המרורים רק אמר שיאכלו לבשר עם מרורים ירמוז שאין במרורים מצוה רק לאכול הבשר עמהם ובזמן שאין בשר אין במרורים מצוה וגם אינם מעכבים הבשר ואם אכל פסח ולא אכל מרורים ידי פסח יצא כי המצוה בפסח כמו המצוה במצה כל אחת צואה בפני עצמה

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


לז. ואכלו את הבשר. בשר ולא גידים ולא עצמות ולא קרנים ולא טלפים.

בלילה הזה . שומע אני כל הלילה, תלמוד לומר ולא תותירו ממנו עד בקר

(אני אקרא) והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. עד בקר למה נאמר? לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר. ואי זה? זה עמוד השחר. מכאן אמרו (ברכות פ"א מ"א) אכילת פסחים ואכילת זבחים והקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. ומפני מה אמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה, ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. ר' אלעזר אומר, נאמר כאן לילה ונאמר להלן לילה, מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות.

לח. צלי אש. ולא צלי שפוד ולא צלי אסכלה ולא צלי התנור (אלא) צלי אש הצלוי מן החי. אתה אומר הצלוי מן החי, או אינו אלא במבושל? תלמוד לומר כי אם צלי אש. הא מה תלמוד לומר צלי אש - הצלוי מן החי.

לט. ומצות על מרורים יאכלוהו. (הוסיף לו הכתוב שתי מצות חוץ מן המצוה האמורה בגופו ואי זה? זה ועצם לא תשברו בו.

צלי אש ומצות ). מגיד הכתוב שמצות הפסח מצה צלי ומרור. (צלי אש ומצות) ומנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח? תלמוד לומר יאכלוהו. אין לי אלא בזמן שאין להם מצה ומרור, יוצאין ידי חובתן בפסח (יכול כך) אם אין להם פסח (אין) יוצאין במצה ומרור. הרי אתה דן, הואיל והפסח מצות עשה, ומצה ומרור מצות עשה. הא למדת כמו שאם אין להם מצה ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח כך אם אין יהם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור.

דבר אחר על מצות ומרורים יאכלוהו מכאן אמרו, הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע.

<< · מ"ג שמות · יב · ח · >>