פתיחת התפריט הראשי

מ"ג שיר השירים ה יד

מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָדָיו֙ גְּלִילֵ֣י זָהָ֔ב מְמֻלָּאִ֖ים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ מֵעָיו֙ עֶ֣שֶׁת שֵׁ֔ן מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גלילי זהב" - כאופני זהב

"ממלאים בתרשיש" - כל לשון מושב אבן יקרה בזהב קרוי מלאת

"עשת" - לשון (ירמיהו ה כה) שמנו עשתו קבוץ עב קרוי עשת מששיא"ה בלע"ז

"שן" - מעצמות פיל

"מעולפת ספירים" - מקושטת ומתוקנת בספירים לשון ותתעלף דמתרגמינן ואיתקנת

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

גלילי - כמו גלילי וכן על גלילי כסף:

ממלאים - כמו ומלאת בו:

בתרשיש - אבן יקרה כמו תרשיש שהם וישפה ויש אומרים שהיא כעין השמים:

מעיו - בטנו:

עשת - כלי עשוי משן הפיל שהוא לבן ונקרא עשת בעבור שהוא צח כמו שמנו עשתו:

מעלפת - כמו ויתעלף:

ספירים - אבן יקרה אדומה ויורה עליו אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם בו כבר משל הלובן כחלב ושלג וטעם המפרש כמעשה לבנת הספיר מן לבן כי אין פירושו אלא מן קח לך לבנה ויורה עליו כמעשה כי מה עניין כמעשה עם הלובן כי היה לו לומר כמראה לבנת:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


מליצה:

(יד) "ידיו". אחר שצייר את הבריאה איך הסתכל ואיך דבר ויוציא המציאות מאין ליש ומיש ליש בששת ימי המעשה, יצייר את ההנהגה איך מנהיג ופועל בהמציאות כל ימי עולם, וז"ש "ידיו" שהוא הכח הפעוליי המכונה לידיו הפועלים ועוסקים ומנהיגים המציאות, הם "גלילי זהב" כי ינהיג ע"י אופנים וגלילים גלגל ומערכת הסובבים ומתגלגלים בתמידות והם טהורים וקיימים כזהב והם "ממלאים בתרשיש". כי הגלגלים התחתונים מתנענעים ע"י המלאכים המניעים אותם שנאמר בהם וגויתו כתרשיש, וע"י יגמר מלאכתם וידי היוצר יניע את מניעיי המניעים בכח שאין לו סוף עד שלפעמים יניעם כפי חיוב המערכת ולפעמים ימלא גליליהם ע"י התרשישים שהם מלאכיו עושי רצונו. וכן גם עולמות העליונים שם סובבים גלילים העליונים שהם אופני המרכבה, והם ממולאים בתרשיש ע"י החיות כי רוח החיה באופנים, והם המצוירים בתרשיש, כמ"ש תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו'.

