פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּ֭נִי אִם־חָכַ֣ם לִבֶּ֑ךָ
  יִשְׂמַ֖ח לִבִּ֣י גַם־אָֽנִי׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני". המישיר אותך אל השלימות:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני". יספר מוסר שיאמר האב לבנו, "שאם חכם לבך", כבר התבאר כי חכם לב הוא מי שחקי החכמה קבועים בלבו שהוא כח המושל שלו ומושלים על כל כחותיו, עד שלא ירימו עוד ציורי התאוות והיצר להתנשא, ושקטה המלחמה ברוחו, אם הגעת למדרגה זו שתהיה חכם לב, אז "ישמח לבי גם אני", כי כבר אמר שבן חכם ישמח אב, ובכל זה עדיין אינו שמחת לב שהיא שמחה שלמה פנימית, כי עדן יוכל להתמוטט מחקי החכמה. אבל אם לבו חכם, שאז ישמח לבו בעמלו כי אין לו מלחמה עוד, כן ישמח גם לב אביו:


ביאור המילות

"חכם לבך". גדר לב חכם התבאר (י' ח'), שהוא שציורי החכמה מושלים בלבו, ולבו מלא מהם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אם חכם" - כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה, הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך, הואיל ומידי באה לך החכמה.

<< · מ"ג משלי · כג · טו · >>