מ"ג שמות יב ט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תֵיכְלוּן מִנֵּיהּ כִּד חַי וְאַף לָא כִד בַּשָּׁלָא מְבוּשַּׁל בְּמַיָּא אֱלָהֵין טְוֵי נוּר רֵישֵׁיהּ עַל כְּרָעוֹהִי וְעַל גַּוֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תֵיכְלוּן מִנֵיהּ כַּד חַי וְלָא כַּד בַּשְׁלָא בְּחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְשַׁקְיָינֵי וְלָא מְבֻשָּׁל בְּמַיָא אֱלָהֵן טְוֵי נוּר עִם רֵישֵׁיהּ עִם רַגְלוֹי וְעִם גַּוֵּיהּ: |
רש"י
"ובשל מבושל" - כל זה באזהרת אל תאכלו (ראו פסחים מא א)
"במים" - מנין לשאר משקין ת"ל ובשל מבושל מ"מ (שם)
"כי אם צלי אש" - למעלה גזר עליו במצות עשה וכאן הוסיף עליו ל"ת אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש
"ראשו על כרעיו" - צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן (שם עד) ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון (שמות יג) על צבאותם כמו בצבאותם כמות שהן אף זה כמות שהוא כל בשרו משלם
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל – כָּל זֶה בְּאַזְהָרַת לֹא תֹּאכְלוּ (ראו פסחים מ"א ע"א).
בַּמָּיִם – מִנַּיִן לִשְׁאָר מַשְׁקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל" מִכָּל מָקוֹם (שם).
כִּי אִם צְלִי אֵשׁ – [לְמַעְלָה גָּזַר עָלָיו בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, וְכָאן הוֹסִיף עָלָיו לֹא תַעֲשֶׂה: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ] (ראו רש"י פסחים מ"א ע"ב ד"ה לוקה שתים).
רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו – צוֹלֵהוּ כֻּלּוֹ כְּאֶחָד, [עִם] רֹאשׁוֹ וְעִם כְּרָעָיו וְעִם קִרְבּוֹ. וּבְנֵי מֵעָיו נוֹתֵן לְתוֹכוֹ (פסחים ע"ד ע"א) אַחַר הֲדָחָתָן. וּלְשׁוֹן "עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" – כִּלְשׁוֹן "עַל צִבְאֹתָם" (שמות ו,כו), כְּמוֹ "בְּצִבְאֹתָם", כְּמוֹת שֶׁהֵן; אַף זֶה, כְּמוֹת שֶׁהוּא, כָּל בְּשָׂרוֹ מֻשְׁלָם.
רשב"ם
ראשו על כרעיו: כל זה דרך מהירות:
רמב"ן
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ובשל מבושל במים אין לי אלא מים שאר כל המשקין מנין? היה ר' ישמעאל אומר אמרת קל וחומר, הא אם מים שאינן מפיגין טעמן הרי הן אסורין בבשול, שאר המשקין שהן מפיגין טעמן דין הוא שיהו אסורין בבשול. ר' עקיבא אומר, אין לי אלא מים שאר כל משקין מנין? תלמוד לומר ובשל מבושל להביא שאר המשקין.
ר' אומר אני אקרא אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש. ומה תלמוד לומר נא ובשל מבושל שיכול אין לי אלא בשעה שהוא באכול צלי (בשעה שהוא בא ומבושל), מבעוד יום מנין? תלמוד לומר ובשל מבושל לחייב עליו מבעוד יום.
מא. (ובשל אין בשל אלא צלי שנא' ובשלת ואכלת (דברים טז) . ואומר ויבשלו (את) הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם (ד"ה ב' לה). מכאן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי). כי אם צלי אש למה נאמר. הייתי אומר הראוי לשלוק ישלוק, הראוי לצלי יצלה. תלמוד לומר כי אם צלי אש
מב. ראשו על כרעיו ועל קרבו. תוך ובר דברי (ר' עקיבא. ר') אומר מקולס
מלבי"ם - התורה והמצוה
מ. אל תאכלו ממנו נא. תרגם אונקלוס, לא תאכלו מניה כד חי. ווה נגד מה שנאמר בש"ס פסחים (דף מא), יכול אכל כזית חי יהיה חייב? תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל, נא ובשל אמרתי לך ולא חי. שפי' נא שנצלה קצת ולא נצלה כל צרכו.
אבל האמת שבלשון התרגום גם הצליה קצת נקרא חי. כי בלשון הקודש יש הבדל, שחי הוא שלא נצלה כלל כמו ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי (שמואל א ב'), ונא הוא הנצלה קצת. ובלשון ארמי גם זה נקרא חי. ומה שנאמר פה, אין נא אלא חי, רצה לומר מה שנקרא חי בלשון ארמי, שזה נקרא בלשון הקודש נא.
והנה כפל המקור על הפעל, או כפל הפעל יורה לפעמים על השנות הפעל כמה פעמים, ולפעמים יצין כל שנעשה הפעל, אף אם נעשה קצת ממנו. כמו שאמרו במכילתא (משפטים פי"ח) אם ענה תענה אותו- אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. רבי אומר מנין שאינו חייב עד שיענה וישנה – שמר אמר שכפל הפעל מורה על ענוי אף קצת, ומר אמר שמורה על השנות הפעל. וכן במה שאמר, ובשל מבושל יש לפרש שרצה לומר כל שיעשה פעולת הבשול, אף שלא נתבשל רק קצת, ויש לפרש שמורה על השנות הבשול דהיינו המבושל ביותר. ופי' המכילתא שהכוונה על שיעשה קצת מן הפעל. רוצה לומר המבושל שלא נתבשל כל צרכו.
וזהו שאמרו, ובשל מבושל -לחייב על החי יעל המבושל. רוצה לומר מבושל שהוא חי, דהיינו שלא נתבשל כל צרכו. שבוה חייב שתים : א] מצד שהוא חי, רצה לומר שלא נתבשל כל צרכו, ב] מצד שהוא מבושל, כי הבשול בקצת נקרא בשול לענין זה, וחייב משום שני לאוין. [וזה עולה כשיטת רש"י בפסחים (דף מא). והרמב"ם לא הביא חדוש זה בהלכותיו, שלשיטתיה אכל נא ומבושל, אינו לוקה אלא אחת (פ"ח מהלכות קרבן פסח ה"ד)]. ושואל- או אינו אלא לחייב על המבושל ביותר, רצה לומר הלא יש לפרש שכפל הפעל מורה על כפל הבשול, וכמו שאמר רבי אם ענה תענה עד שיענה וישנה - ומשיב שאי אפשר לומר כן, דהא אמר כי אם צלי אש, שמוציא מבושל.
מא. ובשל מבושל במים . הגם ששם צלי מיוחד רק להמבושל בלא משקה (כנ"ל בא לח ), שם בשול הוא שם כולל לכל דבר שנגמר עד שראוי לאכילה. כי בשל קציר (יואל ד) הבשילו אשכולותיה ענבים (בראשית מ). ובא גם על הצלי, ובשלת ואכלת (דברים טז) [שלכן סבירא ליה לר' יאשיה שהנודר מן המבושל אסור בצלי].
ולכן הוצרך לפרש מבושל במים. וכן כתב הראב"ע, ובשל שם התואר- ופירושו שהוא מבושל במים, כי גם הצלי יקרא מבושל אולם יש לומר שבמים דוקא, ומנלן לאסור מבושל בשאר משקים- וסבירא ליה לר"י שידעינן זה מקל וחומר. ופירושו, אף שמבושל במים שאין מפיגים טעמו.
וכבר התבאר באילת השחר ( כלל צא ) שמצאנו פעמים רבות שתפסה התורה השם שבו יעשה הפעל ואינו אלא לדוגמא. כמו והכה את רעהו באבן או באגרוף , ושם ( כלל צד ) שלפעמים תפס שם אחד לרבותא. וכן תפס שם במים לרבותא. ור' עקיבא מרבה שאר משקים מכפל בשל מבושל. שרוצה לומר- בין הבשל במשקים או צלי קדר שמתבשל בשומן של עצמו, ובין המבושל במים.
ואמר בגמרא דא"ב צלי קדר. דלר' ישמעאל מותר כי אין מפיג טעמו, ואמר בירושלמי דר' ישמעאל לשיטתו דאינו דורש מלות כפולות [ובגמרא גריס רבי במקום ר' עקיבא ובירושלמי גריס ר' עקיבא]. ובמה שאמרו, רבי אומר אני אקרא בשל ומה תלמוד לומר מבושל כן הוא בגמרא. ומקשה, הא מבע"ל בשל מבושל לצלי קדר ולשאר משקים- ומשיב אם כן לימא קרא או בשל בשל או מבושל מבושל, מאי בשל מבושל שמעת מינה תרתי.
ומובן על פי מה שאמר הראב"ע כי בשל אינו שם המקור, שהוא לא יתחבר רק עם לשון עבר או עתיד, רק הוא שם התואר על משקל כבד, זקן. ומפרש רבי, שמוסיף בשם מבושל אף שנתבשל שלא בזמן הראוי. כי בנין פועל נקרא, בנין שלא נזכר שם פועלו שלא יציין פעולת פועל כמו שכתבנו באילת השחר ( כלל כו ) ומרבה בשנתבשל מבעוד יום- שלא פעל בו החיוב הזמני שהוא הראוי ויהיה הפועל בזה.אמנם הלא יש לומר שלכן אמר בשל מבושל מפני שיש חלקי בשר שראוים לצליה ויש חלקי בשר שצריכים שליקה שהוא בשול הרבה. והוי אמינא שבהם אין הבשול אסור כי דרכם בכך- ולכן אמר שלא יאכל לא בשל ולא מבושל דהיינו הבלתי ראוי רק לבשול.
וזהו שאמרו, הייתי אומר הראוי לצלות יצלה וכו' – על זה אמרו כי אם צלי אש וידעינן שלא יהיה בו שום חלק שיאכל על ידי בשול רק כולו צלי. ואם כן מיותר בשל מבושל לרבות נתבשל מבעוד יום.
מב. ראשו על כרעיו ועל קרבו . שרצה לומר, שהראש יהיה מחובר בעת הצליה, והקרב והכרעים הגם שמסירם, כמו שאמרו והקרב והכרעים ירחץ במים, מכל מקום יהיו צלוים עם הפסח ביחד.
ובמשנה פסחים (דף ע"ד) ונותן את כרעיו ובני מעיו לתוך דברי ר' יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר כמין בשול הוא זה, אלא תולן חוצה לו. ושם בגמ' תניא ר' ישמעאל קורהו תוך תוך, ר"ט קורהו גדי מקולס. מזה מבואר, שטעות סופרים במכילתא, ותחת ר' עקיבא צריך לומר ר' ישמעאל. ור' ישמעאל לשיטתו, שלדידיה מותר בצלי קדר (כנ"ל סי' הקודם, בא מא). ולכן סבירא ליה שנותנם לתוכו אף על פי שהוא כצלי קדר. ורבי או ר' עקיבא לשיטתם, שצלי קדר הוא כמין בשול (כנ"ל סי' הקודם) סבירא ליה שנותנם מבחוץ. ופי' ראשו על כרעיו, שיתלה כרעיו וקרבו סביב ראשו.
ועיין בירושלמי (פ' כיצד צולין ה"א) דרך אחר בזה, ולפי מה שאמרו בירושלמי שם, דהפלוגתא היא אי על בסמוך או על ממש, הנה רבי לשיטתו (בסוטה דף לו ובמנחות דף סב ודף צח) דלא בעינן על בסמוך, ולכן נותנם מבחוץ. ור' ישמעאל יסבור דבעינן על בסמוך, ולכן סבירא ליה דנותנם בתוכו.