"מעיו". עתה מציין רצונו המתגלה בהנהגה ע"י התורה, שזה יכונה במעיו, שהוא אות הרחמים והחמלה, כמ"ש ע"כ המו מעי לו, שמצד חמלתו נתן לנו תורה ומצות לזכות אותנו כמ"ש ה' חפץ למען צדקו וכו', (ושורש תורת הכתב הוא מתחת זרועות עולם מטע ה' להתפאר) והיא דומה כ"עשת שן" שמחברים חתיכות רבות והם נעשים כעצם אחד, כן האותיות והתיבות הפסוקים והפרשיות כולם תורה אחת, והיא ג"כ גלומית בפנימיותה כעשת שן, תוכה נסתר ונעלם כעשת שהיא חתיכה מדובקת, ובכל זה היא "מעלפת ספירים". שדרך הספיר ובהירתו יתפלש כח הראות מעבר אל עבר, כן מתוך ספורי התורה ומלבושיה יתראה במראות הצובאות סודותיה מצפוניה ופליאותיה:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושמא תאמר, אם הדבור ברוגז הוא במקום הפורעניות, אם כן למה לא יעדרו היסורין לגמרי. דע איפה כי "ידיו גלילי זהב", כי כאשר תראה ידיו פועלות דין שהם"גלילי זהב" שהוא רמז אל הדין, הוא שהם "ממולאים בתרשיש", והוא כי התרשיש הוא אבן מסוגל לעכל, כדברי הרב רבינו בחיי (שמות כח טו). והענין כאשר"ידיו גלילי זהב" פועלות דין, לא להנקם מעוברי רצונו כדרך המלך בשר ודם, רק "ממולאים עיכול"}}, שהוא לעכל ולהתיך ולהתם חלאת העון. באופן שעל ידי הדבור הקשה והרוגז, הוא עובר על פשע מלפעול הרוגז, אך אחרי כן מתיך טומאת העון לאטו. כאשר קרה בעון העגל, שאמר הניחה לי וכו' ואכלם כו' (שמות לב י), ואחרי כן וינחם כו' (שם פסוק יד), ולא פעל הרוגז, אמנם רצה להתיך אחר כך ואמר וביום פקדי כו' (שם פסוק לד), שאין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל (סנהדרין קב א). והטעם הוא כאשר הוא יתברך פועל הרוגז, אין רע רק לפי מראה עיני הרואה, אך פנימיות רצונו וכונתו אינו רק לטוב, כמאמר הכתוב (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו, כי הרגע שהוא באפו לא מלבו רק חיים ברצונו וכוונתו. וזהו"מעיו עשת שן" כו', כאשר ידיו גלילי זהב שפועל הדין והרוגז כמדובר, הוא "מעיו" ותוכיותו אינו לינקם חלילה אף בייסרו את הצדיק, רק שמה שהוא"עשת שן" שהוא לבניות, אך מעין צד ירקון, כי למה שהוא צדיק הפך לבן אך לא לגמרי. ולמה לא ירוחם בלובן רחמים, אך הוא כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ), באופן שלבניותו נוטה לירקון מה כעשת שן ועל ידי יסורין מתלבן כספירים, וזהו אומרו"מעיו" וכו' כי תוכו יתברך הוא לעשות מהעשת שן, תהיה"מעולפת ספירים", שהוא לבן וספיריי מאוד, כמעשה אבן ספיר שהוא לבן ובהיר. וכמאמרם ז"ל (תנחומא תשא כט) על הלוחות שהיו של סנפרינון כאשר למד רשב"י מגזירה שוה, נאמר כאן אבן ספיר (יחזקאל א כו), ונאמר להלן לוחות אבן (שמות לא יח), מה להלן ספיר כו'. ואמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ד י, הובא בתוס' שבת פח ב ד"ה מה), שהסנפרינון הזה מכים בה בקורנס והוא על הסדן ונבקע הסדן, והוא הנקרא בלעז דימאנטו והוא לבן וספיריי מאד:

חיד"א (כל הפרק)(כל הפסוק)

כד. ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש. ארז"ל שרומז ללוחות שהם מעשה ידיו ופירש"י ז"ל ממולאים בתרשיש שכלל בעשרת הדברות תרי"ג מצות עכ"ד ואפשר כי תרשיש גימטריא כל המצות תרי"ג בדקדוק:

מדרש רבה (כל הפסוק)


יד.

ידיו גלילי זהב אלו לוחות הברית, שנאמר: (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלוהים המה. גלילי זהב אלו דברי תורה, שנאמר: (תהילים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז. אמר ר' יהושע בר נחמיה: מעשה נסים היו נגללין היו של סנפרינון היו, והיו נגללין. רבי מנחמא בשם ר' אבון אמר: וחצובין מגלגל חמה היו. כיצד? היו כתובין חמישה על לוח זה וחמשה על לוח זה, על שם שנאמר: ידיו גלילי זהב כדברי רבי חנינא בן גמליאל, הדא הוא דכתיב: (דברים ד') ויכתבם על שני לוחות אבנים. ורבנן אמרי: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, שנאמר: (שם) ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים. רבי שמעון בן יוחאי אמר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, שנאמר: ויכתבם על שני לוחות אבנים עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. ר' סימאי אומר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, שנאמר: (שמות ל"ב) לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה טטרוגא:

חנניה בן אחי ר' יהושע אמר: בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובין. ר' יוחנן כד הוה פשיט קרייה והוה מטי בדין פסוקא ממולאים בתרשיש, הוה אמר: יפה למדני בן אחי ר' יהושע. מה גלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים. ממולאים בתרשיש זה התלמוד, שהוא כים הגדול הדא דאת אמר: תרשישה, הדא מה דאת אמר: כל הנחלים הולכים אל הים. מעיו עשת שן זו תורת כוהנים. מה הכרס הזה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא בתוך, כך תורת כוהנים שני ספרים מכאן ושנים מכאן והוא באמצע. עשת שן מה עשת שן זה את עושה ממנה כמה יתדות כמה רמחים, כך תורת כוהנים יש בה כמה מצוות, כמה דקדוקין, כמה קלים וחמורים, כמה פיגולים, כמה נותרות כתובים בתורת כהנים:

מעולפת ספירים מעולפת כחן של בני אדם שהיא קשה כספיר הזה. ר' יודן ורבי פנחס רבי יודן אמר: אי תימר שהספיר הזה רך הוא, בא וראה: מעשה שהיה באדם א' שהביא ספיר א' ברומי למכרו. אמר הלוקח על מנת לבדוק אותו: נבחין אותו לשבור ממנו חתיכה קטנה. נתנו על הסדן, התחיל מכה עליו בפטיש. נבקע הסדן ונחלק הפטיש, והספיר במקומו ולא חסר, הדא הוא דכתיב: מעולפת ספירים. אמר רבי אבא בר ממל: אם נתעלף אדם בדברי תורה והלכה סוף שנעשה בהם קסם. ורבנן אמרין: כל מי שנעשה קסם בדברי תורה, סוף שהוא נעשה בהם מלך, היך מה דאת אמר: (משלי ט"ז) קסם על שפתי מלך. רבי אלעזר ב"ר שמעון אתוי חמרייא גבי אבוי למיזבן עיבור מן קרייתא המונייא יתיב גבי תנורא, אמיה נסחא והוא אכיל, אמיה נסחא והוא אכיל עד דאכיל כל אצוותא. אמרין: ווי, חיווא בישא שריא במיעני דהדין, דומה שזה מביא רעבון לעולם. שמע קולהון מדנפקון למזבן טעניהון, נסב חמריהון ואסיקון לאגרא, אתון תבעון חמריהון ולא אשכחון, יתהון תלון עיינהון וחמון יתהון יהיבין באגרא, אזלון גבי אבוי תנון ליה עובדא. אמר לון: דלמא מילה בישא אשמעתוניה? אמרין ליה: לא מרי, אלא כן וכן הוה עובדא. אמר לון: ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה! איפשר דמן דדכון הוה אכיל! או עליכון אינון מזונוי! לא ההוא דברייה ברא ליה מזוני! אף על פי כן, אוזלו ואמרון ליה מן שמי, והוא מחית לכון. הנס האחרון היה קשה מן הראשון, מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד, מן נחית להון הות מחית להון תרי תרי, וכיון שנתעסק בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול, לקיים מה שנאמר: מעולפת ספירים. בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קופה של ארבעים סאה ומוליכה אצל הנחתום. אמר לו: כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסיק באורייתא?! כיון שנתעסק בתורה התחיל להיות נוטל של שלשים, של עשרים, של שנים עשר, של שמונה סאים, כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול, ואית דאמרי אפילו סבניה לא הוה יכול למיסבל, אלא אחרנין מעברין ליה מעילווי, דהוא לא היה יכול לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים: