מ"ג משלי כג טז

מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְתַעְלֹ֥זְנָה כִלְיוֹתָ֑י
  בְּדַבֵּ֥ר שְׂ֝פָתֶ֗יךָ מֵישָׁרִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בדבר שפתיך מישרים" - ע"י שחכם לבך

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותעלוזנה כליותי". מחשבותי כשמעי כי תדברנה שפתיך מישרים בדבר החכמה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים", אולם אם תגיע למדרגה יותר גדולה, אל המישרים שהוא שתדע חקי היושר שהוא בבינה, עד שלא תצטרך כלל למלחמת הלב, כי היושר יהיה קנין בלבך. כפי מה שבארנו גדר שם ישר שהוא מי שטבעו נוטה אל היושר ומשיג בבינתו חקי היושר, עד ידע ממנו ידיעה ברורה שיוכל "לדברו בשפתיו" לאחרים, שמבואר אצלנו שהשפתים מציינים את הדעת, שמאשר יודע את היושר בדעת ברורה ידבר וילמד אותו לאחרים, אז "תעלוזנה כליותי", שהיא מדרגה יותר גדולה משמחת הלב, אם מצד שהעליזה היא הריקוד מרוב שמחה, והוא הגלות השמחה בפועל, כמו שנגלו לבנו חקי היושר בפועל ללמד לאחרים, ואם מצד שהכליות יותר קרובים אל הפועל מן הלב, כמ"ש הלב חושב והכליות יועצות, והעצה היא אחרי המחשבה:


ביאור המילות

"ותעלוזנה", פעל עלז מורה הריקוד מחמת רוב השמחה (ישעיה ה').

" מישרים". עי' גדרו למעלה (א' ג'), "שפתיך", מורה על הדעת, כנ"ל (י' כ'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בדבר" - בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת.

מצודת ציון

"ותעלוזנה" - ענין שמחה, כמו (תהלים קמט): "יעלזו חסידים".

"כליותי" - תאות השמחה היא בכליות.

<< · מ"ג משלי · כג · טז · >>