פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן
  אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מפיץ וחרב" - שם כלי מלחמה

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפיץ וחרב". הנה איש עונה ברעהו עד שקר דומה בזה הפועל לבעל מפיץ וחרב וחץ שנון שיהרוג האנשי':

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפיץ וחרב וחץ שנון". הם שלשה מיני כלי משחית, המפיץ הוא פטיש גדול המפוצץ האבנים והעצמות, והחרב חותכת מקרוב, והחץ הורגת מרחוק, כן "העונה ברעהו עד שקר" לפעמים הוא כמפיץ, שמפיץ את האנשים ומשלח מדנים בין אחים, ופעמים כחרב שהורג מקרוב ולפעמים כחץ שהורג ע"י לה"ר בסתר מרחוק, וגם רמז למ"ש חז"ל לישנא תלתאי שהורג שלשה, האומר והשומע, ומי שנאמר עליו, לעצמו הוא כמפיץ, ולהשומע כחרב, ולמי שנאמר עליו כחץ:


ביאור המילות

"מפיץ". פטיש המפוצץ סלעים, מפץ אתה לו (ירמיה נ"א):

" עד שקר", כמו עדות שקר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מפיץ וגו'" - המעיד בחבירו עדות שקר, הורגו בלשונו כבכלי קרב.

מצודת ציון

"מפיץ" - שם כלי המשבר, וכן (ירמיהו נא): "מפץ אתה לי".

"שנון" - ענין חדוד.

"עונה" - מעיד, כמו (שמות כ): "לא תענה".

<< · מ"ג משלי · כה · יח · >>