מ"ג שיר השירים ה יב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֵינָ֕יו כְּיוֹנִ֖ים עַל־אֲפִ֣יקֵי מָ֑יִם רֹֽחֲצוֹת֙ בֶּֽחָלָ֔ב יֹשְׁב֖וֹת עַל־מִלֵּֽאת׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"עיניו כיונים על אפיקי מים" - עיניו על אפיקי מים נאות כעיני יונים אפיקי מים עריבים למראה והבחורים יוצאים שם לשוט וכן מקלס המשורר עיני דודי כשהוא מביט על אפיקי מים דומות לנוי עיני יונים

"רחצות" - עיני דודי בחלב

"יושבות על מלאת" - כל זה לשון נוי לא בולטות יותר מדאי לא שוקעות אלא יושבות על מלאת גומא שלהם הענין (ס"א העין לפי הגומא) לפי הדוגמא והוא לשון כל דבר שעשוי למלאת גומא העשויה לו למושב כמו (שמות כה) אבני מלואים (שם כה) ומלאת בו מלואת אבן

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

על מלאת - על מתכנות כמו ומלאת בו מלואת אבן:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

===מליצה===

(יב) "עיניו". עתה תתחיל לצייר ראשית השגחתו שהתחיל להביט על הבריאה והמציאות שזה משל העינים, ר"ל הסתכלות החכמה והבינה העליונה איך להיות להמציא ולבראות, כמ"ש וירא אלהים כי טוב.

דומים "כיונים על אפיקי מים", כי המים הם פנים לפנים, ר"ל שהם כמראה מלוטשת עד שהעומד לנגדם רואה בהם דמות פניו וצורתו, כן העולם והמציאות כולו הוא דמות הכבוד העליון כמ"ש כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה', ר"ל כמו שמראה הקשת הוא רק קבוץ הגוונים המתפלשים בענן מאור השמש הזורח כנגדו, כן כל המציאות וגווניו הם ניצוצי השמש הגדול אור ה' המתגלה בם, ועיניו המשוטטים עליהם דומים כעיני יונים על אפיקי מים שהמראה המתראה במים הם דמות המביט ותארו, כן העולמות כולם הם דמות כבודו וחכמתו הנשגבה, והכל נמצא במקור המקורות שמשם נתגלה לחוץ, והם דומים כעיני יונים המשגיחים על בניהם. כן עומדים על אפיקי מים. המים הם כנוי אל הנמצאות, כמ"ש ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ואפיקי מים הם התחלת הנמצאות ומקורם הנעלם, שם עומדים עיני השגחתו עיני החכמה והבינה, והם "רוחצות בחלב", כי כמו שהדם נעכר ונעשה חלב כן נהפך עולם התהו לעולם התיקון ע"י העינים כיודע ליודעי בינה, והם "יושבות על מלאת" שהכל במלואו וטובו כמ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד:

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

"עיניו כיונים" כו'. לבא אל הביאור, נקדים כי הבוגדים עזי המצח ופועלי רע משולים אל האפיקים, כמה דאת אמר אחי בגדו כמו נחל כאפיק כו' (איוב ו טו), וכן הוא אומר ומזיח אפיקים רפה (שם יב כא). יראה כי אפיקים אינם כפלגי מים, כי הפלגים הם נוחים, ואפיקים הם חזקי המרוצה. וכן יראה מפסוק כאיל תערוג על אפיקי מים (תהלים מב ב), כמאמר רבותינו ז"ל, שהאיל בצמאו הולך אל האפיק, ומחוזק המרוצה לא יקרב אליו לשתות פן ישטפנו שטף עובר ותערוג. וענין הכתוב, שגומרים מאמרם ישראל המשולים לכלה נאה וחשוקתו יתברך, הסובלת ייסורין למען אהבתו ולא תחוש, כי על כן היחלה להשיב אמריה אל האומות האומרים אליה מה דודך מדוד כו' שכל כך תסבלי למענו. ותען להם דודי צח כו' ראשו כו', להורות שאינה חוששת על צרת עצמה כי לא תעשה עיקר רק מהעולם הבא, כי שם הוא העיקר:

ועל מה שיקשה עליכם לדבר ולומר, הן לו יהי כדבריך יספיק זה על אודות גלותך, אך מה תאמרי על הטיבו יתברך את עוברי רצונו הצרים אותך, וזולתך בוגדים בגדו ושמנו עשתו יום יום ואין מכלים. דעו איפה כי עיני השגחתו יתברך הם "כיונים" מחוסרי מררה, כנודע מרבותינו ז"ל (רא"ש פרק אלו טריפות סימן א), עיני השגחתו "כיונים" להטיב"על אפיקי מים, " הוא על הבוגדים כאפיק נחלים. שלא יימר שדי למו בעיני השגחתו, כי אם כיונים משוללי מררה, והם בוגדים משולים לאפיקי מים כמדובר. אל יעלה על לבכם שאין עיני הבטתו והשגחתו מלאות חכלילות דין ורוגז עליהם, רק שרוחצות בחלב, שרוחץ החכלילות בחלב. והוא כי כאשר החלב הוא דם אדום באמת, אלא שנהפך עינו לגוון לבן לפי מראה עיני הרואים (בכורות ו ב), כן הרחיצה אשר רוחץ החכלילות עיני השגחתו יתברך, לא בדבר שעצמותו וגוונו לבן שהוא רחמים עצמיים, רק כחלב שמראהו לבן ועצמיותו האמיתי אדום. כלומר כי כן לבניות השפע הנשפע עליהם טובה ורחמים אינו רק לפי המראה, אך עיקרו אדום כי כל טובה פה לרעתם הוא:

ושמא תאמר למה יאחר ויאריך למו כל כך, הלא הוא כי המה עיניו הנזכרות"יושבות" ומתעכבות "על מלאת", שהוא עד בא מילוי הסאה, כמאמרם ז"ל (סוטה ט א) על בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיהו כז ח):

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

יב. [ עריכה ]
עיניו כיונים עיניו אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, שנאמר: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים יש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים, כך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן. על אפיקי מים שהם אפיקים על מימיה של תורה. דאמר ר' חמא בר עוקבא: דברי תורה מגבירין הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן. רוחצות בחלב אלו ההלכות שהן רוחצין אותם בשנים עד שעושים אותה נקיים כחלב. יושבות על מלאת מלאתה של תורה:

דבר אחר: יושבות על מלאת על מלאתה של ירושלם, היך מה דאת אמר: (ישעיה א') מלאתי משפט. ר' פנחס בשם ר' הושעיא רבה: ארבע מאות ושמנים בתי כנסיות היו בירושלם. מנין? מלאתי. אמר רבי תנחומא: על מלאת זה ממלא מקצת דבר וזה ממלא מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאה כמין לבנון. דאמר ר' תנחומא: זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאה כמין לחיים:

<< · מ"ג שיר השירים · ה · יב · >>