מ"ג שמות טו יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | תַּעֵילִנּוּן וְתַשְׁרֵינוּן בְּטוּרָא דְּאַחְסָנְתָךְ אֲתַר לְבֵית שְׁכִינְתָךְ אַתְקֵינְתָּא יְיָ מַקְדְּשָׁא יְיָ אַתְקְנָהִי יְדָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | תָּעוּל יַתְהוֹן וְתִנְצוֹב יַתְהוֹן בְּטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁךְ אָתַר דִּמְכֻוַּון קְבֵיל כּוּרְסֵי יְקָרָךְ מוּזְמַן קְבֵיל בֵּית שְׁכִינַת קָדְשָׁךְ אַתְקִינְתָּא יְיָ בֵּית מַקְדָּשָׁךְ יְיָ תַּרְתֵּין אִידְיָיךְ שַׁכְלִילוּ יָתֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | תָּעֵיל יַתְהוֹן וְתִנְצִיב יַתְהוֹן בְּטוּר בֵּית אַחְסַנְתָּךְ מְדוֹר בֵּית שְׁכִינַת קוּדְשָׁךְ דִּי זְמִינְתְּ לָךְ יְיָ בֵּית מַקְדְּשָׁא יְיָ תַּרְתֵּין יְדָךְ שִׁיכְלָלוּ יָתֵיהּ: |
רש"י
"מכון לשבתך" - מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:
"מקדש" - הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו המקדש אשר כוננו ידיך ה' חביב בית המקדש שהעולם נברא ביד אחת שנא' (ישעיהו מח יג) אף ידי יסדה ארץ ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:
מכון לשבתך מקדש של מטה מכוון כסא של מעלה - במכילתא. דאם לא כן מאי "מכון לשבתך" דקאמר, דמשמע עקר ישיבתו של מקום, והלא אין עקר ישיבתו של מקום אלא בכסא הכבוד של מעלה, כדכתיב: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", וכתיב: "ה' בשמים הכין כסאו". ומה שאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אינו אלא מפני חבתן של ישראל, וכשישראל חוטאים לפניו מיד מתרחק מביניהם, כדכתיב: "וגעלה נפשי אתכם":
אשר פעלת מקדש - הוסיף מלת "אשר" על מלת "פעלת", שפירושו "לשבתך" אשר "פעלת מקדש", כי לולא זה אין קשר למלת "פעלת" עם "לשבתך" שלמעלה הימנה. גם השמיט את השם בן ארבע ואמר :אשר פעלת מקדש", מפני שאין צורך לו, מאחר שמלת "פעלת" דבקה עם מלת "לשבתך", שהיא נכח השם, אלא שהוא לתוספת ביאור:
מקדש הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה' - כי לולא הטעם אשר עליו, היה ה"מקדש" סמוך אל "השם", ואין זה נכון, שאם כן היה לו לומר מקדשך, מאחר של כל הסיפור הוא נוכח השם. ובאמרו ’המקדש אשר כוננו ידיך ה'‘, תקן בזה שלשה עניינים, הוסיך ה"א על מלת "מקדש", מפני שהוא ביאור של "בהר נחלתך מכון לשבתך" הכתוב למעלה. גם הוסיף מלת 'אשר' של מלת "כוננו", כי אין הדרש פה להודיע שהמקדש כוננוהו ידיו, רק שה"מכון לשבתך" הוא ’המקדש אשר כוננו ידיך‘, גם הפף המקרא וכתב את השם הכתוב קודם מלת "כוננו" אחר מלת "ידיך", מפני ש"כוננו ידיך" דבקים עם מלת "מקדש", הקשר ביאור ותנאי, ואין ראוי שתהיה ביניהן מלה מפסקת:[יט] נתנבא וכו' - מה שקשה מכאן למה שפירש אצל "נוסעים אנחנו" בפרשת בהעלותך, ומה שכתב: "לכן לא תביאו את הקהל", בפרשת שמות, ובפרשת חקת ובפרשת בהעלותך בפסוק "נוסעים אנחנו", עיין שם ואין צריך להכפל הדברים:[כ] מקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה. פירש הרא"ם דמשמע דהמקדש הוא עיקר שבתו של הקב"ה, וזה לא יתכן, דהא כתיב (ישעיהו ס"ו, א') "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", לפיכך פירש רש"י שהוא מכוון נגד מקדש של מעלה. ואין בדבריו ממש, דהא שלמה אמר (מלכים א ח', כ"ז) "האמנם ישב אלקים על הארץ", אבל למדו רז"ל (מכילתא כאן) מדכתיב "מכון לשבתך", ולא כתיב 'מקום לשבתך', כי לשון "מכון" דהוא לשון "את המכונות" דספר מלכים (א, ז, כז), כלומר שהמקדש של מטה הוא כמו דבר שהוא מכון למה שעומד עליו, כי המקדש של מטה הוא למטה, והמקדש העליון הוא למעלה עליו. ואף על גב שדרשו אותו לשון 'מכוון', אין זה קשיא, כי דבר שהוא 'מכון' הוא מכוין לו. אי נמי מדכתיב "מכון" ולא 'מקום' דרשו שהוא מכוון למקדש של מעלה, והיינו שהוא כנגדו לגמרי עד שנראה שהוא מכון לו:
[כא] אשר פעלת ה'. הוצרך להוסיף מלת 'אשר', כי בלאו הכי היה פירוש 'פעל' על המכון, שהקב"ה פעל לשבתו המכון דהוא מקדש של מטה, ואין הדבר כן, שהרי לא היה מפעולות הקב"ה עד לעתיד שאז יבנה הקב"ה את בית המקדש. ולפיכך הוצרך להוסיף מלת 'אשר', וכך פירושו - מקדש של מטה הוא מכון לשבתך שהוא מקדש של מעלה, אשר פעל ה' - מקדש של מעלה:
[כב] הטעם עליו זקף גדול שאם לא כן היה משמע ח"ו שהמקדש של אדני כוננו ידיך, ומשמע שתי רשויות מדלא כתיב מקדשך כוננו ידך אחר ש"ידך" הוא לנוכח ויבא ח"ו לחרף כאלו הם שני אלהות מקדש של אדני שהוא אלוה אחר כוננו ידיך, ויהיו כאן שני אלהות. אבל עכשיו "מקדש" מלה בפני עצמו, ופירושו המקדש אשר כוננו ידיך ה'. כך שמעתי בשם הגאון מהר"ר אברהם מפראג ונכון הוא. אמנם אני מפרש כי לכך הטעם על "מקדש" להפרידו מתיבה שאחריו כדי שיהיה פירושו כי שם א"ד כוננו את המקדש, ואם לא היה נפרד מתיבה שאחריו היה פירושו מקדש של א"ד כוננו ידיך השם המיוחד, וקאי למעלה על ’אשר פעלת ה׳‘ והוא טעם מופלג לחכמים, כי שם הזה מספרו היכל ולפיכך היא אשר הכין בשתי ידים. ועוד כי למעלה אמר שם בן ד' אותיות פעל את מקדש של מעלה, ואמר על מקדש של מטה כי בשם א"ד הכין אותו, כי מקדש של מטה במה ששכינתו למטה עם הנמצאים מצטרף הוא יתברך אל הנמצאים והוא אדון להם לכך אמר "מקדש כוננו ידיך שם א"ד", והוא לשון אדנות, כי האדון מצטרף אל העבד. אבל מקדש של מעלה פעל אותו השם המיוחד, ומקדש של מטה פעל אותו שם א"ד, כי בו יש צירוף אל הבריות למטה. ואם לא נפרד מלת "מקדש" מן תיבת השם שאחריו, היה משמע מקדש של א"ד כוננו ידיך השם המיוחד:
[כג] חביב בית המקדש שנברא בשתי ידים וכו'. המאמר הזה הוא בפרק קמא דכתובות (דף ה.), ויש לו סוד נפלא בענין מדריגת בית המקדש שהוא מיוחד למדריגה שהיא למעלה משמים וארץ. והנה אבינה קצת הטעם ותבין יותר משכלך. וכן אמרו שם; גדול מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, ששמים וארץ נבראו ביד אחד, דכתיב (ישעיהו מ"ח, י"ג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואילו במעשה צדיקים כתיב "מקדש ה' כוננו ידיך". וכן פירושו, דע כי השמים הוא מציאות חלק העולם, ואינו מציאות הכל, אבל הארץ היא משלים מציאות העולם. ואין ארץ בלא שמים, ואין שמים בלא ארץ. לכך כתיב (בראשית א', א') "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ופעמים מקדים ארץ לשמים דכתיב (שם ב, ד) "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", לומר לך כי שניהם שקולים, כדאיתא בפרשת בראשית (ב"ר א, טו), לומר כי על ידי שניהם הוא מציאות העולם. ואמר הכתוב כי "ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", כמו שיד השמאל ויד הימין שניהם הם האדם ואין יד ימין בלא שמאל ואין יד שמאל בלא יד ימין, כך השמים והארץ שניהם הם מציאות העולם ושלמותו, רק שיחס הארץ אל השמאל לפי שאינה חשובה במדריגה, והשמים אל הימין שהוא יותר חשוב במדריגה. וכמו שהארץ והשמים מיוחדים לשבתו, כדכתיב (ישעיהו ס"ו, א') "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", כי השמים והארץ ביחד שהם כוללים כל העולם ביחד, והוא יתברך "אלקי עולם" נקרא (ישעיהו מ', כ"ח), לכך אמר "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", נתן לכל אחד ואחד מדריגתו איך נקרא עליו השם, כי הוא "אלקי עולם" אשר העולם הוא שמים וארץ. אבל המקדש - השם נקרא על הבית הגדול והקדוש כמו שנקרא על שמים וארץ, כי שם הוא שכינתו גם כן. והנה המקדש גדול משמים וארץ, שהשמים נברא ביד אחת, שהרי השמים הוא חלק דבר, וכן הארץ הוא גם כן חלק דבר, כמו שהיד השמאלי הוא חלק, אבל המקדש הוא הכל, כי כמו שהשמים והארץ ביחד משלימים ביחד עד שהש"י נקרא עליהם "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", שכבודו עליהם במה שנקרא "אלקי עולם", ואין אחד בלא שני, אבל ביהמ"ק כבודו הנה בבית, ושמו נקרא עליו. פתחתי לך פתח להבין דברי חכמים, ותכלית הדבור בזה הוא יותר נפלא, אבל הדברים האלו כמו פתח להבין מדריגת המקדש שנברא בשתי ידים:
ויש לדקדק על דברי רש"י שנטה אחר המכילתא, שאמרו 'ואימתי יברא בשתים לעתיד וכו, ומשמע מדבריו דמה שכתיב "מקדש ה' כוננו ידיך" קאי על מקדש לעתיד, ואילו בכתובות (דף ה.) משמע דמעשה צדיקים הוא, וזה מקדש ראשון ושני דהוא מעשה צדיקים, ומקדש לעתיד לא יהיה מעשה צדיקים אלא מעשה הקב"ה, ועל מקדש ראשון ושני אמר "מקדש ה' כוננו ידיך", ויראה דודאי קרא איירי במקדש לעתיד, דכתיב "כוננו ידיך", ובית המקדש לעתיד יהיה בנין הקב"ה ולא בנין בשר ודם, אבל בנין מקדש ראשון ושני אינו לגמרי בידי ד' רק שהשם יתברך פעל אותו על ידי הצדיקים, שהם היו כמו כלי אל השם יתברך לפעול על ידם. ואף על גב דקרא איירי בבית לעתיד, ילפינן מיניה כמו שמקדש לעתיד נברא בשתי ידים, כך מקדש ראשון ושני נברא בשתי ידים על ידי צדיקים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ – מִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁל מַעְלָה, אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה).
מִקְּדָשׁ – הַטַּעַם עָלָיו זָקַף גָּדוֹל, לְהַפְרִידוֹ מִתֵּבַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחֲרָיו: הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, ה'. חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַף יָדִי יָסְדָה אָרֶץ" (ישעיהו מח,יג); וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ"ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (פסוק הבא), לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ.
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" בהר נחלתך" בהר הבית שנאמר עליו בהר ה' יראה: " מכון לשבתך פעלת ה'" כאמרו פה אשב כי אויתיה:
" מקדש ה' כוננו ידיך" כאמרו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך, וכן דוד אמר הכל בכתב, מיד ה' עלי השכיל בכל מלאכות התבנית:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ונוטע אותה בקרן בן שמן, ששם יצלח ויעש פרי הלולים, כן ראה ה' לנטוע גפן זאת בהר נחלתו, שהוא מקום מוכן אל הקדושה והנבואה ורוה"ק. מכון לשבתך, הנה השמים נקראים מכון שבתו של ה' כמ"ש בתפלת שלמה כ"פ ושמעת השמים מכון שבתך, וגם את המקדש קורא פה מכון לשבתו, רק שיש הבדל ביניהם, שהשמים הם המכון ששם יושב ה' ומנהיג את הנהגת הטבע והמערכת הסדורה מששת ימי בראשית, והבהמ"ק הוא המכון ששם יושב ומנהיג הנהגה הנסיית והפלאיית המתחדשת לפי זכות הדור, ומבואר אצלי בכ"מ שיש הבדל בין עשה ומעשה ובין פעל ופעולה, שמעשה, היא העשיה הנגמרת, ופעל, הוא העסק שעוסק עדיין בדבר הבלתי נגמר רק מתחדש עתה בפעולתו, וההנהגה הקבועה הטבעיית נקרא מעשה, כי הנהגה זו קבועה ונגמרת מששת ימי בראשית וזה קבועה בשמים, וההנהגה הנסיית שיוצא מן המקדש נקרא פעולה, כי הנסים אינם קבועים רק מתחדשים לפי שעה, ועז"א מכון לשבתך פעלת ה', שעד עתה לא היה מכון לשבתך רק אל מה שעשית, ועתה יש מכון לשבתך אל מה שפעלת ה', כי בו תשב לפעול חדשות הבלתי תלויות בסבות ומסובבים של חוקי הטבע, ומפרש שזה הוא מקדש ה' מקדש אל שם אדני, שמורה שהוא אדון העולם לשנותו כחפצו, ומקדש זה כוננו ידיך, כי מכון שבתו בשמים ובהנהגת המערכת ינהיג רק ביד אחת ובהנהגה קבועה, אבל הנהגה זו ינהיג בשתי ידים, כי תלוי לפי מעשה בני אדם הבחיריים, שלהם שתי ידים ימין ושמאל לב חכם לימינו ולב כסיל
לשמאלו, וכן ינהיג ה' בשתי ידיו לפי הכנת המונהגים, ועז"א חז"ל גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ ששמים וארץ ביד אחת ופה כתיב כוננו ידיך:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ידיך. יו"ד יתירה בשביל י' נסים שנעשו במקדש ובשביל י' קדושות שנתקדשה הארץ:
- ^ לא הוא ולא הם, אלא הבנים. ראו בגמ' ב"ב ובמכילתא כאן.
- ^ לא הוא ולא הם, אלא הבנים. ראו בגמ' ב"ב ובמכילתא כאן.