פתיחת התפריט הראשי

שיר השירים רבה ה יד

יד. עריכה

ידיו גלילי זהב אלו לוחות הברית, שנאמר: (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלוהים המה. גלילי זהב אלו דברי תורה, שנאמר: (תהילים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז. אמר ר' יהושע בר נחמיה: מעשה נסים היו נגללין היו של סנפרינון היו, והיו נגללין. רבי מנחמא בשם ר' אבון אמר: וחצובין מגלגל חמה היו. כיצד? היו כתובין חמישה על לוח זה וחמשה על לוח זה, על שם שנאמר: ידיו גלילי זהב כדברי רבי חנינא בן גמליאל, הדא הוא דכתיב: (דברים ד') ויכתבם על שני לוחות אבנים. ורבנן אמרי: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, שנאמר: (שם) ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים. רבי שמעון בן יוחאי אמר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, שנאמר: ויכתבם על שני לוחות אבנים עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. ר' סימאי אומר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, שנאמר: (שמות ל"ב) לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה טטרוגא:

חנניה בן אחי ר' יהושע אמר: בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובין. ר' יוחנן כד הוה פשיט קרייה והוה מטי בדין פסוקא ממולאים בתרשיש, הוה אמר: יפה למדני בן אחי ר' יהושע. מה גלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים. ממולאים בתרשיש זה התלמוד, שהוא כים הגדול הדא דאת אמר: תרשישה, הדא מה דאת אמר: כל הנחלים הולכים אל הים. מעיו עשת שן זו תורת כוהנים. מה הכרס הזה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא בתוך, כך תורת כוהנים שני ספרים מכאן ושנים מכאן והוא באמצע. עשת שן מה עשת שן זה את עושה ממנה כמה יתדות כמה רמחים, כך תורת כוהנים יש בה כמה מצוות, כמה דקדוקין, כמה קלים וחמורים, כמה פיגולים, כמה נותרות כתובים בתורת כהנים:

מעולפת ספירים מעולפת כחן של בני אדם שהיא קשה כספיר הזה. ר' יודן ורבי פנחס רבי יודן אמר: אי תימר שהספיר הזה רך הוא, בא וראה: מעשה שהיה באדם א' שהביא ספיר א' ברומי למכרו. אמר הלוקח על מנת לבדוק אותו: נבחין אותו לשבור ממנו חתיכה קטנה. נתנו על הסדן, התחיל מכה עליו בפטיש. נבקע הסדן ונחלק הפטיש, והספיר במקומו ולא חסר, הדא הוא דכתיב: מעולפת ספירים. אמר רבי אבא בר ממל: אם נתעלף אדם בדברי תורה והלכה סוף שנעשה בהם קסם. ורבנן אמרין: כל מי שנעשה קסם בדברי תורה, סוף שהוא נעשה בהם מלך, היך מה דאת אמר: (משלי ט"ז) קסם על שפתי מלך. רבי אלעזר ב"ר שמעון אתוי חמרייא גבי אבוי למיזבן עיבור מן קרייתא המונייא יתיב גבי תנורא, אמיה נסחא והוא אכיל, אמיה נסחא והוא אכיל עד דאכיל כל אצוותא. אמרין: ווי, חיווא בישא שריא במיעני דהדין, דומה שזה מביא רעבון לעולם. שמע קולהון מדנפקון למזבן טעניהון, נסב חמריהון ואסיקון לאגרא, אתון תבעון חמריהון ולא אשכחון, יתהון תלון עיינהון וחמון יתהון יהיבין באגרא, אזלון גבי אבוי תנון ליה עובדא. אמר לון: דלמא מילה בישא אשמעתוניה? אמרין ליה: לא מרי, אלא כן וכן הוה עובדא. אמר לון: ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה! איפשר דמן דדכון הוה אכיל! או עליכון אינון מזונוי! לא ההוא דברייה ברא ליה מזוני! אף על פי כן, אוזלו ואמרון ליה מן שמי, והוא מחית לכון. הנס האחרון היה קשה מן הראשון, מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד, מן נחית להון הות מחית להון תרי תרי, וכיון שנתעסק בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול, לקיים מה שנאמר: מעולפת ספירים. בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קופה של ארבעים סאה ומוליכה אצל הנחתום. אמר לו: כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסיק באורייתא?! כיון שנתעסק בתורה התחיל להיות נוטל של שלשים, של עשרים, של שנים עשר, של שמונה סאים, כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול, ואית דאמרי אפילו סבניה לא הוה יכול למיסבל, אלא אחרנין מעברין ליה מעילווי, דהוא לא היה יכול לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים: