פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱכׇל־בְּנִ֣י דְבַ֣שׁ כִּי־ט֑וֹב
  וְנֹ֥פֶת מָ֝ת֗וֹק עַל־חִכֶּֽךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אכל בני דבש" - כלומר דרך בני אדם לאכול דבש כי טוב הוא אף

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אכל". על כן השתדל לאכול זה הערב ללב כדבש ונופת אל החיך והוא החכמה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אכל בני דבש כי טוב", ר"ל הלא "תאכל דבש" מצד "שהוא" מאכל "טוב" לגוף, "ונופת" הדבש "הוא מתוק" בעת שבא "על חכך":


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אכול" - כשם שמאכל דבש טוב הוא, וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך,

מצודת ציון

"ונופת" - ענין הזלה ונטיפה, כמו (תהלים יט): "ונופת צופים".

"חכך" - מלשון חיך.

<< · מ"ג משלי · כד · יג · >>