מ"ג שיר השירים ה יא

מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוֻצּוֹתָיו֙ תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראשו" - מבהיק ככתם פז כתם הוא לשון סגולת מלכים שאוצרין בבית גנזיהם וכן (איכה ד) ישנא הכתם הטוב וכן (איוב לא) אמרתי לכתם מבטחי וכן (משלי כה) וחלי כתם

"קוצתיו תלתלים" - לשון תלויים פנדלויי"ש בלע"ז

"שחרות כעורב" - כל אלה נוי לבחור

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה

כתם - דבר עגול ממיני חלי:

פז - אבנים יקרות:

קוצותיו - קצת שערו:

תלתלים - מן תל כמו על הר גבוה ותלול:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



מליצה

(יא) "ראשו". עתה תתחיל לתארו בפרטות:

"ראשו", ר"ל מהות מחשבתו הנעלמת והרצון העליון כמו שהוא במקורו טרם התגלה, הוא דבר נעלם, סתימא דכל סתימין לא יושג ממנו מאומה, ותארה זה ככתם פז, הכתם הוא עשת מקשה, שזה מורה שפנימיותו סתום וחתום וידומה כי אין בפנימיותיו דבר, וכלל העשת הוא פז, שהוא הדבר היותר יקר בעולם השפל, ר"ל דבר יקר מאד הסתום ונעלם בתכלית העלמה.

"קוצותיו". השערות הם מותרי המוח, שפנימית המוח בוקע ויוצא ומתגלה ע"י השערות שהוא ציור אל אורות המחשביות הנעלמות וצפונות הבוקעות ויוצאות לחוץ דרך נקבי משכיות השערות, שזה מורה ראשית התגלות מחשבתו הנעלמה, הם תלתלים תלי תלים, כי בהם תלוים עולמות שאין להם סוף, אבל הם שחורות כעורב, צבע השחור הוא הבולע את האור בתוכו, וזה משל על רוב התעלמותם שאורן גנוז בהם וצפון בתוכם בלתי מתגלה מהם מאומה, ודומים כעורב ותערובות שאין ניכר לנו מהם שום הבדלה ורושם כלל:

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראשו כתם פז" כו'. גומרת כנסת ישראל אמריה אצל האומות, שהיו תמהין על חביבותינו עמו יתברך עם היותנו מצטערים למענו בגליות, ואומרת הלא תתמהו האומות מ"ה באמת, באמור איה תועלתכם על אשר תעבדוהו, ומה בצע כי תלכו קדורנית למענו ולקיום תורתו, ולא ייטב לכם. כי הנה דעו איפה, כי לא על טובות גשמיות של העולם הזה אני מתדבקת עמו, כי הלא "ראשו" היא התורה, שהיא ראש לשבעה דברים שנבראו קודם העולם (פסחים נד א), אשר אותה הראש היא שלו שהוא בראה, שעל ידה היא כל טובתנו, הלא הוא"כתם פז" שאין לבהיקותו חקר. כי הלא זהב מופז הוא זהב משובח עד מאד, ואינו פז רק מופז שיש בו מהפז, אך הפז לבדו אין ערוך אליו לחשיבותו ובהיקותו, ובשבעת מיני זהבים שמנו חכמים (יומא מד ב) לא יתחשב, כי הוא עולה על גביהם, וכמאמרם ז"ל שלא ירד לעולם אלא מעט מזער:

ואמר כי התורה, אשר על ידה נזכה ונדבק בו יתברך, היא "כתם פז", כי לבהיקותה וספיריותה אין חקר, עם היות בה מראה התלבשות וגשמיות, עיקרה וסודה דבקה בו יתברך בלתי נפרד מאיכותו כנודע, שעל ידי כן האושר הנמשך לנו על ידה כיוצא בה יהיה, כי נדבק בשורשה. ואיננו רק בעולם הבא כי שם בהתדבקותה נהיה דבקים בה' חיים חיי עולם, ועל כן בטלה קפידת צרת גלותנו בעולם הזה, כי הלא כל ישענו וכל חפץ על העולם העליון הוא שאחר מות תדבק בה הנפש, ואחר התחיה גם החומר כנודע:

ושמא תאמר מי יגיד לנו שכך הוא חין ערכה, לזה אמר"קוצותיו תלתלים", לומר הנה מהתפשטות קוצות הלכות פשטיותה, יובן ויבחן עוצם קדושת שורשה. כי הלא על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות כי אין קצה, ואילו חיה איש אלף שנים פעמים לא יגיע עד אחד מני אלף בחכמתה, וכל יום ויום שיעסוק בה יתוספו לו בה חדושים אין מספר כמעין המתגבר. ומי לנו גדול מרבי עקיבא, ולא יכול כל ימי לימודו ללמוד מרבי אליעזר כי אם כמכחול כו' (סנהדרין סח א), או כאשר ילקק כלב מהים הגדול, וכל זה ימצא כתוב או רמוז בתורה שבכתב, ולא זה בלבד, כי אם בכל קוץ וקוץ תלי תלים, ואין זה רק כח רוחני קדוש עד מאוד. אמור מעתה, כי שורש התורה קדוש ונורא מאוד בלתי נפרד מאתו יתברך, ועל כן תדמה אל בוראה, כי על כן גם לקווצותיה גם הם אין קצה כמדובר, כי ילמד סתום מן המפורש מקל וחומר:

ושמא תאמר, אם כן איפה למה השחירן והלבישן הוא יתברך, והנה הנם בפשטות גשמי ואינו לפי כבודה. אל יקשה בעיניך, כי הלא אם הם"שחורות" הם"כעורב", והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (כתובות מט ב, וברש"י שם ד"ה אוכמי) על לבני עורב אשר יקראו, כי בהולדם בני עורב יוצאים לבנים, ועל כן אינם מתקבלים לאביהם ואמותם, בחושבם כי לא מהם המה כי המה שחורים ובניהם לבנים, ויניחום עד יגדלו וישחרו ואז יקבלום, נמצא כי השחרות סיבת התקבלם, מה שאין כן הלבניות. כדבר הזה קרה לנו עם תורתנו, כי הלא היא אש שחורה על גבי אש לבנה (תנחומא בראשית א), שהוא פשט על הסוד הרוחני. והנה הדרך הסודיי לא נוכל לקבלו, כי יעצרנו הגשם כי חומריים אנחנו, על כך הוצרך הוא יתברך להשחירה, היא אש שחורה דרך מלובש מוגשם, למען נוכל לקבלה:

וזהו "שחורות כעורב", כי מה שקוצותיו הם שחורות מלובשות, לא מהעדר ממנה רוחניות קדוש עצום מאד, רק למען נעצור כח בלבניותה לקבלה, כי בלבניותה אש לבנה לא נוכל לקבלה, כאשר העורבים לא יקבלו בניהם על לבניותן עד יושחרו. ועל פי דרכו, כי כאשר בעורב גם בהיותם לבנים שלא יקבלום, לא יבצר מהיות יחס עיקרי להם עם אביהם ואמם, כן גם אנו גם האש לבנה יחס דבק מאד לה עם נפשותנו כנודע, רק שעל היותינו מלובשים בחומר כמו זר תחשב לנו עד תתלבש גם היא, כמקרה העורבים שעל היותם מלובשים מנוצה שחורה ירחיקו בניהם בהיותם לבנים, עד ילבשו שחורים גם הם ויקבלום:

מדרש רבה (כל הפסוק)


יא.

(שיר השירים ה יא): "ראשו כתם פז"

ראשו - זו התורה, שנאמר: (משלי ח כב): "ה' קנני ראשית דרכו". ר' חוניא בשם ריש לקיש: שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם. מה טעם? (שם) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, ויומו של הקדוש ב"ה אלף שנים, שנאמר: (תהלים צ ד): "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור".

כתם פז - אלו דברי תורה, שנאמר: (תהלים יט יא): "הנחמדים מזהב ומפז רב".

קווצותיו תלתלים - זה הסירגול. שחורות כעורב אלו האותיות. דבר אחר: קווצותיו תלתלים - תילי תילים. דבר אחר: רבי עזריה אומר: אפילו דברים שאתה רואה אותם שהם קוצים בתורה, הן קוצי קוצים. ר' אליעזר ור' יהושע אומרים: תילי תילים. דבר אחר: ר' עזריה אומר: אפילו דברים שאתה רואה אותם, שהן קיצין בתורה תילי תילים הן. במי הן מתקיימות? שחורות כעורב - במי שהוא משכים ומעריב בהן.

ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר: אין גרנה של תורה אלא בלילה. מה טעם?(משלי לא טו): "ותקם בעוד לילה". וכתיב: (איכה ב יט): "קומי רני בלילה". ר' שמעון אמר: ביום ובלילה, על שם שנאמר: (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה". אמר ריש לקיש: יפה למדני ר' יוחנן, שאין גרנה של תורה, אלא בלילה. אמר ר' שמעון בן לקיש: כד הוינא לעי באורייתא ביממא, בלילה הוה מנהרא לי, דכתיב: והגית בו יומם ולילה:

ר' יוחנן דצפרין פתר קרא בתלוליות של עפר. מי שהוא טפש מהו אומר? מי יכול לקצות את זה?! מי שהוא פקח מהו אומר? הריני קוצה שתי משפלות ביום ושתי משפלות בלילה ולמחר כן, עד שאני קוצה את כולה, כך מי שהוא טפש אומר: מי הוא יכול ללמד כל התורה?! נזיקין שלשים פרקים! כלים שלשים פרקים! והחכם אומר: הריני לומד שתי הלכות היום, ושתים למחר, עד שאני לומדה כולה. אמר רבי ינאי: (משלי כ"ד) ראמות לאויל חכמות לככר נקוב שתלוי באוירו של בית. הטפש אומר: מי יכול להוריד לזה?! והפקח אומר: ולא אחר תלאו, אלא הריני מביא שני קנים ומחברן זה עם זה, עד שאני מורידו, כך הטפש אומר: מי יכול ללמוד התורה שבלב רבי?! והפקח אומר: והוא לא מאחר למדה, הריני לומד היום שתי הלכות, ושתים למחר, עד שאני למד התורה של חכם זה. אמר רבי לוי: לקרסטל נקוב ששכרו בעליו פועלים למלאותו מים, אומר הטפש: מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו?! והפקח אומר: ולא שכרי אני נוטל ולא שכר כל חבית וחבית, אני נוטל מבעל הבית?! כך הטפש אומר: הריני לומד תורה ומשכחה מה אני מועיל?! והפקח אומר: ולא שכר יגיעה נותן לי הקב"ה?! דאמר רבי לוי: אפילו דברים שאת רואה קוצין בתורה תילי תילים הן, יכולות הן להחריב את העולם ולעשותו תל, היך מה דאת אמר: תל עולם. כתיב: (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אם תעשה מן הדל"ת רי"ש תחריב לכל העולם. (שמות ל"ד) לא תשתחוה לאל אחר, אם תחליף רי"ש בדל"ת תחריב העולם. כתיב: (ויקרא כ"ב) ולא יחללו את שם קדשי, אם תחליף חי"ת לה"א תחריב העולם. כתיב: (ישעיה ח') וחכיתי לה', אם תחליף חי"ת לה"א תחריב העולם. כתיב: (תהילים ק"נ) כל הנשמה תהלל יה, אם תחליף ה"א לחי"ת תחריב העולם. כתיב: (ירמיה ה') כחשו בה', אם תחליף בי"ת לכ"ף תחריב העולם. כתיב: (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, אם תחליף בי"ת לכ"ף, תחריב העולם. כתיב: (שמואל א' ב') אין קדוש כה' כי אין בלתך. אמר רבי אבהו בר כהנא: הכל בלה ואת לא בלה, כי אין בלתך אין לבלותיך:

שחורות כעורב - ר' אלכסנדרי בר הדרין ורבי אלכסנדרי קרובה אמר: אפילו אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחד מן העורב אינן יכולין, כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יו"ד שהוא קטן האותיות שבתורה, אינן יכולין. ממי את למד? משלמה המלך, שעל ידי שבקש לעקור יו"ד מן התורה עלה קטיגורו. ומי קטרג? ר' יהושע בן לוי אמר: יו"ד שבירבה קטרג. ר' שמעון בן יוחאי אומר: ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו: רבונו של עולם! כתבת בתורתך דייתיקי, שמקצתה בטלה כולה בטלה, שלמה המלך מבקש לעקור יו"ד שבתורה! אמר לו הקב"ה: לך הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו, ויו"ד שבך אינו בטל לעולם:

רבי יהושע בן קרחה אומר: יו"ד שֶׁבְּשָׂרַי עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רבש"ע! עקרתני משמה של צדקת זו, אשת צדיק זה אברהם אבינו, וקראת שמה שרה! אמר לו הקב"ה: לך מתחלה היית בסופן של אותיות ובשם נקבה, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשון של אותיות בצדיק שבעולמים, הדא הוא דכתיב: (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ר' אלעזר בר אבונה בשם רבי אחא: לעשרים וששה דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע! נתתני בראש האותיות ולא בראת בי העולם, אלא בבי"ת, שנאמר: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. אמר לו הקב"ה: עולמי ומלואו לא נבראו, אלא בזכות התורה, שנאמ: (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ, למחר אני נגלה ונותן התורה לישראל, ואני נותנך בראשון של דברות ובך אפתח תחלה, שנאמר: (שמות כ') אנכי ה' אלוהיך. בר חוטא אמר: למה נקרא שמו אל"ף? שהוא מסכים מאלף דור, שנאמר: (תהילים ק"ה) דבר ציווה לאלף דור:

רבי יהודה פתר קרא בתלמידי חכמים תלתלים שחורות כעורב אלו תלמידי חכמים שאע"פ שנראין כעורין ושחורין בעולם הזה, לעתיד לבא: (נחום ב') מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו. רבי שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיות התורה תלתלים שחורות כעורב אלו תלמודות של תורה, שנראות כעורות ושחורות מלאומרן ברבים. אמר הקדוש ברוך הוא: ערבות הן עלי, היך מה דאת אמר: (מלאכי ג') וערבה לה' מנחת יהודה. תדע לך שהוא כן הדבר, שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו שתיהן כאחד, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, שנאמר: (ויקרא ט"ו) איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ואשה כי יזוב זוב דמה:

אמר רבי שמעון בן לקיש: תורה שנתן הקב"ה הייתה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה, היא אש וחצובה מאש והיא מוכללת באש ונתונה באש, הדא הוא דכתיב: (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו: