פתיחת התפריט הראשי

מ"ג שיר השירים ה יג

מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְחָיָו֙ כַּעֲרוּגַ֣ת הַבֹּ֔שֶׂם מִגְדְּל֖וֹת מֶרְקָחִ֑ים שִׂפְתוֹתָיו֙ שֽׁוֹשַׁנִּ֔ים נֹטְפ֖וֹת מ֥וֹר עֹבֵֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לחיו כערוגת הבשם" - אשר שם באותם ערוגות גידולי מרקחים

"מגדלות מרקחים" - מגדלות של מרקחים גידולי בשמים שמפטמים אותם מעשה רוקח

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ערוגת - חתיכת מקום בגן:

מגדלות - יש אומרים מן גדול והנכון שהוא לשון רבים ממגדל:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


מליצה:

(יג) "לחיו". אחר שצייר איך ראה והסתכל להוציא את המציאות, יצייר את הדבור שהוא הצווי אשר הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. ובזה יש שתי מדרגות. א) הדבור הכללי הנכלל במלת בראשית, שבו נעשה הכל בכח, כמי שזורע זרעים בבת אחת טרם יצמחו, וזה נעשה ביום הראשון שהוציא הכל יש מאין, ב) הדבורים הפרטיים שבו הוציא תולדותיהם כ"א ביומו, כמ"ש במד' משל לזורע ששה זרעים בבת אחת, שהוא במשל שהזרעים הזרועים צמחו ויצאו לחוץ ויפרדו כ"א למינו, שזה היה בששת ימי המעשה. וממשיל הדבור הכללי אל הלחיים שהלחי הוא פנימי נגד השפה, ואמר שלחיו כערוגת הבשם. שהערוגה היא ששה טפחים והם מגדלות מרקחים שהמרוקח הוא המעורב וממוזג כמה תערובות, וכן הי' הכל מעורב בערוגה זו זרוע ובלתי ניכר, והדבורים הפרטים ממשיל אל השפה שהיא חיצונית, ועז"א שפתותיו, שהוא גמר הדבור אז היו שושנים שכבר גדלו הזרועים ויוציאו ציץ ופרח ושושנים, וגם נוטפות מור עובר, שהוא תולדות החיים, (שזה גדר המור שבספר זה כנ"ל כ"פ) ר"ל שאז יצאו מעשה ימי בראשית עד הצמחים והחיים למינם:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומה שתראו שמדכא את הצדיקים השלמים ביסורין, וזהו "לחיו" הם כחותיו של דין מאתו יתברך ללעוס ולדכא בם את בני האדם בייסורין. כי לא ילעוס וידכא בהם קוצים ועשבים רעים, רק לאשר הם "כערוגת הבשם", הם הצדיקים בעלי ריח שם טוב. ואל תתמה על החפץ, כי הלא על ידי כך נעשים "מגדלות מרקחים", כבושם, שעל ידי היותם נדוכים במדוכה יעשו מהם רוקח מרקחת מעלים ריח טוב, יותר מאשר היו בעוד הבשמים בערוגה, כן על ידי מה שלועס ומדכא אותם הוא יתברך בייסורין הם מתכשרים ומשתבחים יותר, כהפרש שבין הבושם שבשדה אל הנדוך ונעשה מרקחת:

והוא מאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני תהלים תרנד) על פסוק ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה), הפשתני הזה כשרואה שהשפתן שלו יפה, הוא מנפצו ומכה בו ביותר, שכל מה שמכה בו הוא משתבח יותר כו'. וביארנו במקומו, שבבא יסורין או נסיון זולתו על הצדיק, ויצרו תוקפו להעבירו, והוא בצדקתו עורך מלחמה נגדו עד רדתו, כי מאז והלאה נכנע תחתיו יצרו הרע, עוד לא ירים ראש, וזהו "מגדלות מרקחים" כמדובר. או ימשיל אוצרות הזכיות אל"מגדלות" מלאים"מרקחים", שמתעלים על ידי הדיכה:

או שיעור הכתוב, "לחייו" הלועסות ומדכאות אותנו, כי על זה הוא הויכוח עם האומות מ"ה, דעו שהוא "כערגת הבשם", שעל ידי דיכה נעשים"מגדלות מרקחים", כמה דאת אמר (חגיגה כו א) שידה תיבה ומגדל, שריחם מתקיים, מה שאין כן אם היו נשארים בערוגה שהיו מתייבשים ונפסדים, כן על ידי ייסורין בעולם הזה, נעשים אוצרות נשמות למעלה בעלי ריח טוב ממעשיהם הטובים אשר פעלו בעולם הזה. ולא עוד, אלא ששפתותיו שושנים כו', והוא כי גם בדברו ברוגז לעשות כלה, ועם ששפתותיו שושנים שהם אדומות ורוגז ודין, כמאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני שיר השירים תתקצב) על פסוק סוגה בשושנים (לקמן ז ג) שהוא על דם ואודם, שבאמור האשה כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש, וזהו סוגה בשושנים שנסוג אחור על מראה אודם כשושנה. הנה שייחסו רבותינו ז"ל המראה אדום אל שושנים, ובזה יאמר כאשר "שפתותיו" ומאמריו הם"שושנים" ודיני רוגז, אזי הם כנוטפות מור, והטעם הוא שעל ידי כן הוא"עובר" ומוחל. והוא מאמר מהרי"ב ז"ל על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר כו' (שמות לב יד), שניחם ה' על הרעה, במה ניחם, במה שדבר, כי שפך את זעמו בדבור ונח וביטל המעשה על ידי הדבור. וזה יאמר"שפתותיו שושנים" הם"נוטפות מור", שהרי על ידי כן "עובר" ואינו פוקד:

מדרש רבה (כל הפסוק)


יג.

לחיו כערוגת הבשם אמר רבי ינאי: ביומוי דזמניין תרתין חבורן והוינן נפקין ולעיין באורייתא בהדא אסטרין, ולא כטעם שהיתה זו אומרת זו אומרת. מגדלות מרקחים אמר ר' תנחומא: מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים, כך ת"ח צריך להיות מלא מקרא, משנה, ותלמוד, והלכות ואגדות, כהונה ולוויה מיעקב. שפתותיו שושנים זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו, שפתותיו שושנים. נוטפות מור עובר זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור, אף על פי כן עובר הוא וחוזר ומברר תלמודו